הראיון עם ענבל אור: האם יחסי ציבור רעים הם באמת כל-כך רעים?

כמו כולם ראיתי גם אני את הפרומואים ואחר-כך את מרבית הראיון של חיים אתגר עם ענבל אור.

התגובה הראשונה היא…הרגשת קבס, השתאות לנוכח החוצפה שלה לדבר על רכש מטורף של מוצרי יוקרה שעה שהשאירה חובות מאחוריה ומשפחות נטולות דירה,  ושאר רגשות שנעים במנעד של בין “מטומטת”, ועד “לא מחוברת למציאות”.

אז אודה, שגם אני כתגובה ראשונה חשבתי רק דברים שליליים על ענבל אור.

תחי מלכת שופינג היוקרה ומלכת הגחמות

אחר כך חשבתי שאולי היא לא כל כך מטומטמת וחלולה כפי שהוצגה בכתבה וכפי שמרבית הטוקבקים העידו אודותיה. ייתכן שיש כאן הרבה מעבר לזה.

האם לא ידעה שהרשת תרחוש שיח שלילי אודותיה אחרי שידור התוכנית?

האם לא ידעה שמבחינת הטיימינג, היא בעמדת חולשה, שעה שיש לה חובות גדולים ומשפחות נטולות דירות?

האם לא עברה במוחה המחשבה שהיא עלולה לצאת מהשידור הזה כדמות חלולה, בלתי מחוברת למציאות, טיפשה והזויה?

אני משערת שאור ידעה את כל זאת, ועדיין בחרה להשתתף ולאשר כתבה כזו.

מה היה לה להרוויח?

מבלי שאפילו התכוונתם לזה, וודאי השיח אודות הראיון תפס גם אתכם…בפייסבוק וגם בכותרות כל העיתונים והאתרים. איפה לא?

אור יודעת בהחלט איך להישאר באג’נדה של הציבור ,רלוונטית, לייצר סקרנות אודות המהלכים הבאים שלה, אודותיה, ולייצר שיח רשת אודותיה, גם אם הוא שלילי.

בכך היא מכינה את הקרקע לפעילות ההמשך שלה, העסקית, כאשר תקרה, ולכן חשוב לה שלא להשכח.

“אבל אלה יחסי ציבור שליליים”, תגידו. “היא יוצאת עם תדמית ממש הזויה! “, גם לכך פתרונים..

שעתו היפה של חוסר הפוליטיקלי קורקט

כנראה שאור הבינה מה שטראמפ הבין מזמן.

שלא צריך להיות פוליטיקלי קורקט, להיפך!

לאנשים נמאס מזה, גם יח”צ שלילי הוא טוב ושאם אתה מאמין בעצמך לך עם זה עד הסוף. חסל סדר הצניעות והתחסדות. “בא לי לקנות”, אז היא קונה. גם אנחנו לפעמים כאלה. לא?

אז אולי לא ניתן להשוות בין ישראל הקטנה וארה”ב ובין אור הקטנה לבין טראמפ, אבל אולי היא צודקת, הרי גם בטראמפ זלזלו והבלתי ייאמן קרה.

ועוד נקודה למחשבה – מדוע אנו שופטים את אור לחומרה שעה שתרבות השיח בקרב חברי כנסת, נבחרי ציבור וברשתות החברתיות מזמן הפכה לרדודה, פרובקטיבית אלימה וחסרת סבלנות? לא מקור לגאווה.

זו תרבות של שיח שמחפש פרובוקציות, חברי כנסת מחפשים לחוקק חוקים לצורך הדמגוגיה, ופחות עובדים קשה  בפעילות אפורה ובלתי מתוקשרת, עבור הציבור. הם בעיקר עובדים על מנת לטפח תדמית כדי להיבחר בפריימריז..וביום הבוחר.

שרים מחפשים כיצד לפלג ולייצר שנאה כלפי ציבור זה או אחר ולא כיצד לאחד ולחפש את המשותף לכולם.

האם ענבל אור המציאה כל זאת? אני בספק.