הבלוג של נטע שליט - אסטרטגיה אישית

בשירות עצמי

לעצור ולראות את כל התמונה לפני ההצלחה הבאה. אסטרטגיה אישית לעסקים ופרטיים. מאמינה בטוב, באנשים ובאפשרויות.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מפברואר 2016

הצנזור הפרטי חמקמק וערמומי … הוא לא רועם ומשתק כמו הפחד והוא לא קוטל כמו הביקורת העצמית הוא עדין.. מעמעם אור בקטנה… מכווץ … לקראת 2017 אנחנו נפרדים בידידות ואם יהיה לו קשה ללכת הוא בטוח יקבל פחות זמן מסך

26/12/2016

פיניתי זמן, החלטתי שאני רוצה לכתוב פוסט סוגר שנה ופותח שנה.

תיכננתי מתי אני כותבת, כמה קצוות של רעיונות כבר הסתובבו לי בראש וכל מה שיש לעשות זה לשבת ולכתוב.

הגיע חלון הזמן לכתיבה.

 היו לי את כל התנאים, השקט, הזמן, האוירה.

ו…החשק לכתיבה לא הגיע וגם לא הרעיון לא התגבש.

התחילו הקולות הפנימיים: ” קומי, שבי, תתחילי, אם לא תעשי עכשיו, מתי כן?”

והתבוננתי על המחשבות האלו, שקלתי להקשיב להן והחשק לכתיבה עדיין לא הגיע.

שבת, גשם בחוץ, זמן נהדר פשוט להתכרבל ולנוח.

זה בטח לא הזמן לאלץ את עצמי לעשות משהו שלא בא לי.

זו גם לא מטרת הכתיבה.

המטרה היא לא לעשות בשביל לעשות. הזכרתי לעצמי.

הכתיבה היא כדי לקבע בתוכי תובנה שחשובה לי ואז להרחיב אותה הלאה.

מה ארחיב אם אעשה בשביל לעשות? ארחיב את הרעיון של עשייה מתוך חוסר חשק? אין מצב.

הרי הבטחתי לעצמי הקשבה מדויקת לחשק. לעורר בתוכי בעדינות את החיות, את התשוקה ליצור, לתכנן, לבנות. והנה הזדמנות לממש את ההבטחה.

נזכרתי, שהתובנות הכי גדולות מגיעות מהתבוננות פשוטה במה שקורה כרגע.

גם ככה מה שקורה ברגע הזה, מסכם את כל הרגעים כולם.

מה אני רוצה לשחרר מ2016?

לשחרר את צנזור האור הפרטי שלי.

לשחרר אותו מלסנן אותי. לעמעם אותי. לפחות להעביר את הצנזור למשרה חלקית, אפילו עדיף שיהיה כפרילנסר, אקרא לו לפי הצורך אם ארצה.

מיהו צנזור האור הפרטי שלי?

הצנזור הפרטי שלי, מגיע מיד אחרי שיש לי רעיון טוב, או החלטה שמיטיבה איתי.

הצנזור הזה, מגיע ממש בספרינט, יחד עם הרעיון המלהיב, עוצר בחריקת בלמים ומערער על הרעיון הראשוני והבוהק שעלה בתוכי.

מערפל ומפקפק בידיעה הפנימית שלי. שם סימני שאלה, שם סימני השוואה, מערער ומערער.

אפשר לקרוא לצנזור הזה בשם הכללי פחד.

פחד לפספס, פחד מרצון חדש ולא “מקובל”, פחד שהרעיון הראשוני שעלה בי, לא יכול להתממש.

היום אני מבינה שפחד זה שם כללי מדיי כדי לגרום לצנזור להתפטר מהתפקיד.

כדי לשחרר אותו, עליי להגדיר את הפעולה המדויקת שמתרחשת ברגע שידיעה פנימית חזקה עולה.

אני ממש רואה את הצנזור כמו איזו יד, שפשוט מעמעמת את האור. יד שדואגת שהדימר יהיה על העוצמה הנמוכה.

וכמו  שכתבתי קודם, לא הייתי צריכה ללכת רחוק.

אין צורך לבחון את כל 2016 כדי לראות מה אני משחררת.

הצנזור הפרטי שלי, הגיע כהרגלו אתמול,

כשהחשק אמר “עכשיו נוחי, יהיה סינכרון מדהים ברגע הנכון”

והצנזור מצידו פיקפק ושאל : “אולי לא? אולי המומנטום יתפספס, אם לא תעשי עכשיו, את כבר תוותרי על זה. לא חבל?”

החשק שלי, הרעיונות הראשוניים שלי, מקדשים  ומטפחים קלות.

הצנזור, מקדש ומטפח מאמץ.

החשק, שמקדש קלות והנאה, הוא תמצית האמונה הנקייה שלי, התנועה שלי והמוטיבציה שלי.

הצנזור,שמקדש מאמץ, הוא תמצית ההרגלים הנלמדים שלי. תמצית האוטומטים החברתיים הנלמדים שלי.

ואני רואה אותם.

את שניהם.

ואני לא כועסת.

נותנת להם לחיות רגע במקביל, כדי שאבחין בהם, מתבוננת,

ואז ומשחררת.

נפרדת באהבה מהצנזור ובוחרת לבטא.

בוחרת להקשיב לידיעה הפנימית החיובית , לרעיון הראשוני, לחשק.

מה אני מזמנת ל2017?

ביטוי מהיר, משוחרר וחלק של הידיעה שלי. של הרעיונות הראשוניים שלי. זרימה פתוחה ומהירה בין השניה שעולה לי רעיון לבין האמירה שלו, הביטוי שלו וההוצאה לפועל שלו.

שעמעם האור הפנימי שלי ,יהיה מכוון על העוצמה הגבוהה ביותר.

וגם אם מדי פעם, ההרגל לצנזר יחזור ויהיה ניסיון שלי מול עצמי לעמעם את האור, אבחין בזה ובעדינות אחזיר את האור לעוצמה החזקה והרצויה.

אני כבר יודעת, שכל פעם שאתן לזרימה של הידיעה הפנימית לתפוס מקום בעוצמה, היא מיידית תוקיר לי תודה ותזכיר לי כמה טוב שבחרתי בה.

ממש כמו עכשיו בפוסט הזה, שמדבר על סיום שנת 2016 ויצא בסינכרון מדויק עם חג האורות, ובסינכרון מדויק הזכיר לי לעשות סדר בעוצמות של האור שלי.

ומה עם הצנזור שלכם? יש לכם כזה?

אתם ערים לעמעם האור הפרטי שלכם? לאן הוא מכוון? האם גם אתם נותנים לו לעבוד שעות נוספות?

איפה אתם מערערים על החלטות שעושות לכם טוב? מתי זה קורה? האם אתם ערים לכך?

איפה אתם הולכים נגד עצמכם?

איפה אתם מתכווצים ללא צורך? תחליטו להתרחב!

האם אתם מתכווצים שניה אחרי שהעזתם? תחליטו להתרחב!

האם אתם מפקפקים בזה שאתם ראויים שניה אחרי שמתנה נפלאה הגיע עד אליכם? תחליטו לנשום, להכיל אותה ולהתרחב!

שמעתם פעם על חשיבות הרחבת הכלי שאנחנו? הרחבת הכלי שאנחנו כדי להכניס עוד טוב ועוד מתנות לתוך חיינו?

אז זה בדיוק זה, הסכמה ברורה לעוצמה שלכם בפעולות היומיומיות הפשוטות. תירגול יומיומי בינכם לבין הצנזור הפרטי.

חג האורות סולל את הדרך לשנת 2017. פורש שטיח מאיר ל2017.

בואו נבחין בסמיכות האירועים של חג האורות ופתיחת השנה החדשה ונזכור להיות במקסימום עוצמת האור שלנו, כל השנה.

בואו נבחר להאיר עם הידע שלנו, הנוכחות שלנו והעזה שלנו.

בכל דרך, בכל תצורה שמתאימה לנו ונעים לנו איתה.

 ברוכה הבאה 2017,

אני מוכנה.

נטע שליט- אסטרטגיה אישית

אימון בשילוב מטא- פסיכולוגיה

ניתן לעקוב וליצור קשר גם בדף הפייסבוק נטע שליט- אסטרטגיה אישית 

Depositphotos_131771328_m-2015

תמונה: depositphotos

עוד מהבלוג של נטע שליט - אסטרטגיה אישית

Thumbnail

דרך המלך

  בארוחות שישי אני שואלת את אבא שלי,איך זה שכל פעם מחדש אנחנו באותה סיטואציה? שמאל –ימין, דתיים – חילוניים? כל פעם, עוד כעס ,עוד תיסכול. ואנחנו, זה אנחנו בתוך המשפחה שלי. כל שישי, כל שבת ויכוחים קולניים ועצבים. חלק...

Thumbnail

מפסיקים להיות פוטנציאל

 איך אתה ביחס לפוטנציאל שאתה? אנחנו מתנהלים בחיים, עם ההגשמה בפועל של מי שאנחנו ויחד עם הפוטנציאלים שלנו. האישה שאני רוצה להיות, בת הזוג שאני רוצה להיות, האמא שאני רוצה להיות, בעלת העסק שאני  רוצה להיות ,החברה שאני רוצה...

Thumbnail

לנטרל את השיווק

  "את רואה את  המסעדה הזאת? נכון זה נראה כמו משהו לא כזה מזמין? אבל יש שם אוכל כזה ט ע י ם" כך הוא אמר כשהיינו בדרכנו לארוחת ערב אצל חברים. וזה הזכיר לי שוב את השאלה - מה אנחנו מכניסים לתוך הרדאר שלנו ומה לא? ולמה? בעולם כל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים