הבלוג של נטע שליט - אסטרטגיה אישית

בשירות עצמי

לעצור ולראות את כל התמונה לפני ההצלחה הבאה. אסטרטגיה אישית לעסקים ופרטיים. מאמינה בטוב, באנשים ובאפשרויות.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מפברואר 2016

מה קורה אחרי שמצליחים? מה יש אחרי? מה יש בשלב הבא?

30/11/2016

טוב, זה שכולנו רצים, בלי לדעת לאן אנחנו רצים, זה כבר לא חדש.

זה שיותר ויותר אנשים מפחדים לשאול מה יהיה יום אחרי שהם ישיגו את מה שהם רצו עבורו, זאת שאלה שעכשיו יותר אנשים מוכנים לשאול.

התחילה השנה, התכווננו, ביקשנו ברכות, שמנו יעדים, חלקנו שמנו נעלי ספורט, חלקנו מזמנים לנו בכח המחשבה ונעלי ספורט ,כדי לזרז את ההגעה ליעד ולהנעים את  הדרך.

אוקיי.

ואז?

אז מה קורה אחרי? אחרי שהגענו לאן שרצינו? אז מה יהיה אז?

נזכרתי קודם שבאחת משיחות עם סוכן הביטוח שלנו, בשיחה על ביטוחי החיים, הוא דיבר על אפשרויות ביטוחיות.

הוא הסביר שאפשר לקבל סכום כסף חד פעמי או לחלק את זה לאורך השנים. מפה לשם, הוא הסביר מנסיונו, שאולי זה נשמע לנו שמליון ש”ח זה הרבה כסף אבל תכלס זה ממש לא…ונזכרתי בזה, שחלקנו מסתובבים בעולם ואומרים “כן בטח בא לי להיות מליונר” ופתאום בא סוכן ביטוח, שהיום יום שלו, זה גם לפגוש משפחות בנקודות כואבות בחיים ומנפץ בשניה וחצי את ה”אידאל” השגור “אני רוצה להיות מליונר” ושניה אחרי שהוא מנפץ את האידאל השגור בפני כל, הוא גם מעלה את  הרף!

אז למי שעדיין פה, בואו נעלה את  הרף.

למה למי שעדיין פה? כי יש שלבי התפתחות.

כמו בפירמדה של מאסלו, יש פירמדה נסתרת בתוך הפירמידה, בסעיף של המימוש העצמי. בתוך הסעיף של המימוש העצמי, גם שם, יש שלבים.

יש שלב התפתחות בו אדם רוצה בשביל עצמו בית, זוגיות,משפחה, משרה מעניינת ורווחית  או יותר הכנסות אם הוא עצמאי וכדומה. בתנועה בתוך השלב הזה, בכלל לא מעניין אותו השלב הבא.

ובצדק.

 כי בשלב שבו הוא נמצא הוא בהגשמה, יש תנועה, חיוניות, יש עניין, יש ידיעה והבנה מה הוא רוצה בשביל עצמו, איך זה נראה.

שלב מספק וממלא. יש התמודדיות, התפתחות, שאלות, שינויים ויחד עם זאת יש מתחת לפני השטח איזו שלווה פנימית בסיסית כזו, שאנחנו עושים את מה שצריך. זה באמת מרגיש נהדר.

בשלב הזה יש מספיק תנועה ואין טעם להיות עסוק בשאלות אחרות.

אגב, בעלי כזה “אני יודע שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, שיש את כח המשיכה וזה ממש מספיק לי”.

כמו שהבנתם חפרנית השאלות הקיומיות בבית זו אני :)  ….

בשלב ההתפתחות הבא, שמגיע ברגע שסיימנו שלב, אנחנו מתקדמים הלאה לשלב הבא.

איך מזהים את סיום השלב?

מזהים את סיום השלב, על ידי כך שאותה שלווה פנימית, תנועה וסיפוק שהיתה עד אתמול, פתאום משנה צורה.

אותם דברים שנהנת מהם או לפחות הבנת למה אתה עושה אותם, מקבלים עוד זוית.

חשוב לדעת, שאם אנחנו לא קולטים ומשתהים באחד השלבים, אז דואגים ליידע אותנו שהגיע הזמן להתקדם לדוגמא: הזוגיות משתנה, הבריאות משתנה, נושאים שלא היו על הפרק בעבודה פתאום צצים ומעסיקים את המחשבות שלנו. בשפת היומיום אנחנו קוראים לזה “כאפות”. לעיתים כאפות  עדינות ולעיתים  נרגיש כיפכוף עז …שלא לומר נוקאאוט.

בשלב שמגיע אחרי ההגשמה וההגעה ליעדים שרצית לעצמך, הוא שלב שבו מגיעה השאלה:

אז מה קורה אחרי שהשגתי את כל זה? אחרי שיש לי עוד מכל מה שרציתי ושהצלחתי לראות?

תשובה ראשונה בעניין הזה – “מי יודע?  עזבי אותי באמא שלך …  תני לי להגיע לשם ואז נרגיש…”

תשובה לגיטימית, יחד עם זאת יש אתגר בתשובה הזו, כי אם אנחנו אחראים ליצירת המציאות שלנו, אז זה צריך להתחיל מאיזושהי הבנה עמוקה שלנו או כוונה עמוקה שלנו,כדי להמנע מלעשות ואז להרגיש בדיעבד, שזה לא בדיוק מה שרצינו.

תשובה שניה – סבלנות והתמסרות. גם אם לא מצליחים לראות ולהבין כרגע, כי מחכה שם משהו חדש ומרגש.

אני אסביר: שלב חדש בהתפתחות מצריך ראיה חדשה, זוית חדשה.

אנחנו מאד רגילים ומורגלים להיות מאד “אחראים” וכאנשים “אחראים”, אנחנו רגילים להגיד “לא” למשהו שקיים, רק ברגע שיש לנו משהו חדש.

אנחנו לא מרגישים נח עם ריק. עם ואקום.

יחד עם זאת, בשלב ההתפתחות החדש, עם זוית הראיה החדשה, אי אפשר לבוא יותר עם נקודת מבט ישנה.

לפעמים באמת צריך לשמוט את הכל, להיפרד, גם כשאנחנו לא יודעים איך בדיוק הרצון שלנו יתממש.

 גם כשאנחנו לא יודעים איך הכוונה שלנו תתגבש למשהו מוחשי.

כשחושבים על זה, יש בזה שכל, כי אם אני הולכת לכיוון של משהו חדש, סביר להניח שמהנקודה שאני נמצאת בה היום, אני לא יודעת איך הוא נראה, כי הוא חדש.

הנטייה שלנו, מתוך ההרגלים שלנו כמובן , להתקדם למשהו חדש, ועדיין בראש לנסות לזהות את החדש הזה כמשהו שמסתדר עם התבניות שאנחנו מכירים.

זוהי עבודה בעיניים.

אנחנו מנסים לזרז את התהליך, כדי שכבר יהיה לנו איזה פיתרון ביד,  לשים על משהו מוכר שלט של חדש.

איך נדע שאנחנו עובדים על עצמנו בעיניים?

כשנבין שהדבר שחשבנו, שהוא הדבר שחיכה לנו, זה לא זה.

איך מרגישים שזה לא זה?

מרגישים שזה לא זה, כשעדיין יש חוויה של מאמץ, של סירבול, של חוסר זרימה והרמוניה.

זה אומר שיש פה משהו ישן במסווה של חדש וזה לא הדבר שכיוונו אליו.

לכן התשובה (או לפחות אחת התשובות ) היא התמסרות ופתיחות גדולה.

לשמוט את כל הרעיונות הישנים עלינו ועל העולם.

 לתת לכוונה שלנו  להצליח, להתפתח, להתממש בכל דרך שטובה לנו ונכונה לנו.

להסכים בכל ליבינו, על אף שזה מפחיד, לאפשר לעצמנו להתפתח לנקודה הכי מותאמת לנו בשלב זה.

להסכים להקשיב לכל קול, לכל זוית, גם אם זה משהו שבכלל לפני יום או יומיים לא היה על הפרק.

לבדוק שמה שמתרחש לנו, מתרחש בקלות והרמוניה, שאנחנו במצב שיוט.

 מצב של שיוט כי כשמשהו מדויק לנו, זה מתרחש בקלות לא מאמץ.

אז בואו נפתח את הזרועות,

לממטר של תגליות מהנות,

עם מימוש משגשג בקלות,

עם סבלנות, שמחה והתמסרות

 במעבר לשלב הבא:

ההצלחה שאחרי ההצלחה.

ורגע לפני שאתם עפים להצלחה הבאה שלכם,

התכנים האלה נועדו לעודד את תחושת האפשר, לעודד חשיבה אסרטגית, לעודד יציאה מהאוטמט ולעזור לאנשים להיזכר בעצמם וכוחם.

אם התוכן רלונטי אליכם ואם יש אנשים נוספים בסביבה שלכם, שהתכנים יכולים לעניין אותם, שתפו בהנאה.

תודה.

ניתן לעקוב ולהיות בקשר גם בעמוד הפייסבוק  נטע שליט אסטרטגיה אישית 

Rainbow over the flowers

תמונה : depositphotos

עוד מהבלוג של נטע שליט - אסטרטגיה אישית

Thumbnail

דרך המלך

  בארוחות שישי אני שואלת את אבא שלי,איך זה שכל פעם מחדש אנחנו באותה סיטואציה? שמאל –ימין, דתיים – חילוניים? כל פעם, עוד כעס ,עוד תיסכול. ואנחנו, זה אנחנו בתוך המשפחה שלי. כל שישי, כל שבת ויכוחים קולניים ועצבים. חלק...

Thumbnail

מפסיקים להיות פוטנציאל

 איך אתה ביחס לפוטנציאל שאתה? אנחנו מתנהלים בחיים, עם ההגשמה בפועל של מי שאנחנו ויחד עם הפוטנציאלים שלנו. האישה שאני רוצה להיות, בת הזוג שאני רוצה להיות, האמא שאני רוצה להיות, בעלת העסק שאני  רוצה להיות ,החברה שאני רוצה...

Thumbnail

לנטרל את השיווק

  "את רואה את  המסעדה הזאת? נכון זה נראה כמו משהו לא כזה מזמין? אבל יש שם אוכל כזה ט ע י ם" כך הוא אמר כשהיינו בדרכנו לארוחת ערב אצל חברים. וזה הזכיר לי שוב את השאלה - מה אנחנו מכניסים לתוך הרדאר שלנו ומה לא? ולמה? בעולם כל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים