הבלוג של נטע מעטוף

netamaatuf

פסיכותרפיסטית הוליסטית באומנות

עדכונים:

פוסטים: 4

עוקבים: 2

החל מאוקטובר 2017

אף פעם לא הייתי טובה בלספר על עצמי, אך רציתי לשתף איך למדתי לאהוב בחזרה. ככה, פשוט ובלי תנאים.

12/11/2017

ידיים בצבע  המסע שלי עם ילדים התחיל לפני 6 שנים.

אני זוכרת בחורה בת 25, שהרגישה שהחיים נפלו עליה ואיך האדמה פערה את פיה לנפילה תהומית ללא נודע. קצת מצחיק שאחרי כל השנים כשאני נזכרת באותה בחורה בת 25 הדמעות יורדות ותחושת מחנק עומדת בגרון.

ככה הרגשתי, בחורה אבודה בעולם ששמחת החיים עזבה אותה בן רגע.

כשאני חושבת ונזכרת בעבר, אני מבינה כמה הבחירות שלי היו משלובות בברכת אלוהים כי לבד לא הייתי יכולה לעבור את המסע הזה. הייתי כבויה, מלאך החזיק לי את היד והראה לי את הדרך. התחלתי לעבוד בעמותה לגיל הרך שבחבל מודיעין ותוך כדי כך גם למדתי אומנות שיקומית בבית ברל ( כי מישהו צריך לממן את החלומות שלי).

img_20171112_182847

עבדתי עם תינוקות מגיל 3 חודשים עד גיל שלוש, הייתי זאת שמחליפה את המטפלת הקבועה שמגדלת שנים על גבי שנים דורות של ילדים.

אני זוכרת ששם חזרתי לחייך, הייתי מגיעה בשמונה בבוקר כבויה והמפגש עם התינוקות היה מעלה לי חיוך. זה התחיל בחיוך והמשיך להיות המקום שבו הנשמה שלי מתחילה להתאושש ולחזור לחיים. לפחות לשמונה שעות עד ליום הבא. הם היו זקוקים לי ואני הייתי זקוקה להם. עבדתי שם שנתיים, שנתיים שבהם כל ילד היה עבורי עולם. דאגתי וטיפלתי, הייתי שם בצעד הראשון, בפעם הראשונה שצריך להירדם לבד בלי אמא, הייתי שם שפתאום היה עולה חום, הייתי שם עם חיוך כשהם היו מתעוררים משנת צהריים, הייתי שם כדי לשיר להם שירים ולשחק איתם משחקים, הייתי שם בחוג מוזיקה הראשון, לחבק כשהצליל היה חדש, הייתי שם לעודד לזחילה ולהתקדמות התפתחותית, הייתי שם ללטף ולחבק, הייתי שם בימי קיץ חמים ובימי חורף גשומים, הייתי שם להפיג געגועים להורים, הייתי למענם והם היו למעני.

אני כותבת ועולים בי געגועים עזים לילדים שהרגשתי שהיו ילדיי, תוהה מה איתם ואיך הם גדלו.

כבר אז ידעתי שהם עבורי יהיו בלתי נשכחים אך אני עבורם אהיה נשכחת.

img_20171112_182324

היום אחרי 6 שנים של מסע (שכנראה אכתוב עליו מידי פעם בהקשרים שונים ) אני מוקירה את התקופה הזו בעמותה לגיל הרך שפקחה לי את העיניים והלב. נכון אני עוד רווקה ועוד אין לי ילדים משלי (למרות שקראו לי “אמא” מספר לא מבוטל של ילדים) אך גידלתי כל כך הרבה ילדים שלימדו אותי לראות מאחורי החיוך, לשמוע מאחורי המילים, לימדו אותי להיות פשוט עבורם ללא תנאים אך עם גבולות שיוצרות ביטחון וחופש.

אני כותבת לך אמא, זאת שיושבת וקוראת את נבכי ליבי. לזאת שצריכה לשלוח את ילדה למסגרות חינוך, למסור את האוצר היקר ביותר לכמה שעות, לזאת שנפרדת בעוד חיבוק אחרון רגע לפני העבודה המחייבת, לאותה אמא שהכילה ברחמה תשעה חודשים באהבה עצומה, ציפתה וחיכתה.

דעי לך אמא יקרה שאת בתפקיד חייך, נבחרת להיות אמא וזה תפקיד לא קל ולא פשוט. זה תפקיד לכל החיים ובורכת על כך. אך עם זאת אני מזמינה אותך לא לפחד לחקור, לשאול, לדעת מה הכי  טוב עבור הילד שלך. כל ילד הוא עולם ומלואו ולכל ילד יש את הצרכים שלו. תמשיכי להיות עבורו גם כשפחות נעים ולהגיד לעצמך שזה גם בסדר לטעות לפעמים, אנחנו לא מושלמים.

אף פעם לא הייתי טובה בלספר על עצמי. אך רציתי לשתף איך למדתי לאהוב בחזרה. ככה, פשוט, ובלי תנאים.

מוקדש לילדי בני עטרות שלעולם לא ידעו כמה שמחה ותקווה הם הביאו לי כשהייתי במקום הכי נמוך.

#דיגיטליות_בעסקים

#לאומי_עסקים

ֳSaloonaschool#

#Odelia_sa – צילומים

עוד מהבלוג של נטע מעטוף

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

על הפעם הראשונה שלי

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל! בחיי. כבר שעה שאני רושמת ומוחקת, מנסה להעביר את המחשבות לכתב, למשהו שאפשר לשתף ולהעביר הלאה. אתחיל בזה שזה פוסט ראשון! מזל טוב לי. קצת מתרגשת ולחוצה. בכל זאת, לא כל יום מתגלגלת אלי חוויה כזו....

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

להפסיק לעמוד בצל ולצאת החוצה אל האור

  באפריל האחרון החלטתי שזהו! אני מפסיקה לעבוד בעבודות שמתיישבות על משבצת ליד, או התעסקות כזו או אחרת שנוגעות רחוק בהכשרה שלי. להפסיק לעמוד בצל ולצאת החוצה אל האור.  הכל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה