הבלוג של נטע פלג

חשיפה לצפון

עיתונאית, עורכת תוכן, רווקה, חיפאית ודעתנית. מסתובבת ומסקרת את מה שקורה בחיפה והקריות. כותבת גם על אקטואליה, יחסים, דיאטות והחיים בישראל. כיתבו לי: [email protected] נטע פלג

עדכונים:

פוסטים: 71

החל מפברואר 2014

אני כאן כדי לקבל נוכחות. אני חולמת שיקראו אותי אלפים ומאות אלפים גם בכל העולם (במידה ואכתוב באנגלית) ואני רוצה להיות מובילת דעה בתחומים מסוימים . אחת שיודעת. אחת שמקשיבים לה. ואין לי שום בעיה שפרסום, תהילה וכסף יבואו עם זה בהמשך. או מקסימום איזה ג’וב טוב

30/12/2014

הסיום נחת כמכה כואבת ומפתיעה. לא ראיתי את זה. לא הרגשתי את זה מתקרב. בדיעבד, היו חריקות, גם מצידי. היו תחושות  מיאוס, תקיעות. הרגשתי שאין לאן להתקדם, גרוע מכך, הפסקתי ליהנות ולאהוב. ויכול מאוד להיות שגם ככה הרגישו כלפי.

זה קרה לפני פחות משנה, ואחרי ההפתעה הבנתי שזה בכלל לא היה כל כך מפתיע. כתבתי שנים בעיתונות המקומית ואולי הייתי צריכה איזה זעזוע.

 חודש אחרי שהפסקתי לעבוד שם, פתחתי את הבלוג.

כבר שנתיים אני רוצה, חושבת, תמיד זה היה באוויר, היה ברור שזה יקרה. פחדתי, לא ידעתי בדיוק איך ניגשים לזה. הרגשתי מומחית בכתיבה עיתונאית, בעיתונות מודפסת מקומית. מן הסתם כמו כל בני גילי גלשתי ושלטתי באינטרנט. אבל פתיחת בלוג נראתה  מפחידה  כל כך, איך מתפעלים את הדבר הזה שנקרא בלוג?

ומעבר לעיניין הטכני, הפחד מהחשיפה האישית. לחשוב שכולם רואים וקוראים אותי. אתם לא מבינים כמה זה לא קל, ואילו התמודדויות אנחנו הבלוגרים עוברים עם זה.ידעתי שאני רוצה לכתוב בשמי המלא, וגם על חיי, החוויות שלי, הדעות. ידעתי שאני מכוונת לעולם הרווקות, האקטואליה ותחומים מסוימים מעולם הלייף סטייל – בעיקר דיאטות וכושר. רציתי יותר מכל להשמיע את עצמי, להתבטא וכן, גם לזכות בהכרה.

חלומות

אין לי שום בעיה להודות בזה. אני כאן כדי לקבל נוכחות. אני חולמת שיקראו אותי אלפים ומאות אלפים גם בכל העולם (במידה ואכתוב באנגלית) ואני רוצה להיות מובילת דעה בתחומים מסוימים . אחת שיודעת. אחת שמקשיבים לה. ואין לי שום בעיה שפרסום, תהילה וכסף יבואו עם זה בהמשך. או מקסימום איזה ג’וב טוב, כזה שהזמן בו יעבור במהרה, ויהיה לי מרתק ומעניין ואני אחווה תחושת ביטוי ושיתוף עם קהל היעד שלי.

אבל קודם הייתי צריכה להמתיק את כאב הפרידה הזמנית שלי מהעיתונות הכתובה, מקצוע שהיה תמיד בדמי, חלק מההוויה היומיומית שלי. אז בזמן שלא עבדתי כשכירה בשביל מקום מסוים, הבלוג פשוט במידה מסוימת “החזיק אותי בחיים”. זה נשמע דרמטי , אבל ככה זה.

הוא אפשר לי להתבטא, לכתוב על דברים שאני באמת רוצה. אבל באמת. לא רק מה שמופנה מלמעלה

הוא אפשר לי להמשיך להיות חלק מקהילת הכותבים בתקשורת, לא משנה אם מדובר בעיתונאים או בלוגרים. גם בזכות הפרויקטים של סלונה, וגם יש לציין בזכות קשריי, המשכתי להיות מוזמנת לאירועים עיתונאיים ולהרגיש רלבנטית, שייכת, ובעיקר חיה את מה שאני אוהבת. זה ליטף לי את האגו הפגוע, את הפחד מהעתיד, את הפחד שלא אכתוב יותר. לא פעם הרחקתי עד תל אביב (היה לי זמן ורצון עז) והשתתפתי באירועים מדהימים, שבכלל לא נראים לי מובנים מאליו. סיקור מוצר בריאותי במסעדת יוקרה על פסגת מלון מפואר בתל אביב, למשל, כשגם מפנקים אותך במתנה וביחס נפלא. כן, זה עושה לי את זה. חוויתי את הכבוד וההנאה האלו כעיתונאית ולא רציתי לאבד זאת. כי בעיני להיות עיתונאי או בלוגר זו הוויה של הנשמה, אתה לא שם בשביל הכסף או הביטחון הכלכלי, או הנוחות.

זה ייעוד ברמה מסוימת.

הבלוג פתח בפניי עוד עולם קסום , ולפני מספר חודשים התחלתי ללמוד קורס של ניהול מדיה חברתית. קורס מסובסד ולא בכמות השעות והעומק שרציתי. אבל היי, עבדתי בעבודות מזדמנות ולא ממש יכולתי להרשות לעצמי מעבר. הרגשתי שאני מתחזקת בידע שלי בעולם האינטרנט, הרשתות החברתיות (בלוגים הם חלק מהעולם הזה), הכתיבה השיווקית. אחר כך הבנתי את זה הרבה יותר.  כבר התחיל החלום.

לפני מספר שבועות קיבלתי הצעה להיות עורכת תוכן וכתבת באתר חדשות מקומיות גדול ששייך לגוף רציני וותיק. לא יכולתי להאמין, הרי אין לי ניסיון בעריכה כלל. להיות עורכת (גם אם מדובר בעריכת תוכן ולא עריכת עיתון) עד כה היה עבורי חלום בלתי מושג

נסו להיכנס לתפקיד עריכה בלי ניסיון קודם בתחום, עבורי זה היה עד כה בלתי אפשרי.  כל מודעות דרושים שנתקלתי בה דרשה ניסיון קודם. לתחושתי, מצליחים רק דרך קשרים או התקדמות בתוך מקום שאתה כבר עובד בו.

ברור לי שכתיבת הבלוג תרמה בכך, מכמה סיבות. ראשית קידמתי אותו בפייסבוק, וההצעה הגיעה מבחורה שפחות או יותר עקבה אחריו. ברובד הטכני, הבלוג נכתב דרך מערכת WORDPRESS, והנה גם עבודת העריכה נעשית דרך פורמט זה. ועוד דברים ש”התאמנתי” עליהם בבלוג: בחירת כותרת שלא תכיל יותר מ-10 מילים, בחירת כותרת משנה, תמונה מתאימה ומושכת.

התחושה היא שממש הבלוג הכין אותי למשרה הנוכחית, תרם ליכולת שלי להתברג בה הרבה יותר מהר. עכשיו אני עובדת במשרה הזו באופן חלקי, וכבר קיבלתי עוד הצעה שקשורה לכתיבה ולאינטרנט.

אז בינתיים יצאו דברים ממש ענקיים מהבלוג, הוא קיים פחות משנה וכבר זכיתי להכרה מסוימת, לביטוי, להנאות, והכי חשוב להישאר בתחום שאני כל כך אוהבת, במסגרת הכתיבה בבלוג, ואחר כך לחזור לתקשורת הממוסדת ולעבוד אחרי תקופה כאובה של אבטלה כשאני חזקה ומלאת יכולות יותר. פחדתי שהחיים המקצועיים שלי נגמרו, שאני “אאבד” את זה, שישכחו אותי, שאצטרך להתפשר על עבודה זמנית כנציגת שירות לקוחות או מוכרת, שאסתכל בנוסטלגיה על הימים שבהם הייתי עיתונאית משפיעה (ברובד המקומי).

אבל עכשיו ההרגשה היא של התחלה מחודשת, ממקום יותר מחובר לאני האמיתי, הנושאים שאני באמת אוהבת לכתוב עליהם, דברים שמעניינים אותי, אתגרים מרתקים, אנשים שנכונים לי. זה לא רע בכלל לבלוג שקיים עשרה חודשים, ולמישהי שהמשפחה שלה חושבת ש” זה תחביב, זה נחמד, אבל למה הם לא משלמים על זה? אי אפשר להתפרנס מבלוג”.

אני מתכוונת להמשיך עם הבלוג וחולמת להגדיל את כמות הקוראים שלו, לדייק אותו יותר מבחינת קהל היעד, המטרות, השפה. חולמת שיהיו לי כל כך הרבה קוראים כך שאוכל להפוך אותו לרווחי. כן, זה אפשרי. לומדים את זה, אתם יודעים?  כעת אני לומדת בקורס מיוחד להכשרת בלוגרים, הראשון מסוגו שנפתח בישראל? הייתי רוצה שגם תהיה לבלוג גרסה בשפה האנגלית ויש לי רעיונות לעוד שני בלוגים לפחות.  מודה באשמה, אני רוצה שיהיו לי המוני קוראים, גם מכל העולם.

אבל בינתיים, אני ממש שמחה עם מה שיש.

גם את רוצה להגשים חלומות? פתחי בלוג בסלונה.

עוד מהבלוג של נטע פלג

תזכרו את זה בחופשה הבאה שלכם

האם אפשרי להרגיש חו"ל ולחוות חופשה משמעותית במרחק שעה מהבית? למה חשוב  לשים לב בחופשה בבית מלון והוידוי הלא מתקבל על הדעת שלי, בעקבות חוויותי מלאונרדו בוטיק ברמת החייל יש לי וידוי. והוא כה נדיר, עד שקשה לי לחשוף אותו...

תצוגה מקדימה

להניח לעבר, לצעוד לעתיד

נשמה של גבר מזה זמן רב מקננת בתוכי תחושה כי על אף החזות הנשית הברורה שלי, יש בי נשמה של גבר. הדבר מתבטא למשל בהתעניינות במכוניות, השתתקות והסתגרות במערה כשאני מוטרדת (במקום חפירת שתי וערב המיוחסת לנשים), העדפת חלבונים על...

תצוגה מקדימה

חשיפה לצפון: נקודות שוות בחיפה והקריות

בקיץ האחרון לא נסעתי לחו"ל ואף לא דרומה מתל אביב. לא היה צורך, הייתי עסוקה בלגלות מחדש את אזור מגורי, וזה היה נהדר. משום כך, החלטתי לפרגן למקומות שעשו לי קיץ קריר, טעים ויפה יותר:  איפה תמצאו את פיצה בריאה, את הסניף הכשר של...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה