הבלוג של רונית לביא

נפש אדמונית

רונית לביא. בת ארבעים ושלוש רווקה+חתולה. מציירת מנדלות וכותבת. על ההליכה בשבילי החיים וההתמודדות היומיומית עם מאניה ודיפרסיה.

עדכונים:

פוסטים: 27

החל מספטמבר 2014

לתפוס את הרגע. אחד הדברים החמקמקים במחלה נפשית הוא הרגע. החוכמה היא ללמוד לתפוס את הדברים בזמן. לתפוס את הרגע שבו מתחיל איזשהו סימן לדיכאון או למאניה ולהקדים תרופה למכה.

11/08/2019

אחד הדברים החמקמקים במחלה נפשית הוא הרגע. במהלך השנים קיבלתי כלים ולמדתי איך לשלוט ולנהל את המחלה ולא שהיא תשלוט או תנהל אותי. בשנים הראשונות לפני שלוש עשרה שנה, התנהלתי ממשבר למשבר. גל של דיכאון תמיד הוליד אחריו גל של מאניה, וגל של מאניה תמיד הוליד אחריו גל של דיכאון. הגעתי להרבה מצבי קיצון והיה קשה מאוד לשמור על יציבות. עם השנים לאט לאט הגלים נהיו קטנים יותר והתקופות היציבות ארוכות יותר. למדתי היטב אילו סממנים מאותתים תחילתו של דיכאון ואילו סממנים מראים על תחילתו של מצב מאני.

הסימנים לדיכאון מלווים בהרגשת כבדות בכל הגוף, בעייפות מוגברת ובהרגשה כללית ששום דבר לא ממש מעניין בחיים האלו. הסימנים למאניה הם חוסר שינה, דיבור והתלהבות יתר, עודף מרץ, בזבוז כספים, הרגשה כללית של אופוריה ושל הכל מותר לי ואני מלך העולם. החוכמה היא ללמוד לתפוס את הדברים בזמן. לתפוס את הרגע שבו מתחיל איזשהו סימן לדיכאון או למאניה ולהקדים תרופה למכה.

בימים האחרונים סבלתי מחוסר שקט. מחשבות הטרידו אותי ושנתי נדדה. אחרי שני לילות שנרדמתי לפנות בוקר ולילה אחד שלא ישנתי כלל, מיד הבנתי שמשהו לא בסדר. חוסר השינה הוביל למצב של היי ומיד הבנתי שעליי להיוועץ עם הרופאה הפסיכיאטרית שלי. אם לא הייתי פונה בזמן סביר להניח שמצבי היה מתדרדר והיה יותר קשה לייצב אותי מבחינה תרופתית. עצם זה שפניתי ברגע הנכון ועשיתי הכל בכדי לשלוט במחלה ולא שהיא תשלוט בי, מעיד מבחינתי על בגרות ואחריות. ההכרות שלי עם עצמי והמודעות הגבוהה שלי עזרו לי לתפוס את הרגע החמקמק הזה.

התחושה הזו שאני שולטת בעניינים עשתה לי כל כך טוב. שנתיים עברו מאז האשפוז האחרון וכל שינוי ולו הכי קטן במצב רוח מדליק אצלי נורה אדומה. ולמה אני אומרת שהרגע הזה כל כך חמקמק, כי הלא מצב רוח טוב יכול להיות גם סתם טוב ודיכאון יכול להיות גם סתם עוד דיכי. לא כל סממן מעיד על התדרדרות. אז איך יודעים? אני מאמינה שאחרי מספר שנים של התמודדות הגוף מרגיש ולא משקר לעצמו. היום אני יכולה להיות גאה ובטוחה בעצמי, שאני לא מתפתה ולא נותנת למצב לגלוש למאניה או לדאון, וזה מחזק ומעודד ומראה שאם רוצים אז הכל אפשרי. אז אם אתם מתמודדים שעוברים תהליך שיקומי וקוראים עכשיו שורות אלו, או אם אתם בני משפחה של מתמודדים, אף פעם אל תאמרו נואש, מצבי רוח קיצוניים זה משהו שניתן למתן ולשלוט בו וכן מצבים של דיכאון, יכול להיות שזה נשמע לכם הזוי ואתם מטילים ספק בכל מה שאני כותבת עכשיו, זה תהליך שדורש סבלנות,כי לגוף לוקח זמן להתרגל לתרופות ולוקח זמן גם למצוא את התרופות המתאימות. אבל אם תאמינו בעצמכם וביכולות הריפוי שלכם, תוכלו לנהל חיים שלמים ומלאים וכן אפילו מאושרים.

embedded by Embedded Video

 

 

עוד מהבלוג של רונית לביא

תצוגה מקדימה

מאניה די כבר דיפרסיה

נתחיל מזה שכבר זמן רב אני רוצה לפתוח פה בלוג משלי. "נפש אדמונית" לא נולדה אתמול, היא נולדה כבר לפני שנתיים אבל כנראה שהייתי צריכה להבשיל עם עצמי בכדי לשבת ולהתחיל לכתוב (הריון של שנתיים, תתארו לכן). עדיין חולמת לכתוב ספר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

איך יודעים שבא אביב ?

איך יודעים שבא אביב ? אצלי בדרך כלל זה מתבטא בעלייה ניכרת במצב הרוח . עם בוא האביב גם אני פורחת, צבעונית יותר, יצירתית יותר ,שופעת רעיונות ומתחדשת. הגוף  מתעורר לו מתרדמת החורף, מתמלא תאווה לחיים, כדור השלג הדיכאוני שהקפיא...

תצוגה מקדימה

ליבי ער

שוב לא מצליחה להירדם, מחשבות באות ונכנסות, מחשבות רצות. כבר ארבע בבוקר, לקחתי את כל הכדורים שצריך כדי להצליח לישון, אבל מה לעשות שזה לא תמיד עובד. יושבת וכותבת, נותנת שחרור למחשבות, אולי ככה יהיה לי קצת שקט. הכתיבה מרגיעה...

תגובות

פורסם לפני 1 month

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה