הבלוג של רונית לביא

נפש אדמונית

רונית לביא. בת ארבעים ושלוש רווקה+חתולה. מציירת מנדלות וכותבת. על ההליכה בשבילי החיים וההתמודדות היומיומית עם מאניה ודיפרסיה.

עדכונים:

פוסטים: 27

החל מספטמבר 2014

“…שאלתי אותך, שנים אחרי זה, למה לא עשיתם כלום?? ענית שידעתם תמיד אבל היה חשוב לשמור על שלמות המשפחה ושזה היה גורם לזעזוע גדול מידי אם היינו חושפים את זה. …” משחררת פוסט כואב,על פגיעות מיניות ומודעות חברתית במציאות העצובה של ימינו ישראל של 2017

22/03/2017

24.2.2017 שישי בצהרי היום. “צעדת מורן”, שדרות הנשיא -גן האם, מרכז הכרמל. חיפה.

את הפוסט החשוב הזה רציתי להעלות על הכתב כבר לפני חודש בערך,אך נדמה שבשלושה שבועות האחרונים עברו הרבה מים בנהר החיים הצבעוני שלי ורק עכשיו,התפנתה לי שעה שקטה בלב. לוקחת נשימה עמוקה.

את מורן מעולם לא הכרתי,קראתי את סיפורה האישי הכואב ברשת החברתית והוא נגע לליבי. הרבה פעמים אני מרפרפת על הזמנות בפייס ומסמנת אותן,אבל הפעם משהו בבטן פנימה קרא לי לא להישאר אדישה מול המסך,אלא לקום ולקחת חלק בלתי נפרד ומשמעותי בצעדה לזכרה של מורן. החברים בני כיתתה של מורן,יזמו בעצמם את האירוע כולו,יש לציין ביצירתיות רבה ובמחשבה תחילה.
“אנחנו קוראים לכל אחת ואחד לקחת אחריות ולא לעמוד מן הצד,
יש בינינו עוד “מורניות” רבות, פגיעות מיניות נמצאות בכל מקום, וזאת האחריות שלנו -
בואו נראה (גם רמזים), נגיב בזמן אמת, ונפעל כדי להתמודד עם אחת מהתופעות הרחבות והעמוקות של החברה בישראל, זה יכול להגיע אל כל אחת ואחד מאתנו.”

למי שעדיין לא התוודע לסיפור שלה,מצרפת פה את הקישור: https://www.facebook.com/gali.sembira/posts/10155551960803943 .

היה לי יום שיש חופשי,עליתי על קו 75 מטבעון לחיפה ויצאתי לדרך, קצת איחרתי אז חברתי לצעדה ולשתי חברותיי האמיצות במרכז הכרמל. הצעדה ומעגלי השיח שהתקיימו בסיומה נועדו לעורר את השיח החברתי ומה אני בתור אדם מן השורה (וכן גם אתם קוראיי היקרים), יכול או יכולה לעשות ולפעול במעגלים האישיים והחברתיים הקרובים לנו בכלל ובפרט בנוגע לפגיעות מיניות החל מילדים, נשים וגברים.

אז קודם כל להתעורר ולפקוח עיניים!!! ולצאת קצת מכותלי הפייסבוק!!!

נוצר שם באמת שם מעגל אנושי, ססגוני ומלא בסיפורים אישיים וחוויות ילדות, המשתתפים סיפרו איך הגיעו לצעדה, וכל אחד ואחת סיפרו גם קצת על מה הם כבר עושים בחייהם בכדי להעלות את המודעות בקרב הציבור.

החל מחינוך בגיל הרך ואיך אנחנו בכלל מחנכים את הילדים שלנו איך לדבר עם בני המין השני. אימא אחת דיברה על החשיפה העצומה שיש היום לפורנו מגיל צעיר מאוד ואיך אנחנו בתוך מבוגר אחראי יכולים להשפיע . עלו רעיונות להכניס שעורי מגדר והרחבת המודעות כחובה, גם באקדמיה. לידי ישבה פעילה בקומונה של הנוער העובד והלומד,שאחראית על מערך הסברה בבתי ספר תיכוניים אצל בני נוער וסיפרה שיש פעילים נוספים בני נוער שעוזרים לנערים ונערות במצוקה לפנות לעזרה. המון מילים שעלו מתוך המעגל היו: בושה,הסתרה,מבוכה,רצון שהכול יישאר בתוך המשפחה,אנשים דיברו על הקושי להיחשף,על הפחד ועל אטימות של מערכת בתי המשפט בישראל, על מה שקורה במסדרונות הכנסת ועוד.

סבתא נועזת בת 60 הגיעה לצעדה עם נכדתה בעגלה, וגלגלה בפנינו באומץ את סיפורה על התעללות מינית שעברה בצעירותה,ורק בהגיעה לגיל 40,היא נחשפה לזיכרונות האלו,בזמן טיפול נפשי. מודה שבשלב הזה כבר עמדה לי גולה בגרון והתהפכה לי הבטן. התחלתי לספור על עשר אצבעותיי הקטנות,כמה אנשים ונשים שכאלו אני מכירה מחיי האישיים ולדאבוני אני מכירה הרבה יותר מידי. היה ברור שמשהו כאן מעוות, מהשורש,מהיסוד. המעגל הסתיים ברמה האישית של כל אחד ואחת מהנוכחים. מנחת הדיון חילקה פתקים דביקים קטנים. על הפתקים רשמנו מה כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות ואת כל הפתקים הדבקנו על נייר בריסטול. אני מיד שלפתי את ה”נפש האדמונית” שבי מהלב ומהמותן ואמרתי שאפרסם בבלוג שלי בסלונה, רשמים שלי מן הצעדה. חברתי לשני הצלמים של האירוע, שגם הם בני אותה כיתה של מורן. והשאר כבר כאן שחור על גבי לבן. טוב אז לא יצא לגמרי בדיוק כמו שתכננתי,מודה שהפוסט הזה התמהמה לו במגירה,אולי בגלל שהצעדה הזו והמפגש הזה מהחיים הזכיר לי כמה חברים טובים באמצע הדרך.

אני רוצה להקדיש את המילים שנכתבו כאן לכל החברים היקרים שלי, שנפגעו בשבילי הילדות, הנערות והחיים. חלקם צלחו את הכאב והקימו משפחה חמה ומחבקת ממקום אוהב, חלקם ניתקו מגע, חלקם הלכו לאיבוד ואולי עוד יחזרו ממנו וחלקם גם אחרי גיל 40 עדיין חיים את חייהם בחרדות,אישפוזים חוזרים ונשנים,ניסיונות אובדניים ובדידות . חלקם לא יצאו מזה. חלקם עדיין מחפשים איך.

האמת חשבתי שהפוסט הזה יהיה מלא בתמונות מרשמי היום הזה ולא במילים. אני רוצה לסיים בציטוט שקיבלתי ממארגני הצעדה(שחילקנו ברחוב לעוברי אורח) בעודי מצטרפת וצועדת:

“…שאלתי אותך, שנים אחרי זה, למה לא עשיתם כלום?? ענית שידעתם תמיד אבל היה חשוב לשמור על שלמות המשפחה ושזה היה גורם לזעזוע גדול מידי 

אם היינו חושפים את זה. …”

צעדת מורן, פברואר 2017,חיפה.

embedded by Embedded Video

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של רונית לביא

תצוגה מקדימה

מאניה די כבר דיפרסיה

נתחיל מזה שכבר זמן רב אני רוצה לפתוח פה בלוג משלי. "נפש אדמונית" לא נולדה אתמול, היא נולדה כבר לפני שנתיים אבל כנראה שהייתי צריכה להבשיל עם עצמי בכדי לשבת ולהתחיל לכתוב (הריון של שנתיים, תתארו לכן). עדיין חולמת לכתוב ספר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

איך יודעים שבא אביב ?

איך יודעים שבא אביב ? אצלי בדרך כלל זה מתבטא בעלייה ניכרת במצב הרוח . עם בוא האביב גם אני פורחת, צבעונית יותר, יצירתית יותר ,שופעת רעיונות ומתחדשת. הגוף  מתעורר לו מתרדמת החורף, מתמלא תאווה לחיים, כדור השלג הדיכאוני שהקפיא...

תצוגה מקדימה

ליבי ער

שוב לא מצליחה להירדם, מחשבות באות ונכנסות, מחשבות רצות. כבר ארבע בבוקר, לקחתי את כל הכדורים שצריך כדי להצליח לישון, אבל מה לעשות שזה לא תמיד עובד. יושבת וכותבת, נותנת שחרור למחשבות, אולי ככה יהיה לי קצת שקט. הכתיבה מרגיעה...

תגובות

פורסם לפני 1 month

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה