הבלוג של רונית לביא

נפש אדמונית

רונית לביא. בת ארבעים ושלוש רווקה+חתולה. מציירת מנדלות וכותבת. על ההליכה בשבילי החיים וההתמודדות היומיומית עם מאניה ודיפרסיה.

עדכונים:

פוסטים: 25

החל מספטמבר 2014

על ההבדל הדק בין סתם מצב רוח רע לדיכאון. על התפקיד של הפחד בחיינו. ועל הספק.

24/08/2016

מי שסבל אי פעם מדיכאון אמיתי, כזה שמדכא כל תחושה של חיים וגורם אפילו לפעמים לחוסר תפקוד ופגיעה ביכולות שלנו, יודע שזה לא דומה לסתם מצב רוח לא טוב. אבל הוא גם יודע שמופיע מצב רוח כזה רע, שמלווה לפעמים בעצבות, בשעמום ובחוסר שקט, או בחוסר חשק לעשות דברים, ובאי רצון לפגוש אנשים, אז זה צריך להדליק אצלו מיד “נורה אדומה”. כלומר שהוא צריך לעצור לרגע, ולשים לב טוב טוב, אם זה סתם מצב רוח רע או התחלה של איזה דיכאון.

למה זה כל כך משנה? כי אם יש לך נטייה לסבול מדיכאון אתה יכול בקלות ליפול לשמה. אז אני לא אומרת לכם שזה לא בסדר לפעמים להרגיש חרא עם עצמכם, זה אפילו בריא וחשוב. אבל תשימו לב שזה לא לוקח אותכם למקומות של דיכאון שאחר כך קשה מאוד לצאת ממנו. הרי ידוע שהדרך למטה מהירה וחלקלקה, אבל לטפס למעלה, תמיד יהיה יותר קשה. בימים אלו, אני לגמרי במקום כזה שאני משתדלת כל הזמן להחזיק את הראש מעל המים ולא לצלול למטה למעמקים החשוכים. אני מרגישה אותך שוב מר דיכאון היקר דופק על חדרי ביתי.

רק שהפעם החלטתי שזה יהיה אחרת. שהפעם הזאתי אני לא נותנת לך להיכנס. אז אני יום יום קמה בבוקר ועושה כל מה שצריך בכדי שלא תבוא לבקר. אני פותחת את כל החלונות ונותנת לאור להיכנס. אני נפגשת עם אנשים, רק כדי לא להיות לבד. אני מציירת, כדי להכניס תנועה וצבע לחיי. אני מתרגלת יוגה, כדי להחזיר לעצמי את התחושה החיונית של הגוף והנשימה. אני יוצרת את המציאות של עצמי. אני יודעת שאני במקום כזה טריקי ושכל ויתור קטן שלי על העשייה שלי בחיי היום יום, על החשיבה החיובית, יהיה ניצחון גדול בעבורך.

אז אני ממשיכה, כי צריך.

זאת תקופה לא קלה, שבה אני מחפשת עבודה, ויש הרבה זמן לחשוב, ויש הרבה זמן לישון והרבה זמן לבד, להיות עם עצמי. אולי יש אנשים שיחשבו שזה כיף ככה לחיות. אולי לתקופה קצרה, זה באמת נחמד. אבל זה לא ממש בשבילי. אצלי מצב כזה יכול לשמש גם קרקע פוריה לדיכאון. אני יודעת שזה לא יחזיק הרבה זמן מעמד. שקשה לי מאוד לשמור על יציבות ללא עבודה וללא תחושה של ערך וסיפוק. אז אני ממשיכה להיות בעשייה, ממשיכה לחפש עבודה ומקווה שאמצא בקרוב, ולא נכנעת לדיכאון הזה. זה לא כל כך פשוט לי העניין הזה של לצאת החוצה, לפעמים הרבה יותר קל לי להיכנס לתוך השבלול שלי ולא לצאת.

מי שחווה משבר נפשי, נמצא הרבה פעמים בפחד תמידי כזה, שיום אחד זה יחזור, המשבר הזה.

אני מוצאת שהפחד הזה, יש לו תפקיד משמעותי בחיים שלי, כי לפעמים הוא משתק אותי אבל לפעמים הוא גם מניע אותי לפעול.

הפחד הזה מזכיר לי, את המקומות שבהם נפלתי, את הדיכאונות שבהם הייתי. לכן הוא גורם לי להיות אקטיבית, כי בדיוק לשם אני לא רוצה לחזור.

אז הנה אני, מתמודדת לבד עם המצב רוח הזה. כמו סירה בלב ים סוער. מתנדנדת, אבל לא מתהפכת. עדיין יציבה וחזקה, מסרבת ליפול.

יודעת שזה רק מצב רוח חולף, שאולי קצת מטלטל. יודעת שאם אני רק רוצה ומאמינה אז הפעם הדיכאון הזה לא יבוא לבקר ושיהיה בסדר.

אבל תמיד יש את הספק הזה, לא ?

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של רונית לביא

תצוגה מקדימה

מאניה די כבר דיפרסיה

נתחיל מזה שכבר זמן רב אני רוצה לפתוח פה בלוג משלי. "נפש אדמונית" לא נולדה אתמול, היא נולדה כבר לפני שנתיים אבל כנראה שהייתי צריכה להבשיל עם עצמי בכדי לשבת ולהתחיל לכתוב (הריון של שנתיים, תתארו לכן). עדיין חולמת לכתוב ספר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

איך יודעים שבא אביב ?

איך יודעים שבא אביב ? אצלי בדרך כלל זה מתבטא בעלייה ניכרת במצב הרוח . עם בוא האביב גם אני פורחת, צבעונית יותר, יצירתית יותר ,שופעת רעיונות ומתחדשת. הגוף  מתעורר לו מתרדמת החורף, מתמלא תאווה לחיים, כדור השלג הדיכאוני שהקפיא...

תצוגה מקדימה

מדוע אני צריכה כל כך להתבייש בעצמי?

"אם נשתול זרע במדבר ונראה שאיננו צומח, האם נשאל 'מה לא בסדר עם הצמח?', לא! הקשר האמיתי הוא להסתכל על הסביבה ולשאול 'מה בסביבה צריך להשתנות על מנת שהזרע יוכל לצמוח?' צריך להפסיק לבדוק מה לא בסדר עם שורדי המערכת הפסיכיאטרית...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה