הבלוג של נאוה רייץ

גברתי הנאוה חיה בתל אביב

Tel Aviv born , living in the USA since 1982 a mother of two boys Ariel 23 and Jordan 21, will live partly in new york city , Amsterdam and mainly Tel Aviv .after a brain surgery in 2012, early retirement from my line of work as a baby bedding designer at www.navasdesigns.com ,attached to dutch guy Albert ~ ~ love my new life in Hebrew and English~

עדכונים:

פוסטים: 234

החל מאפריל 2010

בשנת 1989 חליתי במחלת סרטן צוואר הרחם שאילצה אותי להכנס לניתוח מיידי לכריתת הרחם, ולעבור טיפולים מזוויעים לאחר מכן . גרתי אז בלוס אנגלס והוריי ואחי הקטן גרו ברומא , כשצלצלתי לספר לה על המחלה היא לא חשבה לרגע לבוא, כי זה היה בשבוע שלפני חג הפסח והם דתיים והדת והחג וההכנות לקראתו חשובים יותר מבת חולה .

30/01/2014

אני נאוה , ילידת תל אביב 1957 בת שלישית  להורים יוצאי טריפולי, עם אבא שהיה עשיר,מפונק,תמים שהיה אז גר באיטליה, בן 20 ואמא, יפה ,חכמה, ונעלה בבנות הקהילה אז בת 18, כמו שאומרים “עיסקה זוגית כדאית”.  דירה מפנקת של 130 מ”ר ברחוב לאן ברמת גן , שכנים פולנים עם כלב וילד, ימים של אחרי קום המדינה, למי היו מותרות כאלו אז ? למי היה עוד ירח דבש כמו של אמא ואבא? שייט באוניה “נילי” בשנת 1953, שהסבא העשיר והמפנק שלי שהתגורר אז באיטליה העניק להם והיה רצוף בטיולים ובקניות . אני זוכרת מעטפות  שהגיעו בדואר עם דולרים. שאפשרו ביזבוזים בעיקר להם. זוג מיוחד שנוי במחלוקת, עם רמת חייים לא אופיינית לימי הצנע של ישראל בשנות ה- 50.  לימים, הפכו לדתיים מאד, בעוד אני בגיל 12 חזרתי בשאלה מאז אני מחפשת את התשובה ל”מה היה לנו שם בבית בעצם”?

תגידי אמא ,

איך זה שידעת שאני, הבת שלך, בת 32 חולה בסרטן בצד השני של העולם ובעצם דיי לבדה אז ועומדת לעבור ניתוח לכריתת רחם , אישה שמעולם לא ילדה ולא תוכל עוד ללדת, ולא טסת אליי? עזבי ‘טסת’, לדעתי  היית צריכה ללכת ברגל ללוס אנג’לס עד אליי. איך זה שחג הפסח שעמד בפתח היה חשוב לך יותר מבתך שהתמודדה עם מחלה נוראית ואכזרית כמו סרטן בדרגה הגבוהה ביותר, כשסיכויי ההחלמה שניתנו לי היו 20 אחוז ? ואיך  קרה שבדיוק אז ‘נפלת ושברת את עצם הזנב״ שלימים התגלתה הנפילה כסתם מכה יבשה וכמובן היית “חייבת”  שבתך גלית , אחותי, תגיע מהארץ להיות איתך לעזור לך כי לא יכולת להישאר לבד ? ועוד הגדלת עשות עם התעוזה שהיתה לך לבקש ממני לממן את כרטיס הטיסה שלה אליך לרומא ואני בטמטומי כי רב אכן מימנתי.  מאיפה הבאת את הבטחון, קור הרוח , הלב המאובן שבהחלטה לא לבוא להיות איתי ביום ארור גורל שכזה והעדפת לחכות לטלפון מהבת שלך שהיתה אחרי ניתוח? אפילו לא צלצלת ביוזמתך לבית החולים לברר מה מצבי. לעולם לא אשכח את השאלה הראשונה ששאלת אותי בטלפון אחרי הניתוח,  אחרי ‘מה שלומך’ קצר ו”יהיה בסדר” שלך, שאלת האם דאגתי לתשלום כרטיס הטיסה של גלית לרומא .

אנשים שהכירו אותך זוכרים אישה חמה וצחקנית. בניי היקרים, שלא מכירים את ההיסטוריה שלי איתך , אפילו מתגעגעים אליך. את הסבתא שלהם ותמיד תהיי. רק אני מכירה את הצד הזה האחר שלך שהפגנת כלפיי, אולי זה לא אישי, כנראה פשוט היית כזאת.

אז תגידי אמא , עכשיו כשאת לא בחיים , נמצאת אי שם למעלה עם כל הסימנים שאת שולחת לי, האם את מבינה שמאותו יום לא היית קיימת בשבילי יותר ? שיכולת הסליחה שלי נסתמה ומאז לא השתחררה ? כי  היום אחרי שאת כבר לא פה, אני פתאום מבינה יותר, מזועזעת יותר, מהאגואיזם של אמא שילדה שבעה ילדים, שהייתה מסוגלת לחיות בשלום עם המחשבה שהבת שלה עוברת ניתוח כריתת רחם, ניתוח מטלטל ומשנה חיים, והיא לא לצידה . במקום זאת מצאה כיסוי וביימה נפילה . לעומת זאת חצי שנה אחר כך, כשאחותי אורלי התחתנה בלוס אנג’לס , הגעת לחתונה כי את הרי אוהבת שמחות. צרות ומחלות  לא היו הצד החזק שלך . אולי בגלל זה גם אני מגיעה תמיד לשמחות, כנראה שאת זה כן למדתי ממך . אבל לעומתך,אמא, כן למדתי להיות מחוברת לילדיי לא משנה היכן יהיו ולדעת שאין מצב בעד שום הון שבעולם שאעמיד אותם בתחושה שהם לבד, בטוב וברע ארוץ אליהם מקצה אחד של העולם לקצהו האחר, תמיד.

איך שר מוקי בשיר ‘ילד של אבא’? ‘עד סוף העולם אני לא עוזב אותך’. זה מה שאני עם ילדיי.

נוחי בשלום על משכבך  אמא, כי עכשיו שום דבר לא משנה יותר , את הנעשה אי אפשר להשיב ואין טעם להשאיר את הכאבים בעדיפות כל כך גבוהה בהוויה, לכן  אני מאפסנת אותם יפה יפה למטה לתוכי תוכי ורק לפעמים, כמו עכשיו אני מאווררת .

יש לי חברה יקרה שכותבת בבלוג שלה , מכתבי אהבה  וגעגועים לאמא שלה שנפטרה ואני מעריצה אותה .  כואב לי לקרוא או לשמוע בנות לאמהות אהובות ושהן חסרות לבנות שלהן , אבל זה פשוט מרגיש לי לא מוכר . כאב כזה שאני מקנאה שאין לי אותו, אין בי את הכאב על לכתך .. רק שקט על זה שלא עוד.

,התמונה הזאת משנת 1985 אז עוד הייתי בסיפור עצמי שיש לי אמא נהדרת.

עוד מהבלוג של נאוה רייץ

תצוגה מקדימה

איריס אמו של נמרוד שגב ז"ל מדוע כן פיוס ולא נקמה.

מדוע כן פיוס ולא נקמה / איריס שגב בסאם ארמין, חברי הפלסטיני מהגדה, פרסם הבוקר תמונה בפייסבוק. בתמונה שתי נערות צעירות, יפהפיות ישראליות, בשערן הגולש, בחיוכן המושלם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אלה טקאץ'-דריזין האישה שלנו שחזרה מהאו"ם

את הפוסט הזה כתבתי לפני כמעט שנה. לא ממש יודעת למה לא פרסמתי אותו בבלוג שלי שאני שומרת עליו פה כדי לשמר זכרונות. מאז כתיבת...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה