דרך האור נפרשת…

חייבת להתרכז בהתחלות כי אחרי הכל המוות הוא מלך כל הסיומות.

39953625_10155913895563391_3250464569969082368_n

נעדרתי מהבלוג שלי במשך שנה, עכשיו תדעו על מה ולמה.
קטעי מחשבות על שנה שהייתה והשנה שבפתח. ……

השנה שמסתיימת לה בימים אלה הייתה המשך לקללת קודמתה. .
לצערי ב-1 מאי 2018 , האיש שלי, בעלי האהוב אלברט, מת, בבית שלנו באמסטרדם. לצדי היו אחיו וחברת נפש יקרה.
הוא שכב על הספה בסלון הבית , הקשיב ל״ירח״ של שלמה ארצי , כאשר בשעה חמש אחר הצהרים, על פי התכנון שלו, נכנס לבית מלאך המוות, בדמות רופא הולנדי, שבא להזריק לו את מנת המוות. אלברט ידע שהסרטן התפשט בגופו ורצה למות לפני שיאבד צלם אנוש, גיבור שכמותו וככה ביום שלישי בשבוע, בשעה חמש אחר הצהריים, הוא בחר לעזוב את העולם לנצח. כל התכניות שרקמנו, כל החלומות על נסיעות בעולם, על החיים הטובים בגיל 60, הכול התנפץ באחת. הפכתי לאלמנה. .
מראה מחריד כזה, אני לא מתכוונת לראות עוד בחיי .
שישה ימים שבין המוות לקבורה היו הימים הכי ארוכים בחיי. טקס ההשכבה נערך באמסטרדם בכנסיה המערבית, בה קבור הצייר רמברנט כשברקע היו שירים שאלברט אהב, כולל שירים ישראלים של שלמה ארצי ועפרה חזה.
החודשים שעברו מאז היו עצובים , כל הזמן מרחפת מעלי עננה כבדה שלא מוכנה להסיט את מיקומה העיקש..
היו ניסיונות לחיוכים חיצוניים והיו מפגשים עם חברים, כולל .
מפגש שתוכנן ברביעייה ושנקבע מראש עם זוג חברים מדרום אפריקה. ושהתקיים בוונציה, איטליה, ורק אלברט לא היה
אין מקום יותר מטלטל שמחריף את תחושת האובדן מוונציה, כמה אהבה חווינו בה. .
ואז נסיעות לאמסטרדם , לטפל בניירת העמוסה ובצוואה שלו. ביקור אצל הוריו, אחיו וכמה חברים בודדים שנשארו שם.
חיי הגלויה שלי באמסטרדם הפכו מהשלב הזה לסיוט מתמשך .
והייתה נסיעה לניו יורק עם חברות ונסיעת לחתונת בני אריאל אעם הבן זוג שלו אלון בטורנטו לפני חודש. רגעים קטנים של נחת ושל נוחם. .
כמות החברים שהתאדו הפתיעה. אבל זה שלהם. ישנם כאלה שאינם מסוגלים לעכל מוות של גבר צעיר, ולהתמודד עם מוות מהיר שכזה של איש מלא חיים שרק רצה לחיות. חברה אחת אמרה לי “די נאוה, לא יכולה לעכל את הסרטן הזה כמה מתים ממנו" , אמרה ונעלמה
אני מחפשת לעצמי נחמות. מוצאת עולם ומלאו בחברות נפש שהיו ועודן לצדי וליוו אותי בכל השעות הקשות עוד טרם ביקור מלאך המוות , ברגעי הכאב העצומים כשאלברט בחר לשחרר, ובשני בניי אריאל וירדן שהיו צמודים אלי בשעות הכי קשות שידעתי ובחברות נוספות שידעו לנחם,

עכשיו, לאתגר שאתגרתי את עצמי:
ב16/9
אני נוסעת לחודש ימים , לבדי. לדירת הנופש שלנו במרבייה , ספרד . לא ביקרתי בה מאז מותו. באותה דירה גילינו לראשונה את המצאות הגידול הממאיר ומאז חיינו לא שבו למסלולם עד שהגיעו לסיומם.
וישנו ספר הביכורים שלי, שאני כותבת כבר כמה שנים. דווקא הפרק האחרון שלו נכתב חודש לפני מותו. שוכתב ונערך מספר פעמים. בחודש הקרוב אמורה סוף סוף לקבל את העריכה הראשונית שלו.
ישנה התרגשות לבואו. היריון של ספר מרגש כמו צפייה לילד שעומד להיוולד.
אולי אפתח יומן מסע של “האלמנה לבדה” דרך הבלוג פה.
אני אוספת אנרגיות חיוביות. מקווה לאמץ את משפטי התקווה במעשים ולתת להם לחלחל למודע.
השנה שמתקרבת חייבת להיות מלאה בהתחלות בכל מיני תחומים.
לעצמי ולבני, אני מאחלת לעצמי להתחיל לשחרר להסיר אט אט את ערפל העצב ולנסות להכיל את המציאות החדשה, להתרגל לחסר ולא לאפשר לו להיות עיקר יומי.
תודות מקרב לב על העזרה והתמיכה של חברות הקבוצה והנפש שלי. כי תמיד, אבל תמיד יש משהו להודות עליו.
איך אמר שלמה ארצי בשירו “ירח”: “אתמול היה טוב אתמול היה טוב ויהיה גם מחר…לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער”

שנה טובה סלונות.

41069101_286065865551273_1138724322706194432_n

זה. אזור הכתיבה שלי שם, את השולחן אלברט קנה לי חודשיים לפני שחלה.

נאוה רייץ
Tel Aviv born , living in the USA since 1982 a mother of two boys Ariel 23 and Jordan 21, will live partly in new york city , Amsterdam and mainly Tel Aviv .after a brain surgery in 2012, early retirement from my line of work as a baby bedding designer at www.navasdesigns.com ,attached to dutch guy Albert ~ ~ love my new life in Hebrew and English~