הבלוג של נאוה רייץ

גברתי הנאוה חיה בתל אביב

Tel Aviv born , living in the USA since 1982 a mother of two boys Ariel 23 and Jordan 21, will live partly in new york city , Amsterdam and mainly Tel Aviv .after a brain surgery in 2012, early retirement from my line of work as a baby bedding designer at www.navasdesigns.com ,attached to dutch guy Albert ~ ~ love my new life in Hebrew and English~

עדכונים:

פוסטים: 234

החל מאפריל 2010

איריס שגב שכלה את בנה נמרוד שגב במלחמת לבנון ב. כמה עצוב שהשכול שלה הביא אותי אליה. פה בתמונה היא מארחת אם שכולה בביתה בראש פינה.אישה נדירה ואמיצה.

03/07/2014

נסרה_בביקור_אצלי

מדוע כן פיוס ולא נקמה / איריס שגב

בסאם ארמין, חברי הפלסטיני מהגדה, פרסם הבוקר תמונה בפייסבוק. בתמונה שתי נערות צעירות, יפהפיות ישראליות, בשערן הגולש, בחיוכן המושלם ובציפורניהן המטופחות מחזיקות נייר בו רשמו בכתב ידן העגול:

“לשנוא ערבים זה לא גזענות, זה ערכים”.

בסאם לא צרף כל אמירה משלו לַפּרסום, ובשקט הזה פלחו המילים את לבי כמו שפלחו, בוודאי, את לבו. בתו של בסאם, עביר, בת ה-10, נהרגה לפני שבע שנים מאש חיילינו. בני שלי, נמרוד, נהרג מאש חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה.

אולי זאת הייתי אני, הבלונדינית הכל כך בטוחה, כל כך מלאה בעצמה, בתמונה. אולי הייתי אני בטוחה בארצי, בצדקי, באמת שלי, כותבת שלטים וסיסמאות מלאי שנאה בחסות העיוורון, בחסות המוח השטוף, המסרב לראות ולהכיר בסבל של הצד השני. איש לא פקח את עיניי לראות שגם שם יש בני אדם כמוני, גם שם יש אמהות ואבות המבכים את ילדיהם, טעם דמעותיהם כטעם דמעותיי, וכאב ליבם ככאבי אני.

בארצי ישראל הקמתי את משפחתי. כמעט את כל מלחמותינו חוויתי על בשרי, כילדה, כנערה, כאשה וכאם. בנים של חברים, בנים של שכנים ובני כיתה נהרגו. בגאוותי ובטפשותי קיוויתי שלי זה לא יקרה. לאמתו של דבר, הייתי בטוחה שבי זה לא יכול לפגוע, עד כדי כך משומנים היו מנגנוני ההגנה שלי. ועדיין היו משומנים כשהקצינים מודיעי הבשורה המרה דפקו על דלתי. סירבתי להבין, אירחתי אותם בביתי, ואת השכנים שנהרו פנימה, ואת החברים שבכו על כתפיי.

והידיעה חלחלה אט אט. כולם כאן. רק נמרוד חסר. הנוכחות האינסופית של המון האדם אינה מורגשת כלל. רק חסרונו של האחד מורגש. ואת האחד לא ניתן להשיב. גם אם יעשו עוד אלף מלחמות לא ניתן יהיה להשיב אותו.

אז ביקשתי לי שלום. לי ולכל האמהות שכולם מנסים לעטוף אותן, אך הבדידות והקור חודרים את המעטה הכאילו-עוטף הזה. והקור והבדידות שלי הם הקור והבדידות של כל האמהות שמאבדות את ילדיהן, גם כשהן בצד האחר.

ביקשתי לפוגשן ופגשתי אותן. את הנשים הפלסטיניות! התחבקנו ובכינו ביחד. חלקנו את כאבנו והכאב היה אחד. בביקורי בשכם פתחה נסרה, חברתי, את דלתה בפניי, ותמונות שני בניה שנהרגו היו תלויות על קירות הבית ומונחות על מדפים, בדיוק כמו שתמונותיו של נמרוד תלויות בביתי ועל המדפים. חנאן, שגם בביתה ביקרתי, הראתה לי את המחברת של בנה שנהרג, ואת היומן, ששמרה מאז היה בבית הספר, כמו שאני שומרת בחיל וברעדה חפצים של נמרוד. סלואה ארמין, אמה של עביר, בוודאי שומרת גם היא את מה שצברה עביר בעשר שנותיה הקצרות, בטרם נהרגה.

נקמה תגרום לעוד המון אמהות ואבות לבכות על בניהם. המון מחברות ומזכרות של בנים שנפלו ייערמו בבתינו, המון לבבות יכבידו ואינסוף דמעות שטעמן דומה יחרצו תלמים על לחיינו. הלוואי ויכולתי להעביר את המסר הזה לשתי הנערות בתמונה שבסאם פרסם, ולהמונים האחרים שרוצים בנקמה כאילו הייתה פתרון לשפיכות הדמים. הפתרון הוא לְדַבֵּר  להכיר את הצד האחר, להקשיב ולגלות את בני האדם שנראים, מתנהגים ומרגישים כמונו. בלי לדבר ולהכיר איש את רעהו לא נלמד פיוס מהו.

בואו נתפייס.

iris

 

 

עוד מהבלוג של נאוה רייץ

תצוגה מקדימה

את יודעת אמא...

אני נאוה , ילידת תל אביב 1957 בת שלישית  להורים יוצאי טריפולי, עם אבא שהיה עשיר,מפונק,תמים שהיה אז גר באיטליה, בן 20 ואמא, יפה ,חכמה, ונעלה בבנות הקהילה אז בת 18, כמו שאומרים "עיסקה זוגית כדאית".  דירה מפנקת של 130 מ"ר ברחוב לאן...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אלה טקאץ'-דריזין האישה שלנו שחזרה מהאו"ם

את הפוסט הזה כתבתי לפני כמעט שנה. לא ממש יודעת למה לא פרסמתי אותו בבלוג שלי שאני שומרת עליו פה כדי לשמר זכרונות. מאז כתיבת...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה