הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

ונותרתי אני, וסינר משובץ ומוכתם למתני, בצל רוחש בסיר שהחזיר אותי ממחוזות החלום אל פשטידה שבדרך

13/03/2014

בס”ד

רציתי להתחפש ולא ידעתי.

למה, ואולי למי,

ומדוע.

רציתי תחפושת שתענה על רצונות, מאוויים, כמיהות, סודות ומשאלות הלב.

רציתי להיות ליום אחד, אשה אחרת. או אולי קצת אחרת,

רציתי לחלום חלומות אחרים ולחוש את הולם ליבה של זרה,

להכניס את כפות רגלי הקטנות, אל נעלים אחרות שלא הכרתי, כובע אחר לראשי, מעיל שונה ורוח שונה, מרתקת.

לצאת למסע עלום בין דפי חייה של אשה שלא הכרתי.

אז לפני הכל בחרתי בלונדינית. ככה זה, כשחיי הברונטים מביטים אל זהר הבלונד ויפי מראה.

207017-18

אם כך, אמרתי לעצמי, fun זהו שם המשחק, ובחרתי במרלין. מונרו.

אחר כך אל תוך הביוגרפיה של נורמה ג’יין, התעצבתי אל ליבי.

לא רק יהלומים, ובלי הבלונדיניות שמכייפות יותר, נותרה לה אשה כאובה, עצובה, עזובה.

ילדותי הרגילה זהרה לפתע אל מול ילדותה הכואבת, לא רציתי לבחור שוב ושוב בנטישה. לא רציתי לבחור בקריירה מעל לכל ולפני הכל, לא רציתי להתערטל בעבור עוד חופן דולרים ומעט תשומת לב.

לא רציתי חיים ללא אהבה.

ובחרתי שוב.

את יפי המראה נטשתי לטובת עצמה ומנהיגות.

S10000_front

בחרתי בגולדה.

האשה והנעליים.

מייד אחרי שבחרתי, החלו הנעליים לוחצות.

מייד אחרי שבחרתי נדדה שנתי, והביאה את מחשבותי שוב אל מחוזות הבדידות.

אל מול חוק עבודת נשים, חוק שעות עבודה ומנוחה, גיוס תרומות בעולם, כהונה בממשלות רבות וראשות הממשלה, עמדה לה כואבת מלחמת יום הכיפורים, עמדו לה ילדיה שגדלו ללא אב ואם. חשתי על כתפי את כובד משקלן של החלטות הרות גורל, ראיתי לנגדי עיניים של אלפי חיילים מתים. ואל מולם, אל מול מתי המלחמה, נמלאתי פחד ועצבות ולא יכולתי להמשיך.

חלצתי את הנעליים הכבדות והמשכתי, יחפה ומהורהרת אל תחפושת אחרת.

כך או כך עברו בסך בריז’יט ברדו, מרי אנטואנט, פלורנס ניינטינגל, וירג’יניה וולף .

כולן חורטות בליבי עצב, ובדידות, כולן משאירות אותי נפעמת אל מול עשיה ונוכחות ששינתה.

ולפני שויתרתי על התחפושת, לרגע הזוי אחד, ראיתי את כולן אצלי בסלון, יושבות על קצה של ספה, או משתרעות יחפות על השטיח, שוקעות עם ספר אל הכורסא המפנקת, ומפטפטות בקול רם, ולפתע, השתתקו כולן וחייכו אלי, חיוכים של עצב, של מסע ושל דרך, של משא ומילים.

וחיבקתי את כולן, ונתתי מקום בליבי לכל החששות, והפחדים, לכל האומללות והכובד, לכל הנשים הנפלאות שחשבתי שהכרתי, ושלא.

ואז, עטף את כולנו, ענן קטן, שהכיל בדיוק את כולנו, זהר מחלומות ומשתיקות, מבכי, בדידות וחברות, התחבקנו חיבוק של חברות לדרך, של הבנה ואהבה, ואז, בלי הודעה מוקדמת הסתחרר לרגע סביבנו הענן, ונעלם, ואיתו חברותי החדשות למסע עתיק יומין.

ונותרתי אני, וסינר משובץ ומוכתם למתני, בצל רוחש בסיר שהחזיר אותי ממחוזות החלום אל פשטידה שבדרך,

ונזכרתי,

שבעצם,

אני בכלל לא אוהבת להתחפש.

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מפלצת הפחד שלי.

בס"ד השבועות האחרונים לא היו קלים. היומיים האחרונים היו קשים מנשוא. מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת. ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה