הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

בס”ד

במטוס בדרך ללונדון, מושב27  ליד חלון,  מנסה לשחזר התרגשות.

כשהייתי ילדה חוצלארץ היה שם של ארץ רחוקה ואחרת, בלתי מושגת, קסומה ומסתורית.

טרום עידן הסלולר המחשב וויקיפדיה, התקשורת עם ברי המזל שנסעו לחול הייתה בעיקר בגלויות (תמונה עם מקום לכתוב מאחור, למי ששכח, שחלקן הגיעו לארץ אחרי שחזרו המטיילים המאושרים), שהציתו את הדמיון, תמונה אחת וכמה עשרות מילים ואנחנו כבר בגרנד קניון או ניו יורק ואולי באלפים .

פחות טיסות ישירות, מסלולי טיסה ארוכים שלא עוברים מעל רוסיה

עברית שמדברים רק בלחש, כי מסוכן שידעו מהיכן הגענו,

דרכונים בעטיפת פלסטיק לא חיננית בעליל, שאף אחד לא יראה מאיפה הדרכון.

אף אחד שהכרתי לא נסע לשבוע לחוצלארץ הנסיעות היו ארוכות ולעומתן, שיחות הטלפון היו פחות מקצרצרות, מבריקות משהו, אחת לשבוע בערך, כשכל בני הבית עומדים בשורה צפופה כל אחד עם משפט קצר אחד, מנוסח היטב וממעט במילים, העיקר לדבר עם אבאמא

והמתנות. אח, המתנות.

אף אחד לא חשב שמרקס אנד ספנסר או..,c&a .. זה מיושן, ולא עדכני…

ליוויס עם פתק אדום היתה משאת נפשו של כל מתבגר  בלבנט המקומי,

שלא לדבר על סרבל-פסים-עם-בנדנה-אדומה (LEE כמובן למי ששכח)

ואף ילד לא אמר שלשכן יש אחד חדש יותר.

והאלבומים

איזו חגיגה לעיניים!

לא צילמו אלפי תמונות כי פילם זה דבר יקר, כל תמונה הייתה מחושבת ומדוקדקת,

בודקים זווית,  קומפוזיציה וכוון לפני שלוחצים

ואיך זה שאחר כך כשחזרו אמאבא הביתה, לא נלאינו מדפדוף באלבום המסודר וסיפורי המסע שליוו אותו, כל פעם נזכרים באנקדוטה כזו או אחרת.

את הנחיתה הראשונה שלי בחוצלארץ אני זוכרת כאכזבה גדולה

ניו יורק הדמיונית שלי, זו שנעזרה בגלויות ובתמונות ספורות הייתה מרשימה הרבה יותר מהמציאות, הפרטים שנוספו בעיני רוחי השלימו את העיר למיזם ארכיטקטוני מדהים ורב רושם, עתידני משהו, צפוף והומה פחות

כך גם היו בעיני רוחי מקומות נוספים בעולם

יצירה הנגזרת משילוב תמונות בודדת, סיפורים וחוויות של אחרים, וגם ספרים שם ופה שהזכירו והשלימו עולם.

נכון, התמונה הייתה שונה, הציפיות היו אחרות, וגם ההתרגשות.

החוויה שבגילוי, ההפתעה שבתחילת כל פרק בספר ובסופו, והשילוב עם היצירה האישית זו שבנתה בניינים, נופים, מראות ותנועה, יצרו ריגוש בלתי מוסבר.

כל רחוב וסמטה שפסעתי בהם, פסעתי לראשונה, בלי ויקיפדיה שתספר, בלי אתרים אין ספור שיספרו לי לאן ללכת, ואיך להגיע, מה לקנות ומה בשום אופן לא, איפה לאכל ומה שותים.

לכל מקום שהגעתי, הייתה ייחודיות משלו, מקומן של כל הרשתות ההמוניות, הייתה כל אחת בארץ מוצאה, ברחובות העידן שלפני, ראיתי דברים אחרים, פגשתי אנשים אחרים, שדיברו, שרו וצחקו בהמון שפות שונות,

חופשה בחו”ל, הייתה פעם חופשה אמיתית, בלי לקחת עבודה, ילדים, שכנים.

הניתוק הכפוי העניק מנוחה ורגיעה, שחרור מכבלי היום יום, ומהשגרה, כל פסיעה הובילה לגילוי חדש, וכן, להתרגשות היה הרבה יותר מקום, בלב  ובמרחב.

ואני, מתגעגעת לחופש כמו פעם.

כל זאת ועוד עלו במחשבתי, כשעניתי באמצע כיכר טרפלגר לטלפון מהמורה של הג’ינג’ית הקטנה.

עולם, תחזיר לנו קצת גבולות.

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מפלצת הפחד שלי.

בס"ד השבועות האחרונים לא היו קלים. היומיים האחרונים היו קשים מנשוא. מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת. ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת,...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה