הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

בס”ד

כל הבוקר הסתובבתי בעננת מילים בלתי נתפסת.

מילים מרפרפות, מעופפות, צוללות וממריאות, מילים מקובצות או בודדות, בשולי הענן או בלב לבו…

כל הבוקר ניסיתי לקבץ מילים למשפטים, כל הבוקר חמקו המילים והמשיכו לזמזם, לקפץ, ללחשש ולעקצץ…ולחמוק ממני

גם מלכודת פילים וחכה לא עזרו, לא ספריי משתק ולא רובה חיצים,

וכמה שלא התיישבו המילים במקומן,

המחשבות, שלא ששתי להתמודד איתן (לא הבוקר בכל אופן) באו ועלו

אחת אחת,

לפעמים שתיים ביחד, או קבוצה

נאבקות לתפוס מקום בשורה וראשונה,

וכולן, כל אחת בדרכה שלה, כל אחת בשפה שלה, כולן שואלות בעצם:

למה?

איך העזת?

איך זה שככה ביום בהיר אחד, אחרי תשעה עשרה שנים, עם קריירה בטוחה, כשהכל חלק ונח, עם המון חברים,

ומה יהיה בחודש הבא? המשיכו והטרידו מחשבות נועזות במיוחד, ובזה שלאחריו? ומאיין תגיע המשכורת? וגם (בלחש בלחש) מי הולך למכולת עם חלומות…..

האחרונה, שהרגיזה אותי במיוחד, החזירה אותי ארבעה חודשים אחורה, ואני ממש לא זוכרת אם היה זה באמת יום בהיר (אם כי בספטמבר זו מצטיירת כאפשרות הולמת למדי)

אבל אני זוכרת, בתוך כל העצב הגדול, והגעגוע שהחל עוד הרבה לפני שעזבתי,

את התחושה המצמררת והמענגת של התחלה חדשה,

את הצורך, הכמעט כפייתי, ללכת, לראשונה בחיי, לא אחרי מה שנכון, ראוי ובטוח,

אלא אחרי מה שאני חולמת, אחרי מה שאני רוצה באמת ,

לדעת שאי ודאות היא חלק מהעניין, ולא יודעת היא תשובה לגיטימית, ושגם לדעת מה אני לא רוצה זו דרך שמובילה למקום אחר…

באבחת מקלדת, שלחתי את כל המחשבות השליליות אל תחתית המגירה, למקום הכי מבולגן וחשוך, שיחכו ויאגרו כוחות למשבר הבא…

ואמרתי לעצמי:

זה הזמן שלי!

זמן חלומות עכשיו,

ואני הרי מנהלת מצוינת, שגדלה במקום שחינך למובילות ולמחויבות אבסולוטית, ומה שהצלחתי לעשות עם חמישה זאטוטים בבית ובעל מתמחה, או רופא צעיר, אני יכולה לעשות טוב הרבה יותר עכשיו, כשהילדים גדולים, ובעלי כבר לא ממש מתמחה או רופא צעיר…

לנהל כמה עשרות חלומות- זו לא משימה קלה, אבל ודאי אחת שאעמוד בה…

ובסוף בסוף, באה המחשבה, שהיתה צריכה לעמוד בראש התור:

הרי יש לי אבא בשמיים שדואג לי, והשגחה פרטית שהיא פי אלפי אלפים יותר מכל חברת השמה, ומי שמנהל את העולם כולו, הרי יודע בדיוק היכן המקום שמחכה לי, ומתי…

ואת ההשתדלות היומית שלי, עוד שלושה מיילים עם קורות חיים, וטלפון אחד, כבר עשיתי,

ונותר לי רק לחכות…

ובזמן שאני מחכה, אני מציירת לי רשת פרפרים גדולה במיוחד, עם חורים צפופים וידית נוחה וחזקה, ויוצאת לצוד חלומות, ולחפש את החלום שהוא כולו רק שלי, ולשחרר את כל החלומות האחרים שמחכים שיאמצו אותם,

וכשאמצא, כשאמצא את החלום שלי…

על זה כבר אספר בפעם אחרת.

בואו איתי!

יוצאים, לצוד חלומות!

אה, כן, וברוכים הבאים לבלוג החדש שלי….

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מפלצת הפחד שלי.

בס"ד השבועות האחרונים לא היו קלים. היומיים האחרונים היו קשים מנשוא. מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת. ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה