הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

מפלצת הפחד שלי נולדה עם ילדי. היא ניזונה מחרדות, מאסונות, מכאב. מחום גבוה באמצע הלילה, מדמעות של ילד עצוב, משתיקה בלתי מוסברת. היא ניזונה מהדאגה הבלתי פוסקת, לעתיד הילדים שלי, לבריאותם בגוף ובנפש.

03/07/2014

בס”ד

השבועות האחרונים לא היו קלים.

היומיים האחרונים היו קשים מנשוא.

מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת.

ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת, משתקת, לא משחררת.

יד שדורשת לדעת היכן נמצא כל ילד בכל שעה,

יד שתובעת שליטה בכל סיפורי האימה, בכל רכילות ההסתה, בכל שמועות ההסלמה.

יד שיוצרת סיוטים ותרחישי אימה.

יד שלא מרפה.

היד הזו, היא מפלצת הפחד שלי.

המפלצת ואני מכירות זמן רב.

זו מפלצת שנולדה יחד עם ילדי, זו מפלצת שניזונה מחרדה, מחלות, תאונות, מלחמות וטרור.

לעיתים היא מרימה את ראשה, ומנצחת לרגע, ברגעים בהם הרעב העצום שלה לאסונות ותרחישי אימה בא על סיפוקו.

בדרך כלל, רציונליזציה ובעיקר, אמונה בבורא עולם, מחזיקים אותה תחת שליטה.

IMG_1017

חטיפה ורצח בדם קר, ברוע שאין שום יכולת להשיג ולהבין גרמה למפלצת שלי להרים ראש.

הכוחות, תעצומות הנפש, הגבורה והאמונה שראיתי אצל שלוש האימהות, שלושת האבות והמעגלים הקרובים להם, החזיקו את המפלצת השואגת, המאיימת להשתלט, תחת רסן.

כבר לא.

ההסלמה, האלימות, הכוחניות, ביטויי שיטנה, שינאה וכעס בלתי אפשרי, גרמו לה, למפלצת הפחד להרים ראש, ועכשיו היא ואני נאבקות על המקום בלב, בשכל, בנשמה, בחיים.

רואה לנגד עיני עתיד בו אין מקום לאהבה.

רואה לנגד עיני מקום בו אין מקום להבנה.

רואה לנגד עיני עולם בו לא הייתי רוצה שיגדלו ילדי.

בכדי להסביר טוב יותר את הכתוב, ואת רגשותי, כמה מילים על עצמי ועל חיי:

אני אישה חרדית, מגדלת באהבה חמישה ילדים, בעל, כלה אחת, שני צבים, זוג דגי זהב וגינת פרא.

דעותי המדיניות נמצאות במרכז המפה הפוליטית,

דעותי הכלכליות נטועות היטב בשמאל,

רבותי מורים לי לאיזו מפלגה להצביע, ואני בוחרת לציית.

מבחינתי, החמאס אינו פרטנר לשלום, אינו צד לדו שיח, ולצערי גם לא אף אחד אחר בצד הפלסטיני.

אין בי הערכה להנהגה הקיימת במדינת ישראל, ושנים רבות עברו מאז שיכולתי לראות בראש ממשלה כל שהוא מנהיג.

ומתוך כל האמור כאן, ולמרות דעותי ומחשבותי, אני נחרדת מהמקום אליו נגררנו.

הדאגה לגיל-עד, אייל ונפתלי הי”ד, הדירה שינה מעיני רבים, בשורת הרצח האיומה כאבה לרבים.

אני ביניהם.

האהבה, האחדות, החוסן והרגישות העלימו את השוני והרב גוניות שבעם, והפכו את כולנו, שוב, לעם אחד, יכול וחזק.

אני בתוכו.

מאותה נקודה, עוד בטרם הובאו הילדים היקרים למנוחת עולמים, החלו הדברים רק להתדרדר.

הון פוליטי קל, זול ומפוקפק, תקשורת מלבה וחסרת אחריות, התלהמות בהמית והמוני אנשים שקיבלו לגיטימציה לרוע, לאלימות לכעס.

ברחובות, בתקשורת, בשיח הציבורי.

כן, גם אני כועסת,

כן, גם אני רוצה יד קשה,

כן, יצר הנקמה קיים גם אצלי.

כן, גם לי כואב.

ואז, ברגע הקשה אני אוספת את עצמי, שמה את מבטחי בקדוש ברוך הוא, ומנסה לזכור על מה ולמה אנחנו נקראים עם סגולה, אור לגויים.

עם שהנהגותיו המוסריות יהוו דוגמה ומופת לכל העולם כולו.

עם של צדיקים, לא עם של צודקים.

אומה עם כח, לא אומה כוחנית.

יהודים גאים, לא יהודים יהירים.

בני אדם הנלחמים ברוע, לא באחיהם.

ומה בסך הכל אני מבקשת?

מקום שילדי יוכלו לחיות בו, מקום של הבנה, חמלה, אהבה וקבלה.

ארץ בלי מקום לשנאה, כעס ואלימות, לא מהצד שלנו בכל אופן.

אני אומרת לא, שנאה וכעס זו אינה דרכנו!

אני אומרת לא, לתקשורת מלבת יצרים!

אני אומרת לא, לא חד משמעי לאלימות! .

אני מבקשת מעצמי, ממשפחתי, מחברי ומהקוראים מילים אלו:

אנחנו יכולים לחולל מהפכה: לא להגרר, לא להתלהם, להתאפק.

לחנך את ילדינו לאהבה, לסובלנות לרחמנות.

זה לא יעלים את חילוקי הדעות, לא יהפוך את המציאות לקלה, לא יתרום לכלכלה וגם לא לשלום עולמי.

.

הגמרא במסכת יבמות עט ע”א אומרת: שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים…כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. .

אני לא חושבת שמפלצת הפחד שלי תעלם, אני לא חושבת שתמיד היא תהיה בשליטה, אבל כולנו יחד, יכולים להפסיק להאכיל אותה.

 

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אז איך מתחילים לצוד...

בס"ד כל הבוקר הסתובבתי בעננת מילים בלתי נתפסת. מילים מרפרפות, מעופפות, צוללות וממריאות, מילים מקובצות או בודדות, בשולי הענן או בלב לבו... כל הבוקר ניסיתי לקבץ מילים למשפטים, כל הבוקר חמקו המילים והמשיכו לזמזם, לקפץ,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה