הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

אסיפת הורים.

ניסיתי להתחמק, ציטטתי בקול רם את גבי התפוס כבר מאמש,

ואז התערב המצפון, ולחש בקול רם שכולם ישמעו,

שאם הצלחתי עם גב תפוס לקום בבוקר,

לארגן את כולם כולל ארוחות וסנדויצ’ים וקופסאות ארוזות היטב ללימודים ולעבודה,

שרדתי שתי מכונות כביסה (בלי לקפל), שני מדיחי כלים, קניות בסופר,

עבודה בין לבין, מיילים ועוד מיילים, וכמה מאמרים שהספקתי לקרא,

אשפוז ושחרור של האופניים של הפרופסור,

אז אני יכולה ללכת לאסיפת הורים של הסנדויץ’.

אחרי הכל, מהקודמת התחמקתי בתירוץ דומה, עם כאב ראש ספונטאני לגיבוי.

והיא סנדויץ’.

מה שיכול לעלות לי בפרצופים ודלתות טרוקות לכמה ימים או שבועות.

סנדויץ’ הזהירה:

אל תאמיני לשום דבר שהיא אומרת, את שומעת, כלום, היא שונאת אותי. שונאת ממש. מתעבת. אל תקשיבי לכלום.

ואני, צייתנית שכמותי, חשבתי כבר שזה זמן טוב כשהמורה מדברת על הבת היקרה לי לתכנן את הבישולים לשבת, סדר היום למחר,

ולשנן בעל פה את כל מספרי הטלפון של האנשים שאני צריכה לדבר איתם בדרך להרצליה מחר.

נכנסתי ראשונה.

נחמד, לא?

חשבתי על משהו שנון לאמר למורה על חמש-עשרה-דקות-איחור-לא-תקניות

כששבע אימהות כבר מחכות לה.

בסוף שתקתי. גם ככה אני הולכת להסתבך.

lunch

עוד בטרם נסגרה הדלת חייכה המורה ואמרה: תמר נהדרת, פשוט נהדרת.

(כן, בטח, לקצוץ 10 בצלים לפשטידה ולאדות עם ממש טיפל’ה שמן)

תוך כדי בחישה מתמדת בסיר הבצל, אני שומעת את המורה אומרת כל מיני מילים מעניינות:

מצטיינת

ידענית

ציונים מעולים

חברותית

תורמת

אני מציצה אל מעבר לשולחן, לוודא שמדובר בסנדויץ’

ונופלת ישר לתוך הסופרלטיבים של המורה לאנגלית.

מחכה לאבל, ואבל לא מגיע.

היא ממש חורשת, אני מנסה לתרץ את הציונים המעולים (כן, בטח, שבוע וחצי לפני הבגרות סוף סוף נזכרה)

שואלת אם יש בכל זאת בעיות, נענית בשלילה.

אולי משו קטן?

אני מנסה לשדל את המורה.

אבל האמת, אני ממש במבוכה. כזה עוד לא קרה לי.

איפה “לא ממצה את הפוטנציאל”

או אחותה הצולעת “לא מתאמצת”

או בת הדודה השניה “לא מכינה אף פעם שיעורי בית”

ומה קרה לדודה “מתחצפת, מזלזלת, לא ממושמעת”

או הבובע, אוי הבובע “ככה אי אפשר להמשיך”

מה אני אגיד לילדה, מה?

מזועזעת, אני ממלמלת משהו על התור המצטבר מאחורי הדלת,

ושומעת את המורה מספיקה לצעוק לי שעם תלמידה כמו תמר כיף לבוא לכתה.

.

רועדות לי הרגליים. יורדת חצי קומה, טכיקרדיה, הזעות, ורטיגו, אמנזיה, ונזלת.

אל תתפרקי לי עכשיו, אני אומרת לי.

.

באוטו, לאט לאט נרגעת, מתקשרת לסנדויץ’.

“כן אמא, היה נורא?”

תמר, יש משהו שרצית לספר לי? ביקשתי שלפני שאני הולכת לבית ספר תגידי הכל, אמרת לי שאת לא מסתירה כלום, שלא תהינה הפתעות,

הקול שלי רועד, אני נחנקת.

“אבל אמא” מיללת סנדויץ’ “אמרתי לך לא להאמין לשום דבר שהיא אומרת”

איך לא אמרת לי שאת אהבת חייה של המורה מ.

אני שומעת את עצמי צורחת,

לאבי דאבי, פוצי מוצי, קוצ’י פוצ’י, בשביל זה לא הולכים לאסיפת הורים

“די, אמא, כאילו, נראה לי שהיא לקחה משהו, היא שונאת אותי ממש”

אולי אני באמת אעלה בחזרה לכיתה, ואבקש ממנה קצת ממה שהיא לקחה כדי שגם אני ארגע?

“אי-מא” שואגת תמר “את לא באמת!”

טוב, סנדויץ’ יודעת למה אמא שלה מסוגלת.

אני חייבת לנתק, יש פה משטרה אני אומרת וממהרת לנתק.

להתרכז עכשיו בכביש, שלא יעצרו אותי על ריחוף ללא רישיון.

.

הלכה ארוחת ערב.

מנחת, ככה אני יודעת, רק משמינים.

אוי, הגב.

נחת, כבר אמרתי?

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מפלצת הפחד שלי.

בס"ד השבועות האחרונים לא היו קלים. היומיים האחרונים היו קשים מנשוא. מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת. ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה