הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

נלחמתי, שלא תבינו. ועוד איזו מלחמה. כזו שנדונה מראש לכישלון. קציצות עדשים נזנחו והמלך החדש, השניצל, שולט במטבח.

08/05/2014

בס”ד

שלושים ושבע שנים חלפו מאותו יום, בו עמדתי במטבח, בבית הורי, והכרזתי, קבל עם ואמא אחת

מהיום, אני צמחונית.

אימי ז”ל, היתה בטוחה שמדובר בגחמה חולפת ותו לא.

הסבירה לי בנחת, שמי שרוצה להיות צמחוני, צריך לאכל ירקות ופירות,

ולא, תפוחי אדמה, בצל ומלפפונים ירוקים, לא מגדירים את קבוצת ירקות. גם עגבניות, פלפלים, חצילים ואפילו תרד, צריכים למצא את דרכם אל צלחתי אם בצמחונות רצוני.

לא, לא נסוגתי.

המחשבה המבעיתה על עוף של שבת בצהריים, שלחה אותי אל חיבוקם החם והאוהב של ברוקולי, כרובית, חצילים, עגבניות ואפילו תרד, ומאז ועד עצם היום הזה אנחנו חיים בכפיפה אחת באהבה ובשמחה.

לא אידאולוגיה, גם לא דרך חיים בריאותית עמדו בבסיס ההחלטה

(אם כי כל מי שרצה לדעת למה, היתה לי רשימת שקרים ערוכה ומנומקת היטב שהסבירה את המהלך המופלא)

אלא פשוט סלידה מבשר, עוף ודומיהם.

עת הכרתי את מ. בעלי האהוב, התברר לי בשמחה רבה כי מדובר בצמחוני מתחיל, כזה שאין לו שום בעיה להשתלב בין הסירים והמחבתות במטבחי.

“שווה לך” אמרה לו ננסי שותפתי לדירה “רק בשביל המרקים שלה”

ואכן, בתור סטודנטית תפרנית, חורף או קיץ, היה סיר מרק ירקות על הכיריים, בדירת סטודנטים, בה מסתובבים בדרך כלל יותר מהדרים בה בלבד, לא היה המרק מספיק אלא ליום שהתבשל בו, ומעולם לא זכה הסיר החבוט של ננסי לראות את המקרר מבפנים.

חלפו השנים, ומשפחה צעירה קמה בישראל.

הבכור, ילד צייתן, עבר את שנותיו הראשונות בין מרק תרד, מחית עדשים ובטטות, וברוקולי מוקפץ ללא טענות ומענות.

שתיים, הניפה את נס המרד, כשסירבה בתוקף (עד היום) לאכל כל ירק מעבר לתפוח אדמה. בכל מצב צבירה חוקי, או לא.

האמא הפולניה שלי, שקיבלה את הצמחונות שלי בשלוות נפש מפתיעה, לא יכלה להתמודד באופן דומה עם נכדים צמחוניים, הייתה מופיעה אחת לחודש על סף דלתי עם מגש חד פעמי מלא בפולקע’ס אפויים בדבש וסויה. למורת רוחי ולשמחתה אין קץ שיתפו איתה הדרדקים פעולה, עטו סינר לצווארם (אצלי אף פעם לא הסכימו) אחזו בעצם במפית מקופלת היטב וטרפו.

הסבתא מהצד של הפרופסור לא נשארה חייבת, והנכדים זכו, אם לא לבשר, למנת מרק עוף שבועית (כולל העוף) ואני שתקתי.

העלמת עין והדחקה היו צו השעה, ואני שיתפתי פעולה.

ואז, אז הגיעה  סנדויץ.

זו שבגיל ארבע כבר קיבלה את הכינוי משובב הנפש “תמר בקר”.

תחילתו של עידן חדש הפציע.

כשהייתה תמר בת שנתיים וקצת, ביציאה שגרתית לקניות בסופר, אחרי שלב הקופה המתיש, פסעתי מעדנות לא כוון היציאה והחניה, מריחה את סופו של הסיוט הזה שנקרא בשפת העם “לצאת לקניות עם הילדים”,

כולנו ראינו את העגלה של חסדי נעמי. נו, זו שמזמינה אותנו להיפרד מחלק ממוצרי המזון שקנינו לטובת אלו שלא שפר עליהם גורלם. בעודי מפשפשת בשקיות ומעלה מוצרי מזון לתרומה, הרימה הדרדקית הנ”ל את קולה, ובטון קורע לב קראה:

“אמא, גם אני רוצה כזה”

והצביעה אל עבר צילום של עוף שהופיע על העגלה.

מכירים את הרגע הזה שכל מי שמסביבכם עוצר הכל ומסתכל עליכם?

תוסיפו מבטים מרחמים, וצקצוקי לשון ותבינו איך הרגשתי.

“תמר” לחשתי סמוקה כולי “יש לנו המון אוכל בבית, ובעגלה, וקניתי במיוחד בשבילך ברוקולי טרי…”

“עוף” צווחה הילדה “אני רוצה עוף”.

מכאן החלו הדברים להתדרדר. עוף פעם בשבוע, חמין (עוף, עוף, מי רצה לשמוע אי אז בימים הטובים על בקר) פעם בחודש, לא מזכיר במאום את החמין של היום עם נתח של קילו וחצי בקר שאף פעם לא מספיק.

בקיצור, נשארתי צמחונית, וגידלתי לתפארת חמישה קרניבורים.

למדתי, בדרך הקשה, לאפות, לבשל, לטגן, למלא לגלגל.

העיקר בשר.

אם תשאלו אותם, שלוש ארוחות בשריות ביום, זה ממש בסדר גמור.

נלחמתי, שלא תבינו. ועוד איזו מלחמה.

כזו שנדונה מראש לכישלון.

קציצות עדשים נזנחו והמלך החדש, השניצל, שולט במטבח.

אבל לרמות מותר. אז מידי פעם אני מיצרת איזה טריק שיגרום להם, לכל החמישה (שישה עם אישתו של הדינוזאור) לאכול מידי פעם משהו שחורג מבשרעוף.

פטנט מספר אחד: בורקס טונה.

גם ג’אנק פוד, וגם כזה שאי אפשר לעמוד בפניו, בלי בשרעוף, וקלי קלות.

20140508_131159

אז ככה:

חבילה בצק עלים מופשרת (משתמשים בערך בחצי)

שתי קופסאות טונה במים מסוננות היטב.

קופסא וחצי רסק עגבניות (קטן)

שתי כפות קטשופ

ביצה ושומשום.

מחממים תנור ל200 מעלות.

בינתיים מערבבים את הטונה עם הרסק והקטשופ היטב.

שוטחים רצועת בצק באורך של 10 ס”מ, מורחים את כולה למעט 2 ס”מ אחרונים בתערובת הטונה, מגלגלים לכוון הבצק שלא נמרח, סוגרים את הגליל וצובטים היטב מכל הכוונים. מניחים על נייר אפיה עם פס הסגירה כלפי מטה.

מורחים בביצה ומעטרים בשומשום ומשגרים ל 20-25 דקות בתנור.

או:

מקפיאים את הגליל הנ”ל (טוב בהקפאה עד חודש)

מוציאים ופורסים לפרוסות, מניחים עם התבנית ואופים (וזה, גם יפה)

או:

מכינים בורקס אישיים, הכי כיפיים ריבועים שמרימים את כל הקצוות וצובטים, סוגרים היטב ומניחים על הצד הצבוט.

20140508_131514

אם יש אורחים בוגרים, אפשר להעשיר את התערובת במיני ירקות כאוות נפשכם.

עכשיו, חושבים על מי ירצה אמצע ומי קצה, ואם ילכו מכות או שתתקבל פשרה.

בתיאבון!

20140508_131505

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מפלצת הפחד שלי.

בס"ד השבועות האחרונים לא היו קלים. היומיים האחרונים היו קשים מנשוא. מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת. ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה