הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

תוך כדי הביקור, מתישהו באמצע, סבתא היתה נפטרת באלגנטיות מסבא, נו, בולק, לך לקנות קצת בננות ותפוחים יש לנו אורחת. אבל יש פירות בבית, נזעק סבא מהכורסא, וסבתא, לא ביתר אורך רוח, היתה מסבירה לסבא בפולנית עסיסית ובטון שאינו משתמע לשתי פנים, (ולא חס וחלילה באידיש, שאני יכולה אולי להבין) שפירות מאתמול, לא נותנים לנכדה הבכורה שלה, ושלא יתווכח

23/01/2014

בס”ד

בדיוק כשהייתי זקוקה למספר מטבעות, השיב לי הארנק המתחכם שלי, מבט מופתע, המוני כרטיסים וניירות הציצו אלי מתוך הארנק, גם מספר מטבעות של עשר אגורות, ואפילו (למזלי) כרטיס האשראי שלי היה לשם שינוי במקומו הנכון.

אבל כסף, כזה שבא בשטרות, או במטבעות משמעותיים יותר מעשר אגורות, לא היה בנמצא.

ישר הבנתי שהכסף, במקום אחר:

בתיק האיפור, על לוח המודעות, בקופסת התרופות… בכל מיני מקומות, רק לא איתי ועכשיו.

האמת היא, שבאותו רגע שיכול ממש ממש לעצבן, חייכתי לעצמי, וחשבתי על הנזיפה שהייתי מקבלת מסבתא דורה. מייד בדקתי בתעודת הזהות שלי, ושטר של 20 שקלים חייך אלי ממקומו הבטוח.

וזה כנראה הזמן לספר קצת על סבתי ז”ל.

בין שאר הדברים, לסבתא דורה היתה שיטה מאד מעניינת לניהול כספים.

נתקלתי לראשונה בשיטה, כשהפכתי לסטודנטית מן המניין, ועברתי לגור בירושלים. הביקורים אצל סבתא כבר לא היו תכופים כבעבר, אך בחופשות וחגים אהבתי לפנות יום שלם ולהגיע לבקר את סבא וסבתא האהובים שלי.

תוך כדי הביקור, מתישהו באמצע, סבתא היתה נפטרת באלגנטיות מסבא,

נו, בולק, לך לקנות קצת בננות ותפוחים יש לנו אורחת.

אבל יש פירות בבית, נזעק סבא מהכורסא,

וסבתא, לא ביתר אורך רוח, היתה מסבירה לסבא בפולנית עסיסית ובטון שאינו משתמע לשתי פנים, (ולא חס וחלילה באידיש, שאני יכולה אולי להבין) שפירות מאתמול, לא נותנים לנכדה הבכורה שלה, ושלא יתווכח. וסבא, בחיוך מבין, היה קם לאיטו מהכורסא, מתעלם מהנשיפות הקולניות, וממילות העידוד של סבתא (נו, נו) , נוטל את המגבעת, לובש את הפולאובר (גם בקיץ שמא תבוא איזו רוח פרצים מן הים ותביא איתה צינון לא רצוי לבית), סל קניות מרשת, וקריצה מלאת משמעות לנכדה… ויוצא.

וסבתא, היתה מסמנת לי במשיכת כתף, ללכת אחריה אל חדר השינה, ואני, יודעת כבר מה מצפה לי, פוסעת אחריה….

בחדר השינה, סבתא מסבירה לי משהו על חמישים או חמש מאות אלף לירות שהיא רוצה לתת לי, ואני תוהה, כמו כל פעם אם מדובר בחמישים שקלים, חמש מאות, או אולי סכום אחר לגמרי, כי אצל סבתא, עוד היו גרושים, ולירות ולפעמים שקלים ישנים, אבל לשקלים החדשים לא היתה דריסת רגל בביתה.

ואז החל הטכס:

סבתא פותחת את שתי הדלתות האמצעיות של הארון, מתכופפת (קרעכץ), שולפת שקית ניילון, ובתוכה תיק יד, שהיה לאחרונה באפנה בשנות החמישים. סוגרת את דלתות הארון מחשש אבק . שולפת את התיק. פותחת אותו מוציאה ארנק, פותחת אותו, מוציאה ממנו עוד ארנק של כסף קטן, מוציאה שטר של מאה שקלים מקופל היטב, שלא היה שם לבד. נותנת לי את השטר. סוגרת את הארנק הקטן, מכניסה לארנק הגדול, מכניסה לתיק, מכניסה לשקית ניילון, פותחת את שתי הדלתות האמצעיות של הארון, מתכופפת (קרעכץ) מחזירה את השקית למקומה, מתרוממת, סוגרת את שתי דלתות הארון.

פותחת את דלת הארון מימין, מוציאה שלושה סוודרים, כל אחד מהם מקופל למופת וארוז בשקית ניילון נפרדת (לא מהמרשרשות) ונותנת לי להחזיק אותם, שולחת יד ארוכה אל חלקו האחורי של הארון, מוציאה מגבת מקופלת (כן, בשקית ניילון, כזו שמעולם לא השתמשו בה, אבל כיבסו אותה, כי לא מכניסים לארון שום דבר שלא עבר כביסה, מי יודע מי נגע בזה) מוציאה את המגבת מהשקית, מוציאה שקית ניילון מבין קפלי המגבת, שולפת ארנק מתוך השקית הפנימית, פותחת את הארנק, מוציאה שטר של מאה שקלים, מקופל היטב, מחזירה את הארנק עם חבריו של השטר המקופלים גם הם בקפידה אל תוך השקית, מחזירה את הארנק ושקיתו אל בין קפלי המגבת, את המגבת אל השקית, שקית עמוק לתוך הארון, ושלושה סוודרים מקופלים היטב, חוזרים אל הארון. הדלת נסגרת.

כעת, סוחבת סבתא בנשיפות קולניות כסא אל הארון, מורה לי לחלוץ נעליים, לעלות על הכסא בזהירות, לשלוף קופסת נעליים, ובה מגפיים שנעלה לאחרונה לפני שבע עשרה שנים, שולפת מתוך המגף הימני כדורי עיתון, ביניהם (איך לא) שקית ניילון ובתוכה ארנק, הפעם שני שטרות של חמישים נושרים אל חיקי, המגפיים חוזרות אחר כבוד לארון העליון, אני יורדת מהכסא, נועלת נעליים, רצה להביא סמרטוט מהמטבח ,לנגב היטב את הכסא (מרופד בעור מפלסטיק איכותי), להחזיר את הסמרטוט לכיור ולחזור אל סבתא, ששולחת אותי לשטוף היטב את הסמרטוט…

עד שחזרתי, היתה סבתא כבר תוך כדי פתיחת מכונת התפירה הישנה, שאף אחד כבר לא השתמש בה, שם התחבא אחר כבוד הארנק הרביעי, ואת החמישי הייתי שולפת אני מהמדף העליון בארון הספרים, שם, מאחורי ספר קצר אחד התחבא לו החבר.

בדיוק אז נשמע קול המפתח הראשון משלושה במנעול (חשוב לדעת, שבפולניה, נועלים תמיד בכל המנעולים גם כשנמצאים בבית)

סבתא מאיצה בי להחביא מהר מהר את הכסף, וכשאני פותחת את הארנק, כועסת כי אני רוצה לשים את כל הכסף במקום אחד, חיש מהר נשלפת תעודת הזהות, ותיק האיפור, והכסף המחולק היה מוצא את מקומו עם חריקת המפתח במנעול השלישי.

סבתא היתה צונחת על הכורסא, מאותתת לי להתיישב, וכשסבא היה משחרר שלום קולני אל חלל הבית, היתה שואלת תמיד אותה שאלה, כאילו בילינו עשרים דקות מרתקות בשיחת סבתא נכדה:

נו, ענתינקה, בחור, כבר יש?

לקראת סוף הביקור, סבתא היתה שואלת את סבא אם יש לו אולי איזה אלף או אלפיים (או עשרת אלפים או עשרים אלף) לירות לתת לעניתנקה…. וסבא היה מנסה תמיד לתת יותר, עד שהגערות של סבתא היו מחזירות בבהלה את הארנק אל כיס מכנסיו.

כשהתחלתי להביא את הבחור עם האופנוע (בעלי שיחיה), זה כבר היה פשוט יותר, סבתא היתה פוקדת על סבא לדבר עם הבחור (לקרא לו בשמו לא בא בחשבון) סוגרת את דלתות הסלון, ואנו היינו מפליגות במסע …

אני חייבת לציין שלעיתים נדירות היינו חוזרות על אותו מסלול, סבתא היתה טורחת להמציא חדשות לבקרים מחבואים חדשים…

לפני כמעט שנה, קיבלתי דרישת שלום מסבתא דורה.

טסנו ללונדון לכנס, ובשדה התעופה, הנחתה אותנו הדיילת בביקורת הדרכונים, לשלוף את הדרכונים מתוך כיסויי הפלסטיק שלהם. כשהסרתי את שלי, נשרו מתוכו ארבע מאות אירו, ולא מעט דולרים. מתנה מסבתא דורה ,אמר בעלי שיחיה…

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מפלצת הפחד שלי.

בס"ד השבועות האחרונים לא היו קלים. היומיים האחרונים היו קשים מנשוא. מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת. ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת,...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה