הבלוג של ציידת החלומות

נתי שפירא

בת 48 אמא לחמישה ילדים מקסימים רוי, עד, תמר, יהונתן ורבקה-נחמה נשואה 25 שנים לאהוב ליבי מיכאל, חברה בוועד המנהל של "הבית של סוזן" עמותה המשקמת נוער בסיכון, כרגע... חולמת

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מינואר 2014

קיבלתי הפתעה בדואר.

ספר.

מתנה נהדרת ממועדון הקוראות של סלונה. קצת מתרגשת, וכותבת ביקורת ספר(ים) ממש בפעם הראשונה.

עירום בן זאבים.

IMG_20140324_145716

ספרי שואה עושים לי את זה.

אני בת הדור השלישי, אימי ז”ל שנולדה “אחרי” ואחיה הקטן, לא שמעו מעולם על מה שהיה “שם”.

מבחינתם, כמו רבים מבני דורם, הייתה השואה משהו שלא מדברים עליו. נסתר, חבוי ועמוק, אפילו לא קיים. משהו שלומדים לא לשאול אודותיו, ולא שואלים בכלל.

את סיפורי השואה הראשונים שלי, שמעתי מסבתא דורה.

זיכרון מגיל עשר או אחת עשרה, חוזרת הביתה בחופש הגדול מיומיים מפנקים אצל סבתא, ושואלת את אימא על אחותה הגדולה שנפטרה במלחמה, על האחים והאחיות של סבתא שאינם. זוכרת את עיניה של אימי מתרחבות באימה, את החיוורון שפשט בפניה, שומעת אותה מעבר לדלת, מדברת חרישית עם אחיה, מצותת, לא מבינה הכול אבל מבינה שאימא חושבת שמשהו קרה לסבתא.

גם היא לא האמינה, וסבתא, סירבה בעקשנות וורשאית לשתף את אימא במה שסיפרה לי.

אם הייתי רוצה לספר לך, כך אמרה לאימא, היו לי מספיק הזדמנויות.

דיון סגור.

וכל ביקור אצל סבתא, אני חוזרת עם מילים, מילים שמתחברות לסיפורים, פיסות חיים, ושתיקות שלא משלימות לתמונה. לא על כל שאלה ענתה לי סבתא. יש דברים, אמרה, שאי אפשר לדבר, שאי אפשר לחשוב.

ואימא, שותה בצימאון פיסות חיים, קרעי תמונות שאני מספרת, ולא שואלת. כי לא שואלים.

כבר אז התחלתי לקרא כל בדל מידע הנוגע בשואה. כל ספר, כתבה, השלימו לי את שולי הפאזל, אם כי במרכזו נותרו עד היום פיסות חסרות. פיסות שלא שואלים, פיסות לא מסופרות.

אימא נפטרה כבר לפני אחת עשרה שנים. סבתא גם, ואני ממשיכה לנסות ולהשלים את הפאזל.

את “עירום בין זאבים” של ברונו אפיץ, פגשתי בציפייה ובהתרגשות.

כך בגב הספר:

“הרומן עירום בין זאבים נכתב בהשראת הסיפור האמיתי והבלתי נתפס על הצלתו של ילד יהודי בן שלוש, שהוברח לתוך מחנה הריכוז בוכנוואלד. עלילת הרומן מתרחשת בתחילת 1945 ומגוללת סיפור מרגש של חמלה אנושית ואומץ לב שהפגינה קבוצת אסירים, בני מדינות שונות, אשר חירפו נפשם תחת מגף הדיכוי הנאצי והצליחו להציל את הילד”

התחלת הספר הייתה עבורי מעט לקונית, יבשה, תיאורים בקווים ובמילים נטולות רגש וחיות, תיאור ולא ממש סיפור. דיאלוגים פשטניים, אינפורמטיבים. לא זורם.

לא יודעת מתי, תפסתי את עצמי מרותקת, מגנט אדיר שתפס מאחורי הפופיק האישי שלי והותיר אותי כמעט חסרת נשימה.

היובש הפך למקצב, הולם לב, ואת הספר קראתי בנשימה אחת עד לסופו.

כשסיימתי, דומעת, חזרתי מייד אל תחילת הספר וקראתי שוב.

הפעם, הקצב ליווה אותי מתחילתו.

האיפוק שמלווה את הספר, הקור שמלווה תיאורים מדוקדקים עד אימה של עינויים, רעב, סבל ומוות, אותה קרירות שמלווה חברות, אהבה וגבורה, מעצימה את הכתוב, לא מייפה ולא מתחנחנת, לא גולשת לדרמה ודמעות ונותנת אמת עירומה, כואבת, קשה לעיתים לקריאה.

לקראת סופו של הספר, עם התקרב יום השחרור, חל שינוי, הקצב דוהר, משתנה, מתעצם, משתחרר, איתו גם הדמעות. פורץ יופי בינות לאפור ולכואב.

ועוד מגב הספר:

“הרומן מתאר את המרדף שניהלו אנשי האס-אס לתפיסת הילד, כשברקע נשמעים הדי הקרבות בין כוחות בעלות הברית לצבא הגרמני הנסוג. אנשי האס-אס אינם רוצים להסתלק מבלי שימצאו קודם את הפעוט ויענישו את מגניו. הם מגבירים את הלחץ על האסירים, אך אלה מצליחים להעביר את הילד ממקום מחבוא אחד למשנהו, תוך הפגנת אנושיות צרופה ונטילת סיכונים שדינם אחד, וכל אותה עת הם מקדימים בצעד אחד את אנשי האס-אס, עד ליום השחרור”

הסוף הידוע מראש, לא מוריד מהמתח ומהדרמה שבדרך כמלא הנימה.

הספר הותיר אותי מהורהרת, מחפשת אחר גורלם של הפל, קרמר,פרסטה, קרופינסקי, בוכוב וחבריהם, רוצה לדעת מה קרה ביום שאחרי, ומי הם באמת, כל הגיבורים שהכרתי ואהבתי.

לרומן אין גיבור מובהק, כל אחת מהדמויות תופסת את קידמת הבמה לדקות, וכולם גיבורים. גבורה אמיתית, ואנושית, צנועה, נקיה ממניירות ומאופורטוניזם.

“עירום בין זאבים”, ברונו אפיץ בהוצאת ידיעות ספרים בתרגומו של יפתח הלרמן-כרמל

ממליצה בחום, קחו בחשבון, כואב ומייסר.

עוד מהבלוג של ציידת החלומות

רק עם אופנוע.

בס"ד הקפיטריה של בית הספר לרפואה, אי שם במרתפים, קצת ליד חדר המתים, לא היתה מהמקומות האהובים עלי. שתים או שלוש קרני שמש, גם בחורף גשום מפתות יותר אחרי מעבדות מדיפות ריחות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עשר תובנות על החיים, בריאות, אהבה ומה שביניהם.

בס"ד קצת אחרי חצות, הגיעה אלי למיטה דרדקית מיבבת: "אמא", לחשה בקול, "אני לא מצליחה להרדם, ואני לא אצליח לקום מחר בבוקר לבית הספר, ולא אצליח להקשיב בשיעור, וכבר קראתי מלא ספרים, אפילו משעממים, ואני גם ממש ממש לבד, כי כולם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מפלצת הפחד שלי.

בס"ד השבועות האחרונים לא היו קלים. היומיים האחרונים היו קשים מנשוא. מוצאת את עצמי משוטטת בלילה, בין חדרי הבית, נכנסת על קצות האצבעות לחדרי הילדים, מתבוננת, מלטפת, מנשקת, מכסה ודומעת. ויד קרה תופסת חזק בלב, חונקת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה