הבלוג של נטאלי

הכל זמני

נשואה באהבה למאיר של חיי, אמא לשלושה מורי דרך, מורה ליוגה, עו"ד וחולת מיאסטניה גרביס.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיוני 2014

sticker

בשלהי הקיץ האחרון, עת הגשמנו את חלומנו ובשעה טובה נכנסנו לבית חלומותינו שבכפר, עברו ילדינו הקטנים למסגרות חדשות בכפר.

בתי הבכורה – אליה, היתה אז בת 4 ועברה הרבה שינויים בתקופה מאד קצרה – אמא באשפוז תקופה ממושכת, ולאחר מכן אמא חולה בבית כשהשבוע סובב סביב טיפוליי, בית חדש, מעבר מעיר לכפר, גן חדש ועוד.

היא חששה והתרגשה לקראת המעבר לגן החדש, ובמהרה הגיע בוקר יום הלימודים הראשון.

אליה התארגנה ממש כמו גדולה, הכל לבדה. 

טרם יציאתה לגן עם אבא מאיר פנתה אלי נרגשת ושאלה אותי כך: “אמא אני יכולה לקחת מדבקות לחלק לילדים בגן החדש?”

“וודאי” השבתי לה. זה כבר היה נוהג ידוע בביתינו שמדי זמן מה אליה חולקת עם ילדי הגן (בשנים הקודמות) מדבקות או משהו מתוק וטעים.

היא בחרה דף של מדבקות עם חיפושיות שאמי קנתה לה, וכך יצאה נרגשת ומחוייכת ליומה הראשון בגן החדש.

את מחצית השעה הראשונה בגן אליה העבירה כשהיא צמודה לאביה ולאט לאט קולטת את סביבתה.

כעבור מחצית השעה כל ההורים נתבקשו להפרד מילדיהם, והילדים התחילו בשנה החדשה.

מאיר שב הביתה. כיוון שהיה מדובר בימים ספורים לאחר המעבר, הבית עדיין היה מלא בקבלנים, טכנאים, בני משפחתי שעזרו לפרוק ולסדר ועוד.

כעבור כשעתיים התקשרתי לגן לבדוק לשלום אליה. מסרו לי שהיא משחקת יפה עם יתר הילדים ושהכל בסדר.

שמחתי בשבילה, נרגעתי בשבילי.

מאוחר יותר הגעתי אני לאוספה מן הגן.

נכנסתי פנימה והיא ישר רצה אלי, מעט מחוייכת, מעט נבוכה, חיבוק ובפיה האמירה הבאה:

אף אחד לא רצה ממני מדבקה“.

שמעתי והרגשתי איך הלב שלי מתנפץ לרסיסים.

עיניי התמלאו בברכת דמעות, אך ברגע אחד של שיקול דעת הצלחתי למנוע מהסכר לפרוץ ממולה, נשמתי עמוק והשבתי לה:

“לא נורא, אני אשמח מאד לקבל ממך מדבקה של חיפושית, אפילו שתיים אם אפשר. ובבית יש עכשיו הרבה אנשים שעוזרים לנו עם כל מיני דברים ואני בטוחה שגם הם ישמחו לקבל ממך מדבקה”.

היא השתכנעה, חייכה והיה נראה שירדה ממנה מעמסה קלה.

דקותיים והגענו הביתה, אבא מאיר עט עליה: “אליה איך היה היום הראשון בגן החדש?”

אליה: “בסדר”.

דממה.

המשכתי אני: “אתה יודע אבא, אליה סיפרה לי שהילדים, משום מה, לא כל כך רצו שהיא תתן להם מדבקה”.

שמעתי גם איך הלב שלו מתנפץ לרסיסים.

והמשכתי: “אבל אמרתי לאליה, שאני רוצה שהיא תתן לי שתי מדבקות, אם היא מסכימה, ושאני בטוחה שגם אתה תרצה ושיש עוד אנשים בבית שישמחו לקבל ממנה גם”.

מאיר שאל אותה אם היא מסכימה לתת לו גם שתי מדבקות, ולאט לאט כל האורחים שהיו בבית שמעו את הסיפור או לחילופין נתקלו בילדונת בת 4 ששאלה: “אתה רוצה שאתן לך מדבקה?

וכך הגיע היום לסיומו כשאני עונדת לראווה שתי מדבקות של חיפושיות, כך גם מאיר, איתמר ואליה, וכך גם אלון המפקח, אלי החשמלאי, שאדי טכנאי המזגנים, אסי קבלן הגבס, ג’יג’י הנגר וכן הלאה עד שלא נותרה עוד בדף מדבקה מיותמת אחת.

הכל זמני – הסכר מלמעלה, שהחזקתי שלא יפרוץ, השתחרר עכשיו.

תודה שאתם קוראים

נטאלי

 

 

 

עוד מהבלוג של נטאלי

תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ

האם הייתם אי פעם במצב בו לא הצלחתם לנשום?? ניסיתם לקחת שאיפה, להכניס טיפת חמצן, ולא הצלחתם? תדמיינו לעצמכם לרגע אחד - הפעולה הכי בסיסית, טבעית, קיומית - לשאוף, לנשום,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ - המשך

לפני הכל - תודה רבה לכולכם! רגשתם אותי עד דמעות בתגובותיכם, הודעותיכם, תפילותיכם, והתעניינותכם הכנה, כל הפעולות הללו מסייעות לי מאד בתהליך אותו אני עוברת. מזכירה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שביזות יום א'

אז מה קורה איתי היום זה מתחיל נראה לי כבר בתקופת התיכון וזה מועצם בתקופת הצבא. אחר כך זה כבר תלוי במהלך החיים, בבחירות שלנו ובסאנטושה. משום מה רבים מהאנשים שאני...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה