הבלוג של נטאלי

הכל זמני

נשואה באהבה למאיר של חיי, אמא לשלושה מורי דרך, מורה ליוגה, עו"ד וחולת מיאסטניה גרביס.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיוני 2014

כמות החיזוקים, המחמאות, האהדה והאהבה שקבלתי מהרגע בו פתחתי את הבלוג הן מהאנשים הקרובים לי ביותר והן מאנשים ששנים לא פגשתי או מעולם לא הכרתי היא לאין שעור. באמצעות הבלוג התחלתי להפנים את שארע לי, התחלתי באיזשהו תהליך ריפוי בעיקר פנימי

30/12/2014

namaste large

אני זוכרת את אותו יום ראשון בו התיישבתי מול המחשב והודעתי לבן זוגי – אני פותחת בלוג.

לא ידעתי מה זה אומר או מה מטרתי.

באותה תקופה (וגם היום) הייתי קוראת נלהבת של הבלוגרית גלי דודזון-סגל היא הקונה נחמה בפורטל סלונה, וכך גיליתי שאני יכולה לפתוח בקליק אחד בלוג בסלונה.

המילים החלו להכתב מעצמן והדמעות זלגו יחד איתן.

משך שעות ישבתי וכתבתי את החלק הראשון של הסיפור שלי – 3 ימים בטיפול נמרץ - בעקבות החמרה במחלת מיאסטניה גרביס בה אני חולה מזה 11 שנים.

לא ידעתי מה אני עושה, למה אני כותבת, למי אני מספרת, פשוט שפכתי את אשר היה על ליבי – סיפור שעד היום יש רגעים שאני לא קולטת שהוא סיפור הלקוח מחיי.

יום חדש הפציע ועימו התשובה.

התחלתי לקבל מטח של שיחות טלפון, הודעות טקסט, במסנג’ר, מאות תגובות, לייקים ושיתופים, התקשרו לבן זוגי, להוריי – אנשים נבהלו, דאגו, רצו לעזור…

תחילה לא עניתי לשיחות, לא הגבתי לתגובות או להודעות. התהלכתי כסהרורית, מנותקת, לא הפסקתי לשחזר את שכתבתי ולבכות, עיניי היו נפוחות, הייתי מותשת פיזית ורגשית.

נפגשתי עם מורתי ליוגה, לרוח ולנשמה – גילי שרון ובעזרתה הבנתי כי אני פשוט לא מסוגלת להכיל את כל הטוב הזה, כן כן, זו לא פרסומת לחברת אשראי – אלו החייםלהכיל את העובדה שישנם אנשים ורבים שאכפת להם ממני, רוצים לתמוך וללא תנאי, פשוט לתת, והכל לי. אני לא נאיבית אלו שמטרתם היתה ללכת רכיל ולשמוח לאיד – תתפלאו ישנם בחיי גם כאלו בעל כורחי – קבלו את היחס או אי היחס בהתאם.

וכך התאזנתי. התחלתי להשיב להודעות, לתגובות, לעצור את הדמעות ובעיקר להעריך, להודות ולהבין שכל הטוב הזה קורה לי, וזה בזכות הבלוג.

השיחה המרגשת ביותר שקבלתי היתה מאיש חביב ושמו משה פיק – הוא האוטוריטה של חולי המיאסטניה, וכך אמר: “נטאלי שלום, קראתי את הפוסט שלך ורציתי לומר לך כי את עושה עבודת קודש! בזכות הבלוג שלך יש חשיפה נוספת למיאסטניה. בזכותך ייתכן ואנשים שקראו את הפוסט שלך יחשבו ‘רגע אבל התופעות שהיא מתארת נשמעות מוכרות, יכול להיות שזה מה שיש לי?!’

במאמר מוסגר אציין כי אצל מרבית חולי המיאסטניה כמו גם אצלי, משך הזמן הממוצע ממועד התפרצות המחלה ועד למעמד הבשורה – עומד על כשנה.

שנה שלמה בה משהו לא בסדר איתי, אבל אני לא יודעת מה בדיוק וגם לרופאים אין מושג על מה אני מתלוננת.

ואז הבנתי – רק בשביל זה היה שווה לפתוח בלוג, לרשום פוסט, לחשוף ואולי לעזור לאחרים.

כמות החיזוקים, המחמאות, האהדה והאהבה שקבלתי מהרגע בו פתחתי את הבלוג הן מהאנשים הקרובים לי ביותר והן מאנשים ששנים לא פגשתי או מעולם לא הכרתי היא לאין שעור. כתבו לי מילים שמעולם לא דמיינתי או חשבתי כי תתארנה אותי החל מיכולת הבעתי וכתיבתי, המשך באופן חשיפתי ותרומתי וכלה במאפיינים השמורים למלך החיות.

באמצעות הבלוג התחלתי להפנים את שארע לי, התחלתי באיזשהו תהליך ריפוי בעיקר פנימי.

וכך המשכתי וכתבתי, נחשפתי, השלתי מליבי את המאורעות הקשים שעברתי. בכל פוסט חדש שכתבתי התגובות הלכו והתעצמו, מילים חמות, אוהדות, הנושאות בתוכן תפילה וברכה, ומעניקות לי אומץ, אמונה, תקווה ואהבה (בעיקר עצמית).

מדי זמן מה אני שבה וקוראת חלק מרשומותיי ואת תגובותיכם ושוב הדמעה זולגת על פניי, הפעם ממקום אחר – קצת של עצב, קצת של השלמה, קצת של התרגשות והרבה של תודה.

דעו לכם משפחתי, חבריי וקוראיי היקרים – לא יודעת איך הייתי שורדת את כל התקופה הזו, הטיפולים הקשים, אי הוודאות, האפלה, אלמלא הבלוג ואתם הייתם כאן לצידי קוראים, אוהבים, מחזקים, נושאים תפילה, וכל זאת למעני – ועל כך מודה אני לכם בכל ליבי.

הכל זמניבזכות היושב במרומים, בזכותכם ומילותיכם, ובזכות הבלוג – הצלחתי בחודש האחרון לצאת לדרך טיפולית חדשה, דרך של תקווה, של שחרור מטיפולים קשים וכואבים, דרך המלך שלי – תודה. 

קוריוז – בערב היום בו פרסמתי את הפוסט הראשון שלי (אשר הסתיים בנקודה מותחת כשאני בין חיים למוות – סיפור אמיתי אתם יודעים), בן זוגי שב הביתה מעבודתו ושאל אותי – “מה, את לא יושבת לכתוב את ההמשך של הפוסט?”

השבתי: “מה, אתה במתח? אתה לא יודע מה קרה לי בסוף?”

שיהיה לכם חג וחיים מלאים באור, ניסים והכרת תודה.

תודה שאתם קוראים ומחזקים

נטאלי

גם את רוצה להגשים חלומות? פתחי בלוג בסלונה.

עוד מהבלוג של נטאלי

תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ

האם הייתם אי פעם במצב בו לא הצלחתם לנשום?? ניסיתם לקחת שאיפה, להכניס טיפת חמצן, ולא הצלחתם? תדמיינו לעצמכם לרגע אחד - הפעולה הכי בסיסית, טבעית, קיומית - לשאוף, לנשום,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ - המשך

לפני הכל - תודה רבה לכולכם! רגשתם אותי עד דמעות בתגובותיכם, הודעותיכם, תפילותיכם, והתעניינותכם הכנה, כל הפעולות הללו מסייעות לי מאד בתהליך אותו אני עוברת. מזכירה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שביזות יום א'

אז מה קורה איתי היום זה מתחיל נראה לי כבר בתקופת התיכון וזה מועצם בתקופת הצבא. אחר כך זה כבר תלוי במהלך החיים, בבחירות שלנו ובסאנטושה. משום מה רבים מהאנשים שאני...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה