הבלוג של נטאלי

הכל זמני

נשואה באהבה למאיר של חיי, אמא לשלושה מורי דרך, מורה ליוגה, עו"ד וחולת מיאסטניה גרביס.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיוני 2014

03/11/2014

natali

לאחרונה אני נתקלת בהרבה סיפורים העוסקים בשיאים אישיים, ביניהם סיפורים של הצלחות והישגים פורצי גבולות בתחום הריצה.

אני קוראת בשקיקה פוסטים שמספרים את סיפורם האישי של אותם אצנים וחושבת לעצמי איזה אלופות/ים.

איזה כיף. להתחיל מכלום, לשאוף, לחלום, להציב מטרה, להגשים אותה ולגדול איתה. לקבל פידבק חיובי מהגוף והנפש, טפיחה על השכם, לקבל את המדליה.

אתמול, כהרגלי, יום ראשון הגעתי לבית החולים לקבלת הטיפול.

אלו הם חיי כרגע, עדיין משבוע לשבוע, מטיפול לטיפול, מרווח נשימה של כשבוע ימים.

כפי שכבר שיתפתי מדובר בטיפולים יחסית כואבים, מעייפים ומתישים – בשבילי כל טיפול זה המירוץ האישי שלי, הישג פרטי משלי.

במשך כחמישה חודשים עברתי כמות טיפולים שעוברים “חולים בריאים” במשך כשנה וחצי – אני כבר מנוסה ויודעת איך באפשרותי להפוך חלק מהטיפול לנסבל יותר. ולצערי יש דברים שאינם בשליטתי למשל המכונה באמצעותה אני מטופלת.

תראו מה זו קידמה טכנולוגית – מכונה חדישה יותר מקצרת את הסבל בכ- 15 דקות. מדובר בהבדל בשיעור של כ- 15%, זה הרבה מאד, כשמדובר במד של כאב וסבל (גם במד של sale בתחילת עונה).

הגעתי לטיפול וראיתי שאני מוצמדת למכונה המיושנת יותר, הווה אומר יותר אורך רוח מבדרך כלל.

להתבאס אין טעם וגם לא על מה.

IT IS WHAT IT IS

בנוסף אבד השלט של הטלוויזיות ולאורך כל הטיפול הטלוויזיה שלי היתה תקועה על MTV מצד שני אחת האהבות בחיי היא האזנה למוסיקה (הייתי מעדיפה לפי בחירתי), אבל חצי נחמה.

וכך יצאתי למירוץ הפרטי שלי 95 דקות של אורך רוח – התחלתי כמו תמיד עם תפילה קטנה בלב, התכווננות, דמיון מודרך ורצון פשוט להיות בריאה, להיות פחות חולה, לסלק את כל הנוגדנים הטועים, התוקפניים ובעיקר המיותרים.

עברו 10 דקות.

בחייכם איך עכשיו אני מעבירה עוד 85 דקות??

ניסיתי לצפות בסרטונים ביוטיוב בסלולרי – טכנית זה קצת בעייתי אבל עדיין אפשרי. אך משום מה, יוטיוב לא נקלט בשום פנים ואופן. חסל תוכניות.

עברו עוד 5 דקות.

ניסיתי לעצום עיניים, לנוח, דברתי קצת עם הצוות הרפואי, שוב ניסיתי לפתוח את היוטיוב – הצלחתי. צפיתי במספר סרטוני יוגה מדהימים – התמלאתי השראה, התמלאתי דיכאון – בחיים לא אגיע לשם (זה בסדר, זה טוב שאני בכלל שואפת לשם, ככה מגיעים למקומות האלו בסוף). שוב אין קליטה, אין יוטיוב, אין במה לצפות.

שאלתי את עובדת המעבדה כמה זמן עוד נשאר – התחלת ב- 95 דקות עברו 40 דקות, נותרו עוד 55 דקות (לפני החזרת הדם) בקיצור עוד שעה. אני מתה.

לא אני לא – אני רק ממשיכה לנשום, להיות סבלנית, לשמור על אופטימיות ולדעת כמו שתמיד למדו אותי ש”עוד לא נולד זה שיעצור את הזמן” אז הוא יחלוף.

הגיע לידי חולה חדש, פעם ראשונה. מתבאסת בשבילו שכך הולכים להיראות עכשיו חייו. מנסים לחבר אותו, לא מצליחים, נלחצים, קוראים ל’עלי המומחה’, מפטפטים איתי וככה סתם עוברות להן עוד כמה דקות.

ואז מתחילים הכאבים היותר רציניים, תמיד יש שלב כזה בטיפול, לרוב זה אחרי שעה בערך. אני קוראת ל’עלי המומחה’.

כואב לי.

מה קרה?

לא יודעת, לא נוח לי, זו המכונה הזו, תמיד יותר כואב לי איתה.

עלי מחייך.

מה עלי? אתה חושב שאני ממציאה? שזה פסיכוסומטי?

הוא מחייך. בואי נראה, מזיז לי קצת את היד, אנחת רווחה, בודק את הפרמטרים במכונה ומודיע לי שהגבירו לי את הקצב (ישששש, ככה מסיימים מהר יותר) וכנראה זו הסיבה לכאב, אז נוריד את הקצב. טוב, אם אתה חושב שככה זה יכאב פחות. אז עכשיו עלינו למירוץ בן 100 דקות. לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

תחשבו – זה כמו עוד 5 דקות של צירי לחץ, עוד 5 דקות מיגרנה, עוד 5 דקות כאבי אבנים בכליות, בקיצור לאאאאאאאאאאאאאאאא.

אבל כן – הכאב פחת, אז כן.

וכך התחלתי לחשוב על הפוסטים של הריצה, על סרטוני היוגה, על פוסט שקראתי לא מזמן – להיות אלוף בחיים – והתחלתי לעודד את עצמי – את אלופה.

א-ל-ו-פ-ה.

שואפת נושפת אלופה. אלו רצות מרתון בסן פרנסיסקו, אלו רצים מרתון בברלין, אלו עומדות על הראש בלבד (בלי ידיים) במייסור, אלו מקפלים את רגליהם מאחורי ראשם ונעמדים על הידיים במיאמי…

ואני??

רק מוציאים לי את רוב הדם מגופי ומחזירים לי אותו, נקי מנוגדנים תוקפניים ומיותרים.

ואני? אני לוחמת, אני נלחמת, אני שורדת, אני אלופה.

טו טו – זהו היא הודיעה – המכונה סיימה (נשארה רק ההחזרה).

ואני מחייכת, מרוצה, עברתי את זה, זה השיא האישי שלי. אני יודעת זה אבסורד – אני יודעת מה זה להיות אלופה באמת – יש לי גביעים, מדליות, תעודות.

אבל נכון לעכשיו, נכון להיום – זה המירוץ האישי שלי לבריאות, לחיים, לשבירת שיאים אישיים ואני אלופה.

הכל זמני – סיימתי את זה, עד השבוע הבא.

תודה שאתם קוראים

נטאלי

* חן אחי היקר שמור על עצמך, אחרת אני אגיע אליך. 

 

עוד מהבלוג של נטאלי

תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ

האם הייתם אי פעם במצב בו לא הצלחתם לנשום?? ניסיתם לקחת שאיפה, להכניס טיפת חמצן, ולא הצלחתם? תדמיינו לעצמכם לרגע אחד - הפעולה הכי בסיסית, טבעית, קיומית - לשאוף, לנשום,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ - המשך

לפני הכל - תודה רבה לכולכם! רגשתם אותי עד דמעות בתגובותיכם, הודעותיכם, תפילותיכם, והתעניינותכם הכנה, כל הפעולות הללו מסייעות לי מאד בתהליך אותו אני עוברת. מזכירה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שביזות יום א'

אז מה קורה איתי היום זה מתחיל נראה לי כבר בתקופת התיכון וזה מועצם בתקופת הצבא. אחר כך זה כבר תלוי במהלך החיים, בבחירות שלנו ובסאנטושה. משום מה רבים מהאנשים שאני...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה