הבלוג של נטאלי

הכל זמני

נשואה באהבה למאיר של חיי, אמא לשלושה מורי דרך, מורה ליוגה, עו"ד וחולת מיאסטניה גרביס.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיוני 2014

plazma

אז מה קורה איתי היום

זה מתחיל נראה לי כבר בתקופת התיכון וזה מועצם בתקופת הצבא.

אחר כך זה כבר תלוי במהלך החיים, בבחירות שלנו ובסאנטושה.

משום מה רבים מהאנשים שאני מכירה, כולל אני, בשלב כזה או אחר בחיים, לפעמים אפילו משך זמן ארוך בחיים, מפתחים שביזות, חשים בלוז, דכדוך בצאת השבת – לקראת בוא יום ראשון, לקראת החזרה לשיגרה שלרוב היא השיגרה בה בחרנו, הלימודים אליהם הגשנו טפסי קבלה או מקום העבודה אליו שלחנו קורות חיים והתראיינו.

אז למה השביזות?

האמינו לי, היה לי מהלך חיים אשר לא היתה בו שום סיבה לשביזות יום א’.

חמש שנות לימוד והתמחות במשפטים מבחירה עם הנאה מרובה בחלק רב מהזמן.

שבע שנים בהן עבדתי בתפקיד יועצת משפטית בחברת נדל”ן ציבורית עם זיקה משפחתית, עבודה שאהבתי מאד.

אז מה אני באה להגיד כאן אתם שואלים? אין לי כל כוונה לגרום לכם להיות שבוזים לקראת מחר… אלא רק לספר לכם כי,

עכשיו ימי ראשון שלי נראים אחרת לגמרי. 

אחרי ששני סוגים שונים של טיפולים לא עזרו למצבי הבריאותי להשתפר, אחד מהם הוא הטיפול אותו קבלתי משך תשע שנים (גם הוא בשנים האחרונות היה בימי ראשון), התחלתי לקבל טיפול חדש.

הטיפול עובד כמו קסם, ומחזיק אותי כמו פנתרה (בחצי קלאץ’) משך כשבוע ימים בלבד.

בהתחלה קבלתי את הטיפול פעמיים בשבוע, אחר כך פעם בשבוע, בהמשך פעם בעשרה ימים והיום אחת לשבועיים – כמעט תמיד ימי ראשון הם ימי הטיפולים שלי. מבחירה. למה? לא יודעת.

לדאבוני, או ליתר דיוק לפרשנותי והתייחסותי, מהלך החיים שלי היום נותן לי סיבה אמיתית להיות שבוזה לקראת יום א’.

הטיפול שאני מקבלת הוא טיפול של ניקוי הדם.

בקצרה שואבים את כל הדם מהגוף, משליכים את הפלזמה עם הנוגדנים שגורמים לכל הצרות, ומשיבים את הדם לגוף.

לשם כך, אני שוכבת במיטה כששתי ידיי מחוררות ומחוברות למכונה – האחת עם ונפלון והשנייה עם מחט, אני לא מתבלבלת יש כזה דבר, זו מחט מכובדת שתקועה לי ביד משך כל הטיפול שעורך כשעתיים.

מבלי להלאותיכם בפרטים שאינם קלים לעיכול, אציין רק כי אין ביכולתי להניע את שתי ידיי, כמובן שלא לקום מהמיטה.

אני כן יכולה לצפות בטלוויזיה ולנוח.

זה הקל יחסית, הקשה הוא שהטיפול כ-ו-א-ב.

עד כמה זה כואב?

אחרי כשישה טיפולים שאלתי את מנהל המעבדה איש חביב ביותר, שלרוב מחבר אותי לכל האינסטרומנטים של הטיפול – מתי אתרגל לטיפול/לכאב? הרי אני מנוסה בטיפולים תוך ורידיים – בעברי רזומה מכובד של למעלה מ- 100 (!!!) טיפולים – נו מתישהו אמורים להתרגל…
אז זהו שתשובתו היתה, למרבה פליאתי ועצבותי, שלא מתרגלים – הגוף לא מתרגל לכך שמוציאים ממנו את כל הדם ומשיבים לו אותו.

עד כמה זה כואב?

הגוף עובר סוג של טראומה תוך כדי הטיפול, רעד, נימול, התכווצויות, והכי גרוע שהורידים, כן הורידים – כואבים.

מי מכם שאי פעם חש את ורידיו, שיצביע!

לקראת סוף הטיפול הכאב הופך להיות קשה יותר, ואין מה לעשות.
אי אפשר להפסיק וגם אין טעם לעצור.

משל למה הדבר דומה?

לצירים, ללידה – כן כן, כשנורא כואב ואי אפשר להפסיק, צריך להמשיך.

למזלי אני יודעת כמה זמן נותר לי להמשיך (המכונה מתזמנת), אז אני נושמת, מהמהמת, מדמיינת ומתפללת שאולי הטיפול יתקצר מעט – תתפלאו אבל זה קורה לפעמים, משהו שקשור להתרחבות הורידים.

ואז אני נושמת לרווחה, זהו זה.

האומנם?

רק עד הפעם הבאה.

לצערי, לרוב בתום הטיפול לחץ הדם שלי נמוך ואני לא רשאית להשתחרר מיידית, לפני מספר טיפולים לאחר שלחץ הדם שלי התאזן יצאתי מבנק הדם – וכמעט נפלתי מרגליי, חזרתי ונשארתי תחת השגחה עוד 4 שעות, עד אשר גופי יכל לשאת אותי חזרה הביתה.

בהמשך היום אני מותשת לחלוטין עד שהקסם מתחיל להשפיע לרוב בבוקר למחרת.

וכך אני מעבירה כמו פנתרה (בחצי קלאץ’) את השבוע, עד שמתחילים להופיע הסממנים שהקסם מתחיל להתפוגג, אבל מאחר וכבר עברתי 14 טיפולים (ישנם חולים שזוהי מכסת הטיפולים השנתית שלהם) אני פשוט לא מסוגלת לשוב ולעבור את הטיפול הזה מדי יום ראשון (או כל יום אחר בשבוע) וכך התחלתי לרווח בין הטיפולים וגם כשאני יודעת שפיזית ובריאותית רצוי שאעבור את הטיפול בתום שבוע ימים – אין בי שום יכולת פיזית או נפשית לעשות כן – וכך אני מעדיפה שלא להיות פנתרה (בחצי קלאץ’) אבל לתת לגופי ולנפשי מנוחה וזמן התאוששות בכדי שאוכל להגיע לטיפול הבא נפשית כמו פנתרה (בחצי קלאץ’).

ומשהו ממני אליכם – אם אתם שבוזים עת צאת השבת, לקראת בוא יום ראשון אנא בדקו עם עצמכם על מה ולמה אם בכלל?

מה, אם בכלל, לא מסתדר במשוואה, מה לא נותן לנשמתכם מרגוע?

ופשוט תהרהרו בדבר תחלמו אחרת, תשאפו, תעזו או לחילופין למדו להיות מאושרים מהדברים הטובים, המספקים הממלאים את חייכם – אל תתנו לחייכם לחלוף ביעף באי שביעות רצון או בתחושת החמצה, בטרם חייכם יקבעו לכם מהלך חיים אחר.

* סאנטושה – שביעות רצון, לקבל את מה שיש (הניאמה השניה באיבר השני באשטנגה יוגה).

הכל זמני – הנוירולוגית שלי אמרה לי השבוע שמתישהו היא ממליצה לנסות לבדוק את האפשרות להפסיק עם טיפולי החלפת הדם ולחזור שוב לעירויים “הקלים” של התרופה פעם בחודש. השאלה היא אימתי יגיע הזמן הזה?

 שיהיה שבוע נפלא, בלי שביזות יום א’ עם סאנטושה והכרת תודה 

נטאלי

 

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של נטאלי

תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ

האם הייתם אי פעם במצב בו לא הצלחתם לנשום?? ניסיתם לקחת שאיפה, להכניס טיפת חמצן, ולא הצלחתם? תדמיינו לעצמכם לרגע אחד - הפעולה הכי בסיסית, טבעית, קיומית - לשאוף, לנשום,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ - המשך

לפני הכל - תודה רבה לכולכם! רגשתם אותי עד דמעות בתגובותיכם, הודעותיכם, תפילותיכם, והתעניינותכם הכנה, כל הפעולות הללו מסייעות לי מאד בתהליך אותו אני עוברת. מזכירה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ואז הגיעה אליה - כוחו של חיבוק

חזרתי מהיחידה לטיפול נמרץ למחלקת עצבים. בן זוגי ואני התלבטנו מה עושים עם הילדים? מתי אוכל לראותם? עברו עלי ימים מאד קשים, ראיתי את המוות לנגד עיניי, קשה לי, אני...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה