הבלוג של נטאלי

הכל זמני

נשואה באהבה למאיר של חיי, אמא לשלושה מורי דרך, מורה ליוגה, עו"ד וחולת מיאסטניה גרביס.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיוני 2014

KEEP CALM AND GET WELL

האם הייתם אי פעם במצב בו לא הצלחתם לנשום??

ניסיתם לקחת שאיפה, להכניס טיפת חמצן, ולא הצלחתם?

תדמיינו לעצמכם לרגע אחד – הפעולה הכי בסיסית, טבעית, קיומית – לשאוף, לנשום, “לקחת אוויר”
ואתם לא יכולים, לא מצליחים, ריק!

לפני כחודש זה קרה לי.

מזה כעשר שנים אני חולה במיאסטניה גרביס, מחלה אוטואימונית נדירה יחסית, אשר בקצרה גורמת לחולשה חמורה של השרירים הרצוניים.

במשך כשמונה שנים (תחת טיפול תרופתי שניתן באשפוז חודשי) המחלה ואני היינו במצב מאוזן, מעין הפוגה.

וכך לשמחתי הרבה הצלחתי לנהל חיים ‘נורמטיביים ותקינים’ – זכיתי בבן זוג שהוא הפרס של חיי, נשאתי וילדתי שני ילדים מדהימים (כמעט בת ארבע ובן שנה וארבעה חודשים) הוסמכתי ועבדתי כעו”ד ויועצת משפטית, סיימתי לימודי הוראת יוגה, לימדתי במכוני יוגה ולאחרונה פתחתי סטודיו ליוגה עם אימי.

אך לפתע במהלך השנה האחרונה מצבי הבריאותי החל להתדרדר. לקח לי זמן לשים לב לכך (אולי הדחקתי, אולי מחוסר ערנות, אולי כי רציתי להמשיך להיות הסופרוומן שהמחלה מעולם לא היוותה לה מכשול, אולי מהתכחשות לסיבות שהובילו להתדרדרות)…

היו עוד כמה אירועים אישיים מספר חודשים לפני כן, שהובילו, בין היתר, להחמרה והתדרדרות נוספת במחלתי – עד שלפתע יום בהיר אחד בשעה שהנחתי שיעור יוגה בסטודיו שלי, ניסיתי לדבר ולא הצלחתי לבטא את המילים בצורה ברורה (אחד הסיפטומים הבסיסיים והנפוצים במחלה כפי שהיא מתבטאת אצלי).

למחרת כבר היה לי קושי ללעוס ולבלוע בזמן הארוחה עם משפחתי.

ביני לבין עצמי, ידעתי שהמצב חמור יותר מאי פעם, והדבר ודאי יגרור אשפוז ממושך ולא סימפטי, אך שום דבר לא הכין אותי לבאות.

ביום ראשון בבוקר כבר התייצבתי במיון ללא יכולת לדבר בצורה ברורה, ללא יכולת ללעוס או לבלוע מוצקים ובעיקר עם בהלה רבה, פחד ותחושה שאני אבודה באפלה.

יומיים אח”כ (סיבת דחיית האשפוז תסופר בפעם אחרת) אושפזתי במצב עוד יותר גרוע במחלקת עצבים בבית החולים בילינסון. הסיבה משבר מיאסטני.

התחילו לתת לי, לראשונה בחיי, טיפול באמצעות סטרואידים בנוסף לעירוי תוך ורידי של תרופות שנמשך סה”כ 5 ימים.

ביום רביעי בערב התלוננתי בפני בן זוגי ששהה לצידי בכל זמן אפשרי (למעט כשטפל בילדינו האהובים) שאני מרגישה חנוקה בחדר, אז יצאנו ל”סיבוב” בחצר בית החולים כשהוא מסיע אותי בכסא גלגלים.
הצלחתי מעט להתאוורר וחזרנו לחדרי.

בלילה כמעט ולא הצלחתי לישון, אבי היקר שהה מרבית הלילה לידי דואג, תומך, בודק.

בבוקר בביקור הרופאים, כבר הבנתי לפי הפנים שלהם ולפי הקושי שלי לנשום (תזכרו, אני מורה ליוגה – ההתבוננות בנשימה וההולכה שלה הם תרגילים שבצעתי על בסיס יומיומי) שהמצב חמור –

וכך הודיעו לי “המצב שלך החמיר, אנו לא מוכנים לקחת סיכון, אין לנו את הכלים לסייע לך ולכן את מועברת ליחידה לטיפול נמרץ”.

אגב הכל זמני – חודש לפני כן הגשמתי חלום והייתי עם בן זוגי, ילדיי ואימי המהממת בחלקת גן עדן קסומה באי קוסמוי בתאילנד. שום רמז לבאות…

הוסעתי במיטתי בוכה, מבוהלת ובקושי נושמת ליחידה לטיפול נמרץ, כשבן זוגי, אבי וחברתי (אחות ליבי) הולכים אבודים מאחוריי ומצווים להמתין מחוץ ליחידה עד להודעה חדשה.

היחידה לטיפול נמרץ מ פ ח י ד ה !!

יש נהלים, הוראות ופחות הפעלת שיקול דעת, מדובר בטיפולים מצילי חיים.

למשל לכל חולה ביחידה אוטומטית מוחדר עירוי לתוך העורק (לא הוריד! העורק!).

כדי להכניס עירוי כזה נותנים זריקה להרדמת המקום מרוב שזה כואב, ואח”כ תופרים את העירוי לעור, כדי שהוא לא יצא בגלל שקשה להחדירו (במקרה שלי נעשו “רק” 6 ניסיונות, עד שהצליחו), אין שירותים יש סיר, לוקחים בדיקות דם 3 פעמים ביום וכן הלאה והלאה.

ברור שכל התהליכים הללו לא הוסיפו למצבי הפיזי, הנפשי או המנטלי, הבהלה חגגה שעות נוספות, הדמעות לא הפסיקו לזלוג, ולמזלי הרב האחות (אורטל) שהיתה שם לצידי (במקום הפנים המוכרות של אהוביי) הצליחה מעט להרגיע אותי, החזיקה את ידי, הסבירה את התהליכים והסיבות להם, שאלה שאלות וניסתה בעיקר להסב את תשומת ליבי מכל המראה והמצב הטראומתי בו שהיתי.

חוברתי למכונה שמקלה ומסייעת לנשימה, עשרות מכשירים מצפצפים ללא הפסק מסביבי, עירוי אחד מוחדר בעורק ותפור ליד אחת, עירוי נוסף מוחדר לוריד ומוליך תרופה ביד השניה, מעין חוט חשמל דק המשמש כמד חום מוצמד לאיזור המפשעה בכל זמן נתון ועוד ועוד.

כשבן זוגי ואבי נכנסו אחרי כשעתיים המתנה לחדר הבנתי עוד כמה מצבי קריטי וחמור מהדמעות שמלאו את עיניהם.

הייתי תשושה, כאובה, עצובה והמומה, אך המכונה סייעה לי לחזור ולנשום.

לנשום = לחיות

וכך כשעטיתי את המסכה על פניי וקבלתי דחיפה אדירה של חמצן לתוך ריאותיי – נרגעתי, נכנסתי למעין שלווה, פתאום הפעולה הבסיסית, הקיומית של נשימה חזרה לה תוך סנכרון והרמוניה עם מכשיר חיצוני.

נרדמתי….

הלילה הראשון בטיפול נמרץ היה מפחיד מאד, מלבד מצבי הבריאותי הרעוע וכל הסיטואציה הלא נתפשת בה הייתי, אחד החולים שם כמעט מת והצליחו להחיותו, תוך כדי שאני שומעת הכל ורואה לא רואה חלקים ממבצע ההצלה.

לפנות בוקר כנראה תחת ההשפעה של כל המצב הבלתי נתפש חלמתי/דמיינתי/ראיתי לרגע את כל הנשמות המאושפזות ביחידה מרחפות להן ומתבוננות מלמעלה – אחלתי בכל ליבי לכולם רפואה שלמה ובקשתי מעצמי לחזור לשפיות, כי טיפול פסיכיאטרי לא בא בחשבון כרגע…
אגב ממה שראיתי ונאמר לי ביחידה, באותו הזמן אני הייתי החולה היחידה ביחידה שלא היתה מורדמת ומונשמת.

המתנתי לקבל את תרופותיי, אחת לפני האוכל, שתיים אחרות לאחריו (לא יכולתי ללעוס או לבלוע מוצקים, אז בקושי רב מאד הייתי שותה משקה עתיר חלבונים הניתן לאנשים הסובלים מתת תזונה), אבל הרגשתי שמצבי לא משתפר, למרות שסיימתי לקבל טיפול תרופתי תוך ורידי אינטנסיבי של 5 ימים.

כאילו לא די בכל הסאגה הנ”ל, הייתי גם עם וירוס ומנוזלת מאד, כלומר הליחה מלאה את אפי (כבר לא הצלחתי לקנח אותו, לא יכולתי לנשוף מהאף) והיא נזלה לגרוני (כבר לא הצלחתי להשתעל ולהוציאה) וחמור לא פחות גם לבלוע לא הצלחתי.

וכך הגיע הרגע

תקועה לי ליחה בגרוני – אין לי יכולת להשתעל, אין לי יכולת לשאוף לא מהאף ולא מהפה, העפתי רגע לפני כן את המסיכה של המכונה מפניי כיוון שהייתי חנוקה עם הליחה – וזהו זה – ריק !

המשך יבוא… מבטיחה…

עוד מהבלוג של נטאלי

תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ - המשך

לפני הכל - תודה רבה לכולכם! רגשתם אותי עד דמעות בתגובותיכם, הודעותיכם, תפילותיכם, והתעניינותכם הכנה, כל הפעולות הללו מסייעות לי מאד בתהליך אותו אני עוברת. מזכירה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שביזות יום א'

אז מה קורה איתי היום זה מתחיל נראה לי כבר בתקופת התיכון וזה מועצם בתקופת הצבא. אחר כך זה כבר תלוי במהלך החיים, בבחירות שלנו ובסאנטושה. משום מה רבים מהאנשים שאני...

תצוגה מקדימה

ואז הגיעה אליה - כוחו של חיבוק

חזרתי מהיחידה לטיפול נמרץ למחלקת עצבים. בן זוגי ואני התלבטנו מה עושים עם הילדים? מתי אוכל לראותם? עברו עלי ימים מאד קשים, ראיתי את המוות לנגד עיניי, קשה לי, אני...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה