הבלוג של נטאלי

הכל זמני

נשואה באהבה למאיר של חיי, אמא לשלושה מורי דרך, מורה ליוגה, עו"ד וחולת מיאסטניה גרביס.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיוני 2014

AT ICU 1

לפני הכל – תודה רבה לכולכם!

רגשתם אותי עד דמעות בתגובותיכם, הודעותיכם, תפילותיכם, והתעניינותכם הכנה, כל הפעולות הללו מסייעות לי מאד בתהליך אותו אני עוברת.

מזכירה לכם – אין יוצא ואין נכנס, לא יכולה לשאוף מהאף, לא יכולה לשאוף מהפה, ובנוסף הליחה תקועה בדיוק בתחילת הגרון, ולא יכולה להשתעל ולהוציאה.

ריק, דממה

אנקדוטה קטנה - ביחידה לטיפול נמרץ אין לחצן מצוקה.

יום לפני כן, שאלתי את האחות אורטל המדהימה (זוכרים?) למה? איך? מה אעשה במצב מצוקה? במחלקת עצבים הייתי לוחצת עליו חדשות לבקרים.

התשובה הפורמלית – בעבר היו לחצני מצוקה, אבל הם יצרו שיבושים במערכות בחדרים, אז הוציאו אותם.

התשובה הלא פורמלית – כולם כאן מורדמים ומונשמים, מי בדיוק צריך לחצן מצוקה?!

אוי ואבוי, מצבי בכי רע.

שאלתי אותה: מה אעשה אם אזדקק לכם? אומנם יש מצלמות בחדרי שנמצא גם מול תחנת הצוות הרפואי, ואין דלת, יש וילון שפתוח כל הזמן (למעט כשעושים צרכים בסיר ו/או סוג של שטיפת איברי הגוף, “מקלחת”), אבל אני לא יכולה לצעוק ולקרוא לצוות, להזכירכם, בקושי להוציא הברות לא ברורות מפי אני מצליחה, בטח שלא לזעוק לעזרה.

לפי הנהלים של היחידה, האחות המטפלת נכנסת לחדר המטופל מדי 10 דקות אז, כביכול, אל דאגה היא תגיע. רק כן, תחשבו לא לנשום 10 דקות – נשמע כמו סוג של הימור שלא כל כך בא לי לסכן בו את חיי.

אז הנה תוספת נוספת לבהלה, לחרדה ולתחושת חוסר האונים בה הייתי מצויה – שוב שאלתי/אמרתי לאורטל – אני חייבת פתרון, מה אעשה במצב שאני זקוקה לכם?
אורטל הבטיחה לי שהיא כל הזמן תכנס לחדרי וכך גם תדאג שהאחות שתחליפה במשמרת הבאה תעשה, בנוסף הצוות בתחנה כל הזמן יסתכל לכיווני ויצפה בצגים של חדרי.

טוב נשברתי, אין כל כך מה לעשות, וכבר לא נותרו לי כוחות לנסות למצוא תשובות ופתרונות – אז נתפלל, נקווה לטוב ונסמוך על התושיה שלי ועל המכונה מצילת החיים.

אז חוזרת שוב לריק – ואין אין אין אין אין לחצן מצוקה!!!!

כנראה כחלק ממנגנוני ההגנה שגופנו מפעיל, אני כבר לא זוכרת כל כך איך ומה היה –

ירדתי מהמיטה ולמזלי ישר רצו מלא אנשי צוות לחדר, מזהים את המצוקה, עיניי התחילו להתגלגל מעלה ולאחור – הרופאה צעקה עלי – “נטאלי – תפקחי את העיניים! לא לעצום עיניים, תסתכלי עלייייייי!!!!!!
האחות חטפה את המסיכה וניסתה להלביש אותה על פניי – ואני בקושי עומדת, רועדת, מטה ליפול, לא מצליחה בשום דרך לקחת שאיפה, “לקחת אוויר”, לנשום -

התגלות מיסטית שנייה – בצד החדר בסמוך לקיר ליד המכונות הענקיות אני הוזה/מדמיינת/רואה מי שהחלטתי כי הוא עונה לשם “מלאך המוות”. זהו. לא יותר מכך. זה מה שראיתי בעיני רוחי.

המכונה – אין כמו המכונה – מצילת חיים היא!

וכך נצלו חיי
קבלתי דחיסה אדירה של חמצן (איזה גוף זר יעמוד בפני כך), וזהו נכנס אוויר – אפשר לנשום לרווחה, תרתי משמע.

מודה אני לך – הקדוש ברוך הוא – הצלת אותי.

הרופאה, האחיות הייתן מדהימות! יעילות, זריזות, מצילות חיים!

ואתה שחיכית לי שם בפינה – עזוב אותך בחייך –
אמא אוהבת לשני קטנטנים – אין לך שום בושה? למה שיהפכו עתה ליתומים?
אתה יודע לכמה דייטים בן זוגי יצא במשך 15 שנים המתין, ניפה וציפה לאחת, ומה אני עברתי עד שזכיתי בו – הפרס של חיי – מה להשאירו אלמן בגיל 41??
ומה על הוריי המדהימים? לא נראה לי שיש יותר נורא מלקבור את ילדך, זה מנוגד לחוקי הטבע!!
וכן, תודה לאל ולמזלי הרב, יש לי עוד רשימה ארוכה של בני משפחה, חברות וחברים שאני לא מוכנה לוותר עליהם ולא נראה לי שגם הם עלי!
ואחרונה חביבה – אני! אני עוד (יחסית) צעירונת, אומנם כבר עברתי בחיי המון, אבל עוד יש לי תוכניות!! אז זה ממש לא הזמן!! שלום!!

הבהלה כבר לא חוגגת, היא ב after party של החיים, בכי היסטרי שלא מוסיף לקשיי הנשימה (הייתי חייבת להתפרק), מה יהיה? איך ייתכן שהמצב רק הולך ומתדרדר? מה עושים? התרופה לא עוזרת?! הרי זה עלול לקרות שוב…

אויב חדש הגיע לבקר – הייאוש…
מה הלאה? איך אדע שזה לא יקרה בשנית? הרי אין עוד תרופות שיכולות לעזור כרגע, אז איך ריבונו של עולם אני אמורה לשרוד, לחיות??

החלטתי – פשוט אשאר כל הזמן עם המכונה, ואז הכל יהיה בסדר.
אבל – אליה וקוץ בה – הרופא הבכיר ביחידה, שב והזכיר כי עלי להשתדל לנסות להפחית את השימוש במכונה, כדי שלא אפתח בה תלות ואוכל לנשום בכוחות עצמי, זהו התהליך וצריך הרבה סבלנות.

אז מה אני אמורה לעשות? מה יהיה? איך אצא מהמצב הנוראי הזה? עצוב לי, קשה לי…
אני רוצה הביתה, אני מתגעגעת לילדיי היקרים, רוצה לישון במיטתי הנוחה מחובקת עם מאיר שלי, אני רוצה לחזור ולהיות נטאלי, לא מושלמת, לא סופרוומן, כן חולת מיאסטניה גרביס, אבל שמסוגלת לנשום בכוחות עצמה, שמסוגלת ללעוס ולבלוע אוכל, שמסוגלת לדבר, לעצום את העיניים בלי משחה אנטיביוטית ורטיות, להניע את אצבעות הידיים, ועוד הרבה פעולות בסיסיות יומיומיות שאנחנו לא שמים את ליבינו אליהן…

אגב הכל זמני – זוכרים את העירוי העורקי, שכדי להחדירו נתנו לי זריקת הרדמה, עשו 6 ניסיונות עד שהצליחו להכניסו ותפרו (!!) לי אותו ליד?? – הוא יצא מהעורק!

מחכה לכם עד הפעם הבאה…

עוד מהבלוג של נטאלי

תצוגה מקדימה

3 ימים בטיפול נמרץ

האם הייתם אי פעם במצב בו לא הצלחתם לנשום?? ניסיתם לקחת שאיפה, להכניס טיפת חמצן, ולא הצלחתם? תדמיינו לעצמכם לרגע אחד - הפעולה הכי בסיסית, טבעית, קיומית - לשאוף, לנשום,...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שביזות יום א'

אז מה קורה איתי היום זה מתחיל נראה לי כבר בתקופת התיכון וזה מועצם בתקופת הצבא. אחר כך זה כבר תלוי במהלך החיים, בבחירות שלנו ובסאנטושה. משום מה רבים מהאנשים שאני...

תצוגה מקדימה

ואז הגיעה אליה - כוחו של חיבוק

חזרתי מהיחידה לטיפול נמרץ למחלקת עצבים. בן זוגי ואני התלבטנו מה עושים עם הילדים? מתי אוכל לראותם? עברו עלי ימים מאד קשים, ראיתי את המוות לנגד עיניי, קשה לי, אני...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה