עוגת קוקוס עם מוס שוקולד אליפות ויומולדת לספידי גונזלס.

מכירים את תופעות הטבע האלה שכל הקשר בינם לבין גילם הביולוגי הוא מקרי לחלוטין? או כאלה שיעילות ואפקטיביות הוא שמם השני והשלישי, לא בהכרח לפי הסדר הזה? או כדורי מרץ אנושיים שמרוב חיות, חיוניות ופרודוקטיביות גורמים לך להיראות בשלבים מתקדמים של מעיכות? לא רק שאני מכירה אחת כזאת, גם יש בה את כל האמור לעיל […]

מכירים את תופעות הטבע האלה שכל הקשר בינם לבין גילם הביולוגי הוא מקרי לחלוטין? או כאלה שיעילות ואפקטיביות הוא שמם השני והשלישי, לא בהכרח לפי הסדר הזה? או כדורי מרץ אנושיים שמרוב חיות, חיוניות ופרודוקטיביות גורמים לך להיראות בשלבים מתקדמים של מעיכות? לא רק שאני מכירה אחת כזאת, גם יש בה את כל האמור לעיל בחבילה אחת. קוראים לה אמא שלי.

אמא שלי היום בת 72, ועל כך אמרו חכמים עוד מקדמת דנא: פחחחחחח. גם כי אין דבר וחצי דבר בין סך שנותיה לספידי גונזליותה המתפרצת, וגם כי ההספקים שלה ביום אחד שווי ערך להספק שבועי של אדם מהישוב, באחריות. כדי לסבר את האוזן ולזמן הצצה לסדר יומה של האישה והתופעה, הנה קטע מתוך ברכה שכתבנו לה בדיוק לפני שנתיים ביום הולדתה ה70. וכן, האירועים מבוססים על  סיפורים אמיתיים. נשבעת, באמת התורה. ועכשיו לנשום עמוק:

"יומני היקר!

השכמתי בחמש עם ציוץ הציפורים,

צחצחתי שיניים ושטפתי כלים,

עליתי על בגדי ספורט וירדתי במדרגות החירום,

וצעדתי במרץ בפארק, חמישה קילומטרים כמו כלום,

עברתי דרך הסופר וערכתי מעט קניות,

חזרתי הביתה ועליתי לקומה שבע – במדרגות,

ניגשתי למטבח והכנתי חיש קל שלושה מאפים שונים,

כמובן גם סלט סלק, סלט שומר, חצילים ופלפלים קלויים,

ולמקפיא הכנסתי עוגת קוקוס עם שוקולד עשיר,

ואת מרק הדלעת הקטיפתי בישלתי בסיר,

אח"כ נכנסתי למקלחת וכעבור דקות ספורות,

כבר התיישבתי למשחק ברידג' סוער עם החברות,

בצהריים נפגשתי עם לילי במוזיאון ובקפה,

ועם דבורי קפצתי לצעוד בים כי היה יום ממש יפה,

ואח"כ שבתי הביתה וכתבתי עשרים דוחות,

הוצאתי את הנכדים מהגן ושלחתי את ישראל לקנות ירקות,

וסימסתי לחווה להזכיר לה שמחר בבר אילן יש שיעור,

וצלצלתי למשרד נסיעות לעשות איזה בירור,

כי יש עוד איזה מקום וחצי בעולם בו עדיין לא הספקתי לבקר,

אבל רק שלא יפול על יום שישי כי יש קונצרט, או סמינר או משהו אחר…

וצריך להתחיל להתארגן לקראת שבת כי היום כבר יום חמישי,

והילדים והנכדים מגיעים אלינו לארוחת יום שישי,

וצריך למלא את קופסת ההפתעות שבחדר העבודה,

כי הקטנטנים ודאי ירצו לבחור בגמר הביקור מתנה חמודה,

אבוי! כמעט ששכחתי: צריך ללכת לישון במהרה,

לילה טוב יומני היקר, הנה עבר לו עוד יום שבשגרה."

אז מה נאחל לאמא שלנו עם הגיעה לגיל שבעים?

שתמשיך לאכול את החיים כמו תמיד, בהנאה ובביסים גדולים,

שתתמיד לדהור במסע חייה במסלול למיטיבי לכת,

אך תדע לעצור וליהנות מדי פעם משקיעת החמה או מעלה שלכת

שתמיד תשיג אותנו בעשרות צעדים באפקטיביות וביעילות,

ושתמשיך להסתכל על הכוס המלאה ולקחת את החיים בקלות,

מריעים ומצדיעים לך כולנו, מקטנה ועד גדול –

אבא, הילדים והנכדים, שאוהבים אותך יותר מכל.

ועכשיו, ללא דיחוי, קבלו מתכון לעוגת קוקוס ומוס שוקולד אליפות של אמא שלי, שהיא בדיוק כמו אמא שלי – מהירה, טעימה ונראית מיליון דולר:

החומרים:

4 ביצים מופרדות

חצי כוס סוכר

100 גרם קוקוס טחון

2 חבילות שוקולד מריר חתוך לקוביות

2-3 כפות מים

1 כף ברנדי או ליקר אחר (לא חובה)

1 שמנת מתוקה

מעט אגוזי פקאן סיני

תבנית עגולה משומנת קלות

תנור מחומם לחום בינוני

הוראות הכנה:

  1. מקציפים את החלבונים עם הסוכר. מוסיפים את הקוקוס בתנועת עטיפה.
  2. מעבירים לתבנית. אופים בחום בינוני כ 20 דקות עד השחמה. מוציאים ומצננים.

3. ממיסים במיקרו את השוקולד המריר עם המים. מוציאים מהמיקרו ומוסיפים את הברנדי (לא חובה). מצננים מעט ומוסיפים את החלמונים בערבוב. מקציפים את השמנת. מערבבים עם תערובת השוקולד בתנועות עטיפה.

4. מורחים מעל לבסיס הקוקוס, מקשטים בפקאן מסוכר, מכסים בניילון נצמד ומקפיאים.

אתם עוד תודו לי. באחריות.

[youtube 8g5tPddnAkc nolink]