עדכונים:

פוסטים: 2

החל מיולי 2013

את ההחלטה להתמודד על ראשות העיר אור יהודה קיבלתי לפני כמה חודשים, לאחר לילה ללא שינה. באותו ערב ישבתי עם חברה בקפה השכונתי בעיר. המלצר שניגש אלינו היה חביב ומנומס. “החלטת למי תצביע בבחירות הקרובות”? שאלתי. “אני לא מתכוון להצביע”, השיב בחיוך. אני גם לא מתכוון להישאר במקום הזה. נולדתי וגדלתי פה, אבל לצעירים אין מה לחפש פה. בעוד חודשיים אהיה רחוק מכאן, ליד עוד חברים שלי שעזבו. נבוא לאור יהודה לבקר מדי פעם את המשפחה שנשארה, העתיד שלנו לא כאן”.

המילים האלו, שנאמרו בכנות ולאחר השלמה, פצעו אותי. הרגשתי והבנתי שזה רגע מכונן עבורי, אחריו אני אמורה להחליט אם אני משנסת מותניים ויוצאת לקרב על עתידה של אור יהודה, העיר בה אני חיה כבר 40 שנה, מקום שאני אוהבת וחרדה לעתידו.

הודעתי לבעלי על החלטתי להתמודד. כמו כל בעל, הוא מכיר את אשתו ובמקרה שלנו, הוא יודע, שברגע בו קיבלתי החלטה, אלך איתה עד השגת המטרה. בכל זאת הוא שאל ‘למה לך’??? זו השאלה שמפנים אלי מדי יום אנשים שונים, שמרימים גבה על החלטתי. ‘למה לך ננה, רע לך בחיים שאת צריכה כזה כאב ראש? למה לעזוב פעילות עסקית משגשגת? ובכל יום מתגבשות בי יותר ויותר הידיעה הפנימית וההבנה שהחלטתי נכון ובזמן, החלטה שהיא מבחינת עכשיו או אף פעם. בידיים שלי נמצא העוגן להוביל את הספינה, ששמה ‘אור יהודה’ לחוף מבטחים, רגע לפני שהיא טובעת.

שמי ננה חן. אני בת 49, נשואה לרוברט ואם גאה לשלושה בנים: מוטי, גבי ורוני. עליתי לארץ מגיאורגיה כשהייתי בת 9, ואני תושבת העיר כבר 40 שנה. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן ושנים רבות של לימוד עצמי, תוך כדי התבוננות בעצמי ובסביבתי בעיניים מפוקחות. 10 שנים אני מכהנת כחברת מועצת העיר, כיום כיו”ר האופוזיציה, ולפני כן שימשתי יו”ר וועדת תנועה ותחבורה, ממונה על הספורט העירוני, חברה בוועדת מכרזים ועוד.

16 שנה מחיי הקדשתי בהתנדבות ובאהבה למערכת החינוך בעיר, כיו”ר ועד ההורים בבתי הספר בהם למדו בניי, והייתי ממקימי ועד ההורים היישובי. לפני כשנתיים הקמתי ביחד עם חברה מנהלת נשים אזורית, ולפני כחודשיים נרשמנו כעמותה, ‘אחת לאחת’, עמותה שפעילה למען קידום נשים בבקעת אונו בתחומי חברה, עסקים ופוליטיקה.

כתושבת העיר וכפעילה בשירות הציבורי זה שנים, אני מכירה את צרכי העיר, ורואה איך משנה לשנה מתרבים התחומים בהם נדרש טיפול שורש, לשיפור או לשינוי, ודבר לא נעשה. ברור שעבודה קשה צפויה למי שייבחר בבחירות הקרובות, האתגרים שניצבים בפניו הם קשים ומורכבים. אבל אני אוכל לעשות את זה. המשרדים שלי נמצאים באור יהודה, אני קשובה ללא הרף לצרכי התושבים, יש לי מטרות, חזון ותוכנית ביצוע להבראת העיר.

בנוסף, אני סמנכ”לית קבוצת ‘רפאל’, חברה שפעילה בתחום הנדל”ן והמסחר הבינלאומי. לפני 4 שנים נכנסתי לתפקיד זה, לאחר ששימשתי סמנכ”ל ‘רדקו’, אחת מהחברות הבנות של הקבוצה. לפני כחודשיים קיבלתי הצעה להיות מנכ”ל הקבוצה, הצעה שריגשה אותי מאד ובין היתר היתה הבעת אמון בי והוכחה לכישורי הניהוליים והעסקיים.

אני מוצאת קווים מקבילים רבים בין תפקיד ראש העירייה למנהל בחברה עסקית מורכבת. מחקרים עדכניים מוכיחים שדווקא המוח הנשי הוא שמתאים לניהול במאה ה-21. נשים מנהלות הן בעלות חלוקת קשב מבוזרת יותר, יודעות לעשות נכון את החיבור בין החיים האישיים למקצועיים שלהן, מנהלות בצורה פחות היררכית, ובעלות תכונות של סבלנות, הקשבה, ניתוח מצבים ללא כניעה לאגו, ושילוב זה, בין iq  ל eq, מוביל אותן להצלחת האירגון אותו הן מנהלות. ראשות עיר כמוה כניהול קבוצה. נדרשים אותן תכונות, כישורים, אותה ראייה ארוכת טווח וחזון. כשאני מסיימת את יום עבודתי, אני חוזרת לביתי, לבעלי, לבניי, לחברותיי, לשקט ולרוגע.

נכון, המתבונן מהצד יכול לשאול ‘למה לך ננה’? אבל הרצון לשינוי, כמו הרצון להיות מעורבת, בוערים בי. בוער בי הרצון להיות חלק מתהליך של הבראת החוליים של אור יהודה והקמת תשתית בריאה למקום, שהוא יקר לי, ואני מאמינה ביכולותיי ובכישוריי להוביל את תהליך השינוי עד להשגת המטרה. את זה אעשה אם אבחר.

התושבים באור יהודה מבינים מה יכול להביא להם את השינוי, שיהפוך את עירם לחזקה, משגשגת, מתקדמת. עיר שצעירים לא עוזבים אותה, אלא מהווה מקור משיכה לצעירים ממקומות אחרים. זה אפשרי? בוודאי. אחרת, סביר להניח, אני הייתי שואלת את עצמי את השאלה ‘למה’, ולשאלה הזאת אין מקום עבורי.

 

עוד מהבלוג של nanachen

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...