הבלוג של Liat Levinhar Be

nakedsoul

עדכונים:

פוסטים: 3

עוקבים: 4

החל מיולי 2014

ב-1 באוגוסט 2001 בשעת ערב מוקדמת, אנחנו מגיעים לעוד בדיקה שגרתית אצל רופא הנשים. ‘הכל נראה תקין’ הוא אומר ‘יש לך לפחות עוד כשלושה שבועות עד הלידה. את יכולה להמשיך לעבוד כרגיל’.  ערב שקט ורגוע עובר עלינו בדירתנו הניו יורקית הקטנה. שום סימן לא מעיד על השינוי שעומד לחול בחיינו בתוך פחות מיממה.  בשתיים לפנות בוקר מתעוררת. חשה מוזר ולא מצליחה להירדם. עד הבוקר מסתובבת בבית סהרורית. בבוקר מחליטים לקפוץ לרופא לבדיקה. רק כדי לוודא שהכל באמת תקין. הרופא מעט צוחק עלינו, על ההורים הלחוצים לעתיד, אבל הבדיקה שעורך מפתיעה את כולנו. ‘את בלידה’ הוא אומר. ‘מה הסיכוי שהיא תלד היום?’ שי שואל מופתע. ‘בערך מאה חמישים אחוז’ הרופא עונה.

2 באוגוסט 2001. השעה שלוש ותשע עשרה דקות. בכי טרי של תינוקת נשמע בחדר. ‘ברוכה הבאה לעולם, ספיר’ אני לוחשת. שי מחייך באושר. הוא מלווה את ספיר, מלטף, שומר, מרגיע. מאה אחוז אבא. מהרגע הראשון. ‘ספיר, תגידי אבא. א-בא’ הוא אומר ואני צוחקת. אושר.

בתמונה: רגעים ראשונים של אושר

בתמונה: רגעים ראשונים של אושר

בתמונה: אהוב שלא זכה מעולם לשמוע את ילדתו אומרת: "אבא"

בתמונה: אהוב שלא זכה מעולם לשמוע את ילדתו אומרת: “אבא”

10 בספטמבר 2001. ספיר כבר כמעט בת שישה שבועות. תינוקת אנרגטית וצרחנית שממעטת לישון. אחרי יום לא פשוט איתה, שי מפתיע וחוזר ממש מוקדם מהעבודה. ‘כולם דואגים לספיר. מישהו צריך לדאוג גם לך’ הוא אומר ולוקח אותה מבין זרועותיי. בערב אנחנו יוצאים יחד למסעדה. אנחנו מחזיקים ידיים וכל אחד מאיתנו מחזיק ידית אחת של העגלה. תמיד יחד. תמיד משלימים זה את זו, זו את זה.

11 בספטמבר 2001. שי יוצא מהבית מוקדם כהרגלו. רגע לפני שהוא יוצא, הוא לוקח את ספיר ומאפשר לי להתארגן. אני יוצאת מחדר האמבטיה ומוצאת אותו יושב על הספה בסלון, מחייך אליי, מצמיד את ספיר אל ליבו. התמונה הזו נחקקת בליבי לעד.

בתמונה: כך נראית אהבה אמיתית

בתמונה: כך נראית אהבה אמיתית

מעט מאוחר יותר החיים מתהפכים וחושך מציף את העולם. זה קורה ברצף של רגעים מקוטעים ונשמע בערך כך: צלצול. שמעת?. מטוס. מגדל. עשן. רוצה לצאת לשם. חכי. מסוכן. עוד מגדל. פיגוע. אש. אסון. קרס. איפה את?. אלפי אנשים ברחובות. מחפשת את פניו בהמון. לא מוצאת. איפה הוא? למה הוא לא חוזר?. נעדר. נעדר. נעדר.

ערב. הבית מוצף באנשים. פתאום דפיקה בדלת. רק אני שומעת. ניגשת ופותחת. בחוץ אין אף אחד. ‘שלום שי’ אני לוחשת. סוגרת את הדלת ויודעת שנגמר. סוף.

חודש מאוחר יותר אני אורזת חיים וזכרונות ועוזבת את העיר הזו שהיתה לנו בית. בבלאגן האריזה אני מגלה שוב את האיש שאהבתי. מוצאת עשרות תמונות וקטעי וידאו ארוכים. ספיר שוכבת במיטה וממלמלת לעצמה. שי מצלם בשקט. עוצמת אהבתו אליה מכה בי ומציפה. איפה אתה?

10 בספטמבר 2015. אנחנו יושבות בטקס הזיכרון לחללי 11/9 באנדרטה בירושלים. השגריר האמריקאי מדבר. הוא מספר על ספיר. ‘הילדה שלא תכיר את אבא שלה’ לדבריו.

ואני חושבת. חושבת על איך בדרך נס היא הגיעה לחיינו שלושה שבועות מוקדם מהצפוי. חושבת על איך ההגעה הזו גרמה לה להספיק ליהנות מ-40 ימים של אור ואהבה. חושבת על החיבוקים, הטיולים עם העגלה, התמונות, קטעי הוידאו, האהבה העצומה. ורוצה להגיד לשגריר: טעית. ספיר הכירה את אבא שלה. היא אומנם לא זוכרת. כל זכרונותיה מורכבים מפסיפס עצום של סיפורים ותמונות, אבל אהבתו הטהורה הוטבעה בנפשה בארבעים ימים של אושר אמיתי.

בתמונה: אהובה, שחובקה המון ע”י אבא במשך 40 יום אך לעולם לא תזכור כמה אוהב חם ומגן היה החיבוק, מניחה זר למרגלות אנדרטה קרה

 

עוד מהבלוג של Liat Levinhar Be

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מה עושה אישה חזקה?

מה עושה אישה חזקה? היא קמה בבוקר ומתארגנת ללימודים, כמו בכל יום שני, רק שהיום היא עוצרת בדרך במדיקל סנטר ועוברת ועדה להפסקת הריון. כשהיא אומרת במודיעין שהגיעה לוועדה,...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה