בייבי דול / הולי אברטון

בחורה עם מחשב נייד

בייבי דול

ספר מתח אפל יוצא מגדר הרגיל. נקרא בנשימה עצורה מהרגע הראשון ועד לעמוד האחרון.
פחות מיומיים (כולל ילדים, משפחה וחגיגות סוף חג החנוכה ותחילת השנה החדשה), זה כל מה שהייתי צריכה כדי לסיים את הספר הזה.

מרגע צאתו של הספר, חיכיתי לקרוא אותו. התקציר ממש "קרא לי", והייתי בטוחה שאינה ממנו, וכך היה.

זה המקום לומר כי לקראת הסוף כבר חשבתי לעצמי שהנה עומד להגיע עוד סוף צפוי, והופתעתי בגדול. טוויסט שבא וטרם את הקלפים,הייתי אומרת אפילו תפנית מוזרה משהו אך לא הפחיתה מההנאה.

הספר נפתח בבריחה. בריחתה של לילי ביחד עם ביתה סקאלי מתוך המקום בו הייתה כלואה במשך שמונה שנים, וליתר דיוק 3110 ימים. ימים בהם עברה התעללות פיזית קשה לצד התעללות נפשית לא פחות חמורה. מעשי אינוס, השפלה, אלימות קשה. ימים בהם הייתה כנועה למפלצת אשר חטפה אותה, שמה אותה בשבי, אנסה אותה והפכה אותה לבובה על חוט במופע שלה.
אדם מטורף, סוציופט, שהותיר בה צלקות, שגם הזמן, ספק אם יירפא.

"הייתי כולי שלו, ילדה שלעולם לא תסרב לו. אני הייתי הילדה שנענתה לכל בקשה שלו. הייתי הבייבי דול המושלמת והצייתנית שלו." (עמוד 63 בטאבלט ).

לילי מגיעה לביתה לאחר שמונה שנים, ויוצאת ששום דבר לא דומה למה שהיה טרם החטיפה. היא פוגשת אם ואחות תאומה שחייהן נהרסו בעקבות היעלמותה, והן לא יודעות מה מצפה להן כעת.

הספר כאמור סוחף, אין בו רגע דל, בהחלט יכול להפוך לסרט מתח אפל וטוב.
הספר לא חף מתיאורים קשים, נוגע, שורף בבטן, כואב.

מסוג הספרים שלא ניתן להניח עד לסיום.

על הכריכה כתוב "הבריחה היא רק ההתחלה", ועוד איך….

ממליצה בחום.

קריאה מהנה.

Mira Rozenfeld - מעבר לתוכן
אמא ורעייה, אוהבת לקרוא, וכמה שיותר. הז'אנר האהוב עליי הוא מתח אבל קוראת כמעט כל מה שבא ליד (למעט אולי פנטזיה).