הבלוג של Naamish

נעמיש

--בלוג שמוקדש כולו לאהבה למטבח ולאנשים-- שאו ברכה

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2013

חיי השתנו מהקצה אל הקצה מאז אותו יום אחרון בחודש מרץ, 2013. זה היום בו כתבתי את הפוסט הראשון בבלוג שלי. לא ידעתי אז אל תוך מה נכנסתי, ומה הולך לעבור עליי מעכשיו…. אני והבלוג, הבלוג ואני. סיפור אהבה בלתי נשכח.

03/10/2013


זאת אני, נעמה או כמו שכולם מכירים אותי,נעמיש, בת 26, גרה במרכז הארץ, אחרי שלוש שנים בהם גרתי בבאר שבע, שם סיימתי את התואר הראשון שלי בחינוך ולימודי נוער. חולמת לפתח את התחום של עשייה חברתית- חינוכית- טיפולית דרך האפייה. אני בלוגרית אוכל כבר כמה חודשים, נושמת, אוכלת וכותבת את המטבח. התהליכים, התבלינים, הריחות והטעמים.

למה פתחתי את הבלוג?

הבלוג שלי נפתח ביום האחרון של חודש מרץ, יום לפני תחילת הפרויקט שלי “30 יום- 30 מתכונים” עליו תוכלו לקרוא כאן.החודש הזה, היה החודש העמוס והמרתק בחיי (על פוסט סיכום הפרויקט הקליקו כאן, ועל מנת לראות את הסרט המסכם ב- YOU-TUBE הקלידו כאן) . או פשוט לחצו PLAY

embedded by Embedded Video

החודש ההוא נע בין לימודים באוניברסיטה בסמסטר האחרון של השנה האחרונה של התואר לבין עבודה, לבין הסטאז’, לבין אפייה ובישולים,לבין חיים. ואת כל אלה, סיכמתי כל יום (בדרך כלל בשעות הקטנות של הלילה) בפוסט מסכם יום של הפרויקט. הפרויקט נגמר ביומו האחרון של חודש אפריל, 2013. ומאז, אני כותבת מעט יותר, אך אין יום שאיני חושבת עליו, או על הדברים שאוכל לכתוב בו.

מה קיבלתי מהבלוג שלי? מה הוא קיבל ממני? אני יכולה לכתוב על זה ספר. אבל כדי לתמצת, הנה הנקודות המרכזיות…

קיבלתי זוג משקפיים. של בלוגרית. כזאת שמוצאת את הסיפור בכל דבר.

הדבר החשוב ביותר שקיבלתי מהבלוג, הוא עיניים אחרות. מאז שפתחתי אותו, העיניים שלי הם עייני בלוגרית שמחפשת ומוצאת בכל דבר את הסיפור לספר. הרי אנשים הינם מספרי סיפורים מטבעם, וכל סיטואציה שבה אני נפגשת עם אדם אחר היא תחילתו של סיפור נהדר בעייני, ואין לי ספק שמאז שיש לי את הבלוג אני מסתכלת אחרת על העולם…כי לכל אחד יש מה לספר.

אני לומדת לצלם (וגם לחשוב, ולדבר) בצורה אחרת, ובלי להתכוון. בצורה שמעבירה סיפור.

התמונה בדרך כלל משתנה לפי הסיפור ובהתאם אליו. למשל כאן, בלי הכנה מראש, הכנתי עוגיות חמאה יחד עם האחיין המהמם בן השנה ושמונה חודשים של איילת, חברה טובה שלי. זאת הייתה חוויה שאין כדוגמתה.

בין אם זאת מנה שהכנתי, אותה אני רוצה לשתף

בין אם זה ילד בגן שלי שקם משנת הצהריים שלו וכל כך רצה לחזור לישון שנרדם שוב על הכיסאות הקטנים… אותו ילד, אגב, מזכיר לי את התינוק של במבה ועשה לי חשק להכין עוגיות חמאת בוטנים. באותו יום שצולמה התמונה, כתבתי בפייסבוק את אשר היה בליבי:

“…היום כשהערתי אותו משנת הצהריים שלו, הוא נח על ברכי מחובק מספר דקות, מתרפק על הדקות האחרונות לפני שיצטרך לקום סופית, ואז הוא הסתכל עליי, בעיניים הכי כנות ויפות שראיתי הרבה זמן, ואמר לי: נעמה , אני רוצה להגיד לך משהו. אמרתי לו: אני מקשיבה לך. ואז הוא אמר לי:
״אני רוצה להגיד לך שאני אוהב אותך המון״……”

או בין אם אני רוצה לצלם תמונה של כל המרכיבים לפני הכנה של מנה כדי לפתוח את הפוסט ברמז על מה יהיה בתוכו….


אני לומדת לראות ( וגם להראות )  תהליך, וללמוד תהליך מהו.

עוגה טובה, כמו קשר עם אנשים, היא תהליך מורכב, המחולק לחלקים, כאשר לכל חלק וצד בתהליך התפקיד הייחודי לו. אני מבינה מאז פתיחת הבלוג שהכל קשור ומותנה תהליך. זהו חלק בלתי נפרד מחיינו וכמובן מחיי במטבח, ומכתיבת הבלוג שלי.


אני לומדת למצוא את השקט שאני צריכה.

בבלוג, אני יוצרת לי סביבה שהיא רק שלי. אני מול המחשב, בלי לשים קצוץ על מה אחרים חושבים, או מה הם יגידו, או את מה הם יבקרו.

הבלוג הוא המרחב שלי. לפתח את עצמי, וללמוד עם עצמי ואת עצמי.

הבלוג ממש הפך להיות המקום של השקט שלי. השעה, שעתיים, שלוש שלוקח לי לצלם, לחשוב, לכתוב, רק עם עצמי.

כי בבלוג אף אחד לא רואה אותי ויכול להגיד לי (שוב) שעליתי הרבה במשקל בזמן האחרון, או שהחולצה שלי לא יושבת יפה עליי, או (בזמן אמת) שלא מוצא חן בעייניו איך שהתנסחתי או שכתבתי. זאת רק אני.

ולסיום- הצטרפתי למשפחה/קהילה של בלוגרים  איכותיים, רגישים, ותומכים

ולסעיף הזה חשיבות גדולה כפולה ומכופלת עבורי.

סלונה,וסלונה אוכל היא משפחה, שאין כמוה. משפחה וירטואלית של סבים וסבתות, דודים ודודות, אחים ואחיות, אמא ואבא ובעיקר, אנשים מוכשרים שמרבית הלמידה שלי על בלוג אוכל ועלי בכלל כאדם, נעשית מלקרוא אותם, וללמוד מהם. בלוגרים מוצלחים אחד אחד כמו ראש שום שלם שנאפה בקדרה של החורף.

הבלוג עוזר לי לגלות מי אני בצורה הטובה ביותר,

ואני אוהבת את מה שאני רואה בעצמי.

ופתאום הבנתי, שהבלוג הוא לא רק בשבילי, אלא אני גם בשבילו. מבשלת בשבילו, חושבת בשבילו, כותבת רק בשבילו. יש לי סוג מיוחד של יחסים איתו. לא עובר יום בלי שאני חושבת עליו, נכנסת לבדוק מה שלומו, מטפלת בו, רוצה לפתח אותו, לקדם אותו ואני בעיקר בעיקר, פשוט אוהבת אותו.

אמליץ לכל אחד שאפגוש, או לכל אחת שאדבר איתה. פתחו בלוג, ספרו גם אתם את הסיפור שלכם, תתמודדו עם השאלות הכי קשות שאתם מפחשים לשאול את עצמכם, תקבלו את התשובות שכל כך פחדתם מהן, ובעיקר, תאהבו את עצמכם יותר- מגיע לכם.

שלכם, באהבה גדולה,
כמעט כמו האהבה לבלוג
שאו ברכה

נעמיש

שנהנת מהחיים ואוהבת את עצמה הרבה יותר מאז שפתחה את הבלוג.

גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה

עוד מהבלוג של Naamish

תצוגה מקדימה

שלושים יום- שלושים מתכונים

אז מה זה בעצם "שלושים יום- שלושים מתכונים" ?! ברוכים הבאים לפוסט הראשון בבלוג הראשון שלי... אני נעמה חמיש, או בקיצור כמו שכולם כבר שנים קוראים לי-  "נעמיש". אני גרה בבאר שבע בשלוש שנים האחרונות ומסיימת (בעזרת השם, טפו טפו...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

סירות קישואים מטורפות!

מס' ימים מתחילת המסע: 3 מס' ימים עד לסיום: 27 מס' מתכון מתוך ה-30: 4 היום במטבח יחד איתי: השותפות שלי! אביב ונועה! דברים חשובים שנכיר עוד יותר... 1. אני מאוד מאוד מאוד אוהבת...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

פה קבור הכלב- קרמשניט משגע

איך ג'ולי אמרה בסרט ג'ולי וג'וליה? "אתה יודע מה אני אוהבת באוכל? שאחרי יום, מלא בעצב או כעס או חוסר ודאות, אני באה הביתה, ואז אני יודעת שלא משנה מה, אם אני אערבב ביצים, חמאה, קמח, שוקולד ושמנת, יצא לי פאי שוקולד. בודאות". איזה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה