הבלוג של Naamish

נעמיש

--בלוג שמוקדש כולו לאהבה למטבח ולאנשים-- שאו ברכה

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2013

אני לא רגילה לכתוב בלי לציין מספר ימים שעברו מתחילת הפרויקט שלי , אבל הפרויקט כבר מזמן עבר לו ונגמר. רק הפרויקט, כי כל מה שזכיתי לו בעקבותיו- עוד קיים, חי ובועט.

בחודשים האחרונים הייתי עסוקה בעיקר בלמצוא את עצמי. הגעתי לצומת דרכים שהיה בה שלט ענק וגדול ובו היה רשום : “נעמיש, תאספי את עצמך ותתאפסי על עצמך. הגיע הזמן להחליט מה קורה עכשיו”. לאן הולכים מכאן? שלוש שנים בבאר שבע, סיום תואר ראשון, אינספור אנשים חדשים שנכנסו אלי לחיים, הרבה החלטות שצריך לקבל (חוץ מההחלטה על המתנה ליומולדת שבאה לי בקלות <פינקתי את עצמי במעבד מזון תודה ששאלתם> שאר ההחלטות היו כבדות ומלאות בשאילת שאלות מתמשכת), לאן ממשיכים מכאן? הצלחתי לקבל לאט לאט, החלטה אחרי החלטה שילוו אותי לפחות בשנה הקרובה ובהמשך ההתפתחות שלי. בינתיים, המשכתי לעבוד, עם הילדים והנערים שלי, ולנסות להשקיע את כל המאמצים שלי בלסיים את התואר הראשון שלי במחלקה לחינוך ולימודי נוער בצורה הטובה ביותר.

לפני שבועיים קיבלתי הודעה מהדודה פטוניה ובה היא הציעה לי לקחת חלק באיזה פרויקט מעניין. כשקיבלתי את ההודעה הייתי בדיוק באמצע כתיבת עבודת הסמינריון שלי ואמרתי לעצמי שאני באמת לא צריכה עוד החלטה לקבל עכשיו, אבל התקשרתי לדודה כדי לשמוע. משפחה זאת משפחה.היא סיפרה לי על תחרות בישול,תוך משפחתית (בוגרי סלונה לדורותיהם) שתתקיים ב”דן גורמה”, אני ועוד ארבעה בלוגרי אוכל מסלונה. עוף, הודו, אני, והמטבח. תכלס חששתי, אבל מה יכול להיות? וידאתי בעבודה שאני יכולה להשתחרר ליום אחד, ולאחר שקיבלתי תשובה חיובית אמרתי לדודה שאני מאשרת הגעה. אז עוד לא ידעתי מול מי אתמודד. מי שמכיר אותי יודע שאני בכלל לא טובה בבישול, אלא באפייה, ובבישול אני תמיד מקרטעת קצת מאחורה. מתייבש לי, מתובל לי מידי, חריף, נשרף לי, לא מוכן לי. אבל החלטתי לנסות בכל אופן.

לאחר כמה ימים, קיבלתי הודעה קבוצתית, וראיתי מול מי אני הולכת לבשל. אמאלהההההה. תותחים אחד אחד החבר’ה האלה. כולם עם ניסיון במטבח (וניסיון בחיים, לא פישרים צעירים כמוני), עושים דברים שאני רק יכולה לחלום עליהם. חשבתי להתקשר לדודה ולבטל את ההשתתפות, אבל, משפחה זאת משפחה, וסלונה זאת משפחה, התחייבתי. ורציתי לעשות את זה.

ביום ראשון ה-18.8 התקיימה התחרות, הגעתי מוקדם יחסית, פגשתי את כולם. בליבי (בין דפיקת לב אחת לשנייה, בקצב מסחרר) חשבתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, אני פשוט הולכת לזרום ולהנות ממה שיש. תכלס, בלי יותר מידי אמונה בעצמי. אני מודה.

שעתיים להגשת המנה: התחרות מתחילה. יש לכם שעתיים להגיש לנו מנה, שתתבסס על עוף או הודו טרי, ועופו על עצמכם מה שנקרא. באתי עם תוכנית כללית בראש, והתחלתי לבשל. תפסתי לי פינה, מול הבלוגרים האחרים, מסתכלת ובוחנת. מתחילה להכין את המתכון וחושבת לעצמי “וואי  שעתיים זה מלא זמן, את יכולה לעבוד לאט ונראה מה יצא לך”. קולפת תפוחי אדמה ובטטה לפירה, חותכת את הזוקיני לאורכם, מתחילה להכין במעבד מזון את התערובת שתבוא מעל העוף…

אחרי חצי שעה עוצרים אותנו. “במאסטר שף כמו במאסטר שף, בעוד שעה וחצי תידרשו להגיש לנו לא מנה אחת- אלא שתיים”. הלב שלי עצר לשניה, נשבעת. נושמת עמוק, מתחילה להזיע. מנה אחת אני בקושי מצליחה, אז שתיים?!?

שעה וחצי לסיום- חדורת מוטיבציה, לוקחת קערה והולכת לשולחן המזווה המלא בכל טוב, מתחילה לזרוק דברים שבאים לי טוב בעין. פירות יבשים, שקדים, בצלי שאלוט. קצת תימין. חושבת שאאלתר משהו. מחליטה להעמיד סיר אורז, בטוח יהיה לי מה לעשות איתו. פתאום אני שמה לב, שאין לי מים רותחים לאורז, ובדיוק הבטטה סיימה. לוקחת את המים של הבטטה, חצי לפי הלב, ושופכת אל הסיר. כמה זה? יותר מידי? פחות מידי? אין מצב אני מצליחה להגיש שתי מנות.

שעה לסיום- ארבעה סירים על הגז, אחד תפוחי אדמה, אחד בטטות, מחבת עם הבצלי שאלוט, מחשב עם הזוקיני. מה הדלקתי כבר? אני לא זוכרת! אוף! כמה זמן זה על הגז? עברו עשרים דקות של האורז? יש ריח של שרוף!!!!! אוף! איך אני אבנה את המנות האלה?! שום דבר לא מתקדם.

חצי שעה לסיום- כל השמנה והסלתה של סלונה עוברים ליידי מול שולחן העבודה שלי. תספרי לנו קצת על עצמך, ואני, מנסה להשתלט על כל הבלאגן שיש לי בראש, מספרת מילה פה, מילה שם. מצפה את העוף תוך כדי דיבור בתערובת העשבי תיבול והשקדים, מהדקת ומהדקת. מכניסה לתנור ובדרך עובדת מול השולחנות של החברים שלי, אמאלה. איזה דברים הם מכינים פה, בטוחה שאני אחרונה בדרך. עגלת תבלינים עם מאות תבלינים עומדת מולי ומסתכלת עליי, אני מרגישה מיואשת, איך אני אמצא את עצמי בתוך כל הבלאגן הזה?! מחליטה לוותר על תבלינים. גם ככה מלח ופלפל זה להיט.

חמש דקות לסיום- קריאה אחרונה. צריכה לחשוב על איך אני הולכת לסדר את המנות שלי, יש לי מיליון סירים וצלחות על אי העבודה שלי ושום דבר לא מקבל צורה. לוקחת את הפירה עושה ממנו כדור, שמה קצת סומק מעל. חותכת את הקישואים והם מחליקים לי מהיד ונופלים לצלחת (חושבת לעצמי שדווקא יצא מגניב, אז אני לא מזיזה אותם).

דקה לסיום- מזיעה ורצה ממקום למקום, חסר לי מלח כאן למעלה, עוד לא הבאתי צלחת לסלט, מסדרת שתי רצועות של חזה עוף ושמה לימון ליד, שופכת על האורז את ההודו המטוגן ותערובת הפירות יבשים ושקדים. שיט. שכחתי לתבל את הסלט, לוקחת את השמן זית וממרחק דופקת שפריץ קטן שקולע בדיוק לקערה שלי, חצי לימון זרוק על השולחן- סחיטה קלה. הסלט מתובל.

מגישה. בלי לנשום. אבל מגישה בזמן. השופטות טועמות, אני בינתיים רוצה לקבור את עצמי. עדיין לא התרגלתי שאוכלים את האוכל שאני מכינה. בטוח לא טעים להם. אפילו אחרי שלושים יום שלושים מתכונים. מסבירה להן לפני, שהמנה שלי פשוטה, בשביל סטודנטים כמוני, מדברים שיש בבית. קל  פשוט וטעים. בלי הרבה בלאגן. קצת מלוח, קצת מתוק, קצת אלתור. ובעיקר, דברים שהתנסיתי בהם פעם ראשונה.

“יש לנו זוכה. נעמה”


פורסת ידיים לצדדים, חיוך ענק ולא מאמינה. אני, הפישרית הקטנה, בת 26, שעד לפני כמה חודשים בכלל לא ידעה שזה הכיוון שאליו אני הולכת, מנצחת בתחרות. ונכון שזו תחרות בין חברים, אבל מבחינתי, זה היה יום מלא בלמידה, מאנשים מדהימים שמבשלים בצורה מופתית וגרמו לי להיות מלאת הערצה. רותם, עופר, אורלי ותמר, תודה לכם שלימדתם אותי דבר או שניים שימשיכו איתי. היה לי כיף אדיר איתכם.

אני לא חושבת שהייתי טובה יותר, להפך, גם אחרי התחרות הרגשתי שהייתי הכי פחות מקצועית מכולם, הכי חסרת ניסיון מכולם,  ובעיקר- פחות מבינה עניין. התמודדתי מול תותחים אמיתיים! כל אחד שם שאקל רציני, שאם היו לי ביצים הם היו רועדות. אבל נפלה בחלקי הזדמנות לבשל עם אנשים, שעד היום רק קראתי עליהם ומתכונים שלהם! איזה כיף לי!

אבל ניצחתי!:) אולי רצו לחזק אותי בגלל הגיל, אולי בגלל החוסר ניסיון שמושך, אבל מבחינתי- זוהי רק תחילת הדרך. אני את המטבח לא עוזבת!

ולמה התחרות שינתה אותי? כי עכשיו, אחת ולתמיד הבנתי, שזה כבר לא תחביב. אבל הבנתי באמת. זה הדבר האמיתי. אני והמטבח. האש, החום, הסכינים, הריחות והטעמים. הכל מתנקז לאותה נקודה של הביס המושלם ברגע שהמנה מוגשת לשולחן.

אהבה גדולה. אני נהינת מכל רגע.

קבלו קצת תמונות מהתחרות, המתכונים מצורפים בהמשך הפוסט

מנה 1: פירה תפוחי אדמה ובטטה, זוקיני צרובים במחבת וחזה עוף עם קראסט רענן של עשבי תיבול ושקדים


מרכיבים לפירה ולסלט זוקיני:

-          שישה תפוחי אדמה

-          בטטה אחת גדולה

-          שמן זית

-          מלח (אני שמתי ים אטלנטי אבל זה גם בגלל שלא מצאתי את הרגיל)

-          פלפל שחור גרוס

-          סומק

-          ארבעה זוקינים יפים וחתיכים

מרכיבים לעוף המצופה בכל טוב:

-          1 ק”ג חזה עוף טרי (נקי ומוכן לעבודה)

-           כוס פטרוזיליה קצוצה

-           כפות נענע קצוצה

-          חצי כוס פירורי לחם

-          100 גרם שקדים (שלמים)

-          לימון

-          חצי כוס שמן זית

-          מלח ופלפל.

אז מה עושים?

1. קולפים את תפוחי האדמה והבטטה וחותכים לקוביות, מכניסים למים רתוחים, מומלחים עד לריכוך. מסננים, מועכים מעט, ומוסיפים שמן זית, מלח, פלפל וסומק.

2. חותכים את הזוקיני לאורכו, אני הורדתי רק את הקליפה הלא יפה, מה שהיה יפה השארתי, ומחממים מחבת עם שמן זית, מניחים את הזוקיני לשלוש דקות על כל צד, מורידים מהאש.

3. במעבד מזון שמים: פטרויזליה, נענע שקדים וגרידת לימון מלימון אחד.

4. מערבבים בקערה יחד עם עשבי התיבול: פירורי לחם, שמן זית ותבלינים. מערבבים עד לאיחוד מלא. טועמים ומתקנים תיבול בהתאם לטעם.

5. מסדרים תבנית עם נייר אפייה, משמנים אותו בשמן זית, מנקים את העוף טוב טוב, וחותכים לרצועות כמו לשניצל. משמנים אותן במעט שמן זית ומהדקים את התערובת על העוף.

6. מכניסים לתנור לעשר דקות על 180 (לי זה לקח פחות כי הפרוסות היו דקות) ומוציאים.

7. מגישים מיד! חם ועם פרוסת לימון בצד.

מנה 2: אורז לבן מעוטר בהודו מטוגן עם בצלי שאלוט, פירות יבשים, שקדים ותימין.


מרכיבים לטנזיה הודו מטוגן ופירות יבשים:

-          2 כוסות אורז לבן

-          כף שמן זית

-          חצי קילו חזה הודו (נקי ומוכן לעבודה)

-          שבעה- שמונה בצלי שאלוט קטנטנים (אבל גם בצל סגול יעשה את העבודה)

-          פירות יבשים לבחירה: אני שמתי שזיפים מיובשים ומשמשים

-          כוס שקדים שלמים קלויים במחבת

-          שמן שומשום

-          סויה

-          סילאן או רוטב מתוק אחר

-          מעט תימין

אז מה עושים?

1. מכינים אורז! שמים בסיר מעט שמן זית, ומטגנים את האורז (2 כוסות) לשתי דקות, מוסיפים מים רתוחים (4 כוסות) , מערבבים, מתבלים, מנמיכים את האש ומכסים ל20 דקות עד שזה מוכן. שמים בצד.

2. בינתיים במחבת: מטגנים בצלי שאלוט בשלמותם, שמים מעט שמן שומשום וסויה, כשהם מתרככים מוסיפים את הפירות היבשים חתוכים לקוביות, ואת השקדים לטיגון קצר. מתבלים לפי הטעם.

3. במחבת נוספת- חותכים חזה הודו לקוביות קטנות, ומטגנים בשמן זית למשך מספר דקות קל מכל הצדדים, צריך להיזהר שלא יתייבש.

4. מסדרים צלחת אורז, מעליה מפזרים את ההודו המטוגן, ומעליו את תערובת השקדים, הפירות היבשים והבצלים. ניתן להגיש בצד עם סלט מרענן. אני בחרתי הפעם בסלט עלי רוקט וחמוציות, מתובל בשמן זית ולימון. כמה פשוט- ככה טעים.

תהנו!

ושאו ברכה…

נעמיש

התחרות נערכה במתחם דן גורמה
http://www.dangourmet.co.il/

עוד מהבלוג של Naamish

תצוגה מקדימה

שלושים יום- שלושים מתכונים

אז מה זה בעצם "שלושים יום- שלושים מתכונים" ?! ברוכים הבאים לפוסט הראשון בבלוג הראשון שלי... אני נעמה חמיש, או בקיצור כמו שכולם כבר שנים קוראים לי-  "נעמיש". אני גרה בבאר שבע בשלוש שנים האחרונות ומסיימת (בעזרת השם, טפו טפו...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

סירות קישואים מטורפות!

מס' ימים מתחילת המסע: 3 מס' ימים עד לסיום: 27 מס' מתכון מתוך ה-30: 4 היום במטבח יחד איתי: השותפות שלי! אביב ונועה! דברים חשובים שנכיר עוד יותר... 1. אני מאוד מאוד מאוד אוהבת...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

פה קבור הכלב- קרמשניט משגע

איך ג'ולי אמרה בסרט ג'ולי וג'וליה? "אתה יודע מה אני אוהבת באוכל? שאחרי יום, מלא בעצב או כעס או חוסר ודאות, אני באה הביתה, ואז אני יודעת שלא משנה מה, אם אני אערבב ביצים, חמאה, קמח, שוקולד ושמנת, יצא לי פאי שוקולד. בודאות". איזה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה