היי!

איך התגעגעתי. אין לי מילים לתאר את האושר הזה.

לא חשבתי לחזור היום לכתוב, אבל בתוך שבת לימודים באר שבעית טיפוסית שבתוכה בגלל לחץ גדול של לימודים אין לי זמן אפילו לבריכה, שהיא החמצן שלי, בחודשים החמים כאן בבאר שבע, פתאום קפץ אליי חשק גדול לשבת ולכתוב קצת (הכל כדי לא לסיים את הסמיניריון שיש להגיד עוד שבועיים).

מאז שנגמר הפרויקט, היה לי הרבה זמן לחשוב על מה עברתי, ומה עשיתי בחודש ימים הזה ולא אני רוצה להתקדם מכאן, ואם להיות כנה, הדברים עדיין מחלחלים אליי לאט לאט…

מאז שנגמר הפרויקט, הרבה דברים השתנו.

מי שזוכר את ההתלבטויות שלי לגבי שנה הבאה ולגבי העזיבה (המאוד קרובה) את באר שבע, ישמח לדעת שהחיים מתחילים לתפוס צורה. עוד לא צורה ברורה בה כל הקווים ברורים, אבל ללא ספק ישנו קו מנחה למה הולך לקרות איתי בעוד כמה חודשים…

לצערי, כמה קשרים עם אנשים חשובים בחיים שלי קצת השתנו, מסיבות כאלה ואחרות, אבל למזלי, גם צירפתי אליי לחיים כמה אנשים חדשים, שעושים לי אושר כל יום מחדש.

הפרידה מבאר שבע, אחרי שלוש שנים בהם עשרות אנשים חדשים נכנסו לחיי, הולכת להיות לא פשוטה בכלל. מעבר לעובדה שאני מאוד אוהבת את הבית שלי (אם פעם קראתי לו דירה אז היום הוא בית לגמרי) זה ממש שינוי לעזוב פה. צומת דרכים שחייבים לעבור. ואני כל הזמן חושבת מי ישאר איתי מכל השלוש שנים האלה, מה היו החוויות האלה בשבילי. היציאות בערב לפאבים, המסיבות, הערבים עם החברים, הארוחות צהריים המאולתרות,הקשרים שהיו לי פה, הקפיצות לבריכה עם חבר או חברה טובים, ההכשרה המעשית שלי, הלימודים, המרצים שלי, השותפים והשותפות שלי. אין ספק שזאת הייתה תקופה מטורפת והיא עברה קצת מהר מיידי אם אני יכולה להגיד בתכלס.

מצד שני, באר שבע היא גם מאוד קשה ואינטנסיבית. כמו האח הגדול בקטן באופן מסוים. ואת הצד הזה של באר שבע, אני עוזבת באהבה גדולה. כי מיציתי את החלק שלי בו.

מטפל ידוע אמר פעם שחווית ההווה שלנו מעוצבת כל הזמן בנטייה המתמשכת להגדיר אותו לאור העבר שלנו. וברגע של שקט (כי אתם יודעים כבר שימי שישי הם הימים האהובים והשקטים שלי) הבנתי שהוא ממש צדק. קשה לנו לשחרר את העבר, ולא רק זה. ההחלטות שלנו הרבה פעמים, או לפחות שלי, מושפעות מהעבר, וממה שחוויתי כאן. ואני לומדת לאט לאט, שצריך לשחרר חלק מהדברים, אפילו אם הם קשים לנו, ואנחנו לא רוצים לוותר עליהם.

ההחלטות שלנו בחיים יכולות לנבוע מהרבה סיבות. חלק אנחנו מקבלים כדי להגן על החברים שלנו, חלק אנחנו מקבלים אולי לפעמים כדי לפגוע קצת באחרים, והחלק הכי חשוב בעייני הוא לקבל החלטות כדי להגן על עצמינו. ההחלטות האלה, שאנחנו עומדים מאחוריהם במאת האחוזים כי אנחנו יודעים שעשינו את הדבר הנכון.

אז המתכון הזה, הוכן בשמחה גדולה, לקראת העתיד הטוב שעומד לבוא, ולקראת האהבה הגדולה שבדרך.

אז המסקנה שלי היא, שאנחנו צריכים להתחיל להתרגל לחיים בלי העבר, ולקחת איתנו לדרך, את אלה שנותנים לנו כוח, ותמיד יהיו פה כשנצטרך.

אבל שנייה לפני שנעשה את זה, ביחד, קבלו מתכון מהעבר, של עוגיות שושונים של דודו אוטמזגין. המתכון הזה הוא אחד מהמתכונים הראשונים שהכנתי, והוא מזכיר לי למה התאהבתי באפייה מלכתחילה.

עוגיות שושנים של דודו אוטמזגין

מרכיבים:

200 גרם חמאה רכה

1 שמנת חמוצה

3 חלמונים

350 גרם קמח

1 כפית אבקת אפיה

למילוי:

3 חלבונים

1 כוס סוכר

80 גרם פודינג וניל (חבילה אחת)

אז מה עושים!?

1. מערבבים את החמאה והשמנת החמוצה במיקסר עם וו גיטרה ומוסיפים בהדרגה את החלמונים.

2. מוסיפים את הקמח ואבקת אפיה ומערבבים עד לקבלת בצק חלק ואחיד.

3. יוצרים מהבצק כדור, עוטפים בניילון נצמד ומניחים במקרר למשך 4 שעות.

4. הכנת המילוי: מקציפים את החלבונים והסוכר עד לקבלת קצף יציב, מוסיפים את הפודינג וניל ומערבבים למשך חצי דקה.

5. מוציאים את הבצק המצונן ומרדדים על משטח מקומח לצורה מלבנית לעובי של 3 מ”מ. מורחים מעליו את המילוי.

6. מגלגלים לגליל וחותכים לעוגיות בעובי של 1 ס”מ.

7. מניחים את העוגיות על מגש מרופד בנייר אפייה עם המילוי כלפי מעלה במרווחים שווים.

8. אופים בתנור שחומם מראש בחום 160 מעלות במשך 20 דקות.

לבריאות שיהיה לכם.

שבת שלום!!!

אוהבת אתכם,
שמחתי לחזור.
נעמיש