מס’ ימים מתחילת המסע: 17

מס’ ימים עד לסיום: 13 (יו זה משוגע).

מס’ מתכון מתוך ה-30: 19

הגיע הזמן לחשוף את כל הקלפים. חיכיתי, אבל זהו. אני לא יכולה יותר. קבלו את המטבח שלי בבאר שבע. אם אנחנו כבר חברים כדאי מאוד שתדעו איפה מתבשל לו כל הטוב הזה בחודש האחרון.

אלה כמות המחבתות והסירים שלי: פלוס עוד איזה 2 בשטיפה-

זה אזור השטיפת כלים (המדיח!) והכיור (וכן, הוא בגודל 10 ס”מ על 10 ס”מ בערך) ומתחת למדיח- זה המשטח עבודה הכמעט יחיד שיש במטבח

וזה- הטוסטר אובן שלי. הטוסטר אובן שבו אני אופה הכל. החל מחלה, ועד לבשר ודגים. לא תנור. טוסטר אובן- ואני אוהבת אותו אהבת נפש (עד שאקנה תנור ואז אני כבר יאהב אותו פחות) אבל בינתיים הוא משרת אותי נהדר ולא אכזב אותי אפילו פעם אחת.

אז נכון המטבח הוא קטן. אבל אני מעדיפה לקרוא לו משפחתי. כל פעם שאביב, נועה ואני במטבח ביחד משהו נופל או נשבר או מישהי נתקעת אחת בשניה (חוץ מאביב שנתקעת בכוונה.. מה הקטע הזה?! דרך אגב. תודה על הקפה עכשיו ישירות לחדר. אני כמעט נרדמת על המחשב ועוד אין תיק מוכן לאילת). הוא מטבח נהדר ולא צריך יותר מזה. האוכל יוצא ממש טעים גם בטוסטר אובן.

היום עשיתי בהכשרה מעשית עוגת גבינה פירורים עם אחד הנערים שקורא לי “סברינה” כי בפעם הראשונה שהוא שמע שאני עושה את החוג אפייה הוא אמר לי שהוא תמיד רצה להכין סברינה אז מאז זה השם שלי. הוא מלך האילתורים, הם רק לא תמיד מתאימים למצב. לפעמים שאני אופה עם נער אחר, הוא בא ושם קצת כפית נס קפה, כף של שוקו, שליש כוס חלב- והולך. היום הכנו עוגת גבינה פירורים. שהיא נשמעת הכי פשוטה. אבל פתאום הוא ראה צנצנת של ריבה על השיש והחליט שיהיה מגניב מתחת לשכבת הגבינה לעשות שכבת ריבה, ולמעלה- מעל הפירורים הוא פיזר נס קפה של עלית, בטעם ובחן שהוסיפו לעוגה מאוד. בקיצור, כבר אמרתי לכם שמכל אחד יש מה ללמוד, גם מהילדים בני השלוש שלי בגן, וגם מהנערים שלי בפנימיה שלא מבינים איך אני ממשיכה להגיע שבוע אחרי שבוע ולא עוזבת.

אז בהמשך לאתמול, ולתובנות של השבוע האחרון- רציתי להגיד שאין דבר כזה מושלם. ואמא שלי היא זאת שלימדה אותי את זה. אין מושלם בזוגיות, אין מושלם בלימודים, אין מושלם בעבודה, אין מושלם גם בפייסבוק (אפילו שזה נראה שהחברה שלך מהתיכון מאורסת, ועל החוף במיאמי, עם שיער בלונדיני גולש ודוגמן של קסטרו לידה). אין מושלם. וזה גם לא נכון לדבר בשפה הזאת, כי אז אנחנו גדלים לעולם שקרי שלא מראה את ההתמודדויות החשובות בחיים ואת הדברים שפחות נעים לראות כמו ריבים, ואי הבנות- בעיינים שלנו זה רק משתקף כאילו הכל מושלם. אז אין מושלם. לכל אחד יש את הבעיות שלו, והסרטים שלו, ואת המריבות שלו, ואת החסרונות שלו. לכל אחד. גם למי שנראה לנו שלא..

אבל יש לזה יוצא מן הכלל, וזה אוכל. כי אוכל יכול להיות מושלם. ממש. ברמות. ופגשתי כבר כמה מנות שענו לי על התכונה הזאת. כי באוכל אין מריבות, ואין אי הבנות, ואין דוגמן של קסטרו. יש פשוט אהבה גדולה.

המתכון במקור הוא מאיזה עיתון שאמא מצאה פעם אחת שהייתה צריכה לשרוף זמן במספרה. אמא שלי, וזאת תכונה שאני מעריצה ולומדת ממנה- אוהבת לנסות תמיד מתכונים חדשים. מחברות, מהעיתון של הבוקר, ואפילו ממני. היא תמיד אומרת- מה כבר יכול להיות? לא טעים?! לא יכול להיות… אז ניסינו. והמתכון הזה הוא אחד מאותם רגעים אמיצים והוא נהדר ומרענן!

מחר אני נוסעת לאילת עד יום שבת עם אגודת הסטודנטים, אז ניפרד ליומיים אבל תסלחו לי, ותשמחו בשבילי! כי יש לי סופסוף חופש. חופש מהלימודים, חופש מהעבודה, חופש מהסמינרים שאני צריכה לכתוב עד סוף השנה, חופש מלבשל, חופש מלאפות, חופש מהפרויקט. יש לי חופש ושמש ואלכוהול ושמחה וכיף. וחברים טובים. אז אני אנוח לי יומיים ואחזור עם כוחות מחודשים ונהדרים לעשרה ימים האחרונים של הפרויקט.

אז יאללה עמיר! תעשה לנו פה שני צ’ייסרים!! לא ככה?

דגים של אמא מצופים בכל טוב

מרכיבים:

8 פילטים של דג אמנון (אפשר גם דג סלמון שלם , או פרוס) – לשטוף ולנגב בנייר.

1 כוס פטרוזיליה קצוצה

3 כפות נענע קצוצה

1/2  כוס פירורי לחם

100  גרם שקדים גרוסים (אני עשיתי עם אגוזי מלך ופקאנים)

קליפה מגוררת מ-1 לימון

1  כפית שטוחה מלח גס

פלפל

1/2 כוס שמן זית

אז מה עושים?!

1.בקערה מערבבים את כל החומרים לציפוי שמעל הדג.

2. מפזרים את התערובת על הדגים, לא בצד של העור ומהדקים טוב ביד!

3. מחממים התנור ל-180 מעלות. מניחים את הדגים בתבנית משומנת או על נייר אפיה עם מעט שמן זית  ומכניסים לתנור ל-15-20 דקות..

4. בתאבון!

ניפגש ביום שבת בשמחה גדולה ומאושרת, עם מנה מנצחת וקלה בחמש דקות עבודה.

שאו ברכה, אוהבת המון.

נעמיש