מס’ ימים מתחילת המסע: 20

מס’ ימים עד לסיום: 10 (שליש נשאר)

מס’ מתכון מתוך ה-30: 20

את בוקר שישי שלי פתחתי יחסית מוקדם, עם חדשות על פיגוע בהר הבית.

קראתי קצת, עוד לא ידעו מי נהרג ולמה וכמה. ואני, המשכתי ביום שלי , ונפגשתי עם כמה חברים בדיזינגוף לבירה של שישי בצהריים.

תוך כדי שאנחנו יושבים, אני מקבלת התראה לטלפון מאתר חדשות, ובה כתוב שהשוטר שנהרג בבוקר בהר הבית מובא כעת למנוחות.

 

כששירתתי כמשקית חינוך במשמר הגבול לפני עשר שנים, אחת הפלוגות שלי הייתה ביריחו. הבסיס היה שומם מאוד ולא היה יותר מידי מה לעשות.

את רוב זמני, העברתי בבניית פעילויות, בדרך כלל בחמ”ל, ליד סיתאווי. היינו מעבירים שעות ביחד. מדברים, צוחקים, מבלים. הוא היה אחד החברים הכי טובים שלי באותה תקופה. מצאתי את עצמי חוזרת שוב ושוב לאותו ח”מל, כדי לבלות עוד זמן איתו.

מצחיק, רגיש ועם לב טוב, יפה תואר, עם עיניים שחודרות, וחכם כל כך.

דיברנו שעות. על החיים, על מורכבויות ודברים פשוטים, על שני אנשים, שפתאום, נפגשו להם באמצע החיים, באמצע שום מקום.

 

אני מקבלת התראה לטלפון מאתר חדשות, ובה כתוב שהשוטר שנהרג בבוקר בהר הבית מובא כעת למנוחות.

סיתאווי.

אני מסתכלת על התמונה ומשפשפת את העיניים שלי, אני רואה שזה סיתאווי. עם התמונה הכל כך מוכרת שלו במדי השוטר.

אני מסננת לעבר החברים : “זה שוטר שלי!, זה סיתאווי”!

כל הרגעים שלנו יחד חולפים מול עייני, השיחות הארוכות והשעות הרבות שבילינו יחד באותו ח”מל.

משפשפת שוב את העיניים, ונזכרת שלפני שבועיים פרסמת תמונה של הבן החדש שרק נולד לך, וכתבת על האושר הגדול שיש לך עכשיו שהפכת להיות אבא. ביקשת רק שקט, ושלווה ובריאות.

ואפילו שלא דיברנו כבר כמה שנים,

כתבתי לך כמה זה מרגש. שהוא פשוט נסיך, ושיהיה לך רק במזל ושמחה. ואתה ענית לי “תודה רבה מאמי!”.

חזרתי לשיחות שלנו מלפני כמה שנים , פתאום ראיתי, אז ב,2012

כתבת לי שנמאס לך כבר מהבר הבית. שקשה לך שם. שיש הרבה חרא מסביב. שאתה מת לעזוב.

מתסכל כל כך.

היית יחיד ומיוחד. עצוב כל כך לאבד עוד אנשים טובים בדרך. כל כך טובים.

ממשיכה את דרכך המיוחדת של החיוך, ושמחת החיים הנדירה. וממשיכה הלאה בחיים. כי פשוט אין דרך אחרת. אחרת נשתגע.

 

היום נפגשנו לארוחת ערב מיוחדת עם קבוצה אדירה של אנשים שבאזור שלנו נקראת “החברים הותיקים”. על הסיפור הארוך של איך כולם הכירו אולי אפרט בפעם אחרת, רק אגיד,

שאלה חברים שהם ממש כמו משפחה, ההורים של כולנו כבר הולכים ביחד יותר מ30 שנה, והילדים(אנחנו) שהם כולם פחות או יותר בגיל שלי פלוס מינוס,

יחד אנחנו מטיילים בארץ  טסים לחו”ל (אהמ אהמ כבר הרבה שנים לא קרה), ובעיקר מבלים ביחד.

חלק גדול מזכרונות הילדות שלי, שייך לקבוצת המיוחדת הזו, החברים הותיקים.

בשנה שעברה, החלטנו שלא מוותרים על מפגשים קבועים יותר.

וכך יצא, לדעתי כבר מעל לשנה, שאנחנו נפגשים לארוחת ערב מסורתית פעם בחודש/ חמישה שבועות. כל פעם במקום אחר, עם אוכל אחר. אבל העיקר? להיות ביחד.

באים מתל אביב, מירושלים, מבאר שבע, מכפר טרומן, העיקר. לא לפספס.

אני מקווה שהמסורת הזאת, תמשיך, וכמה שיותר. עם אוכל, עם קפה, או סתם לשבת ולעשות סבב של מה השתנה מהפעם הקודמת, שכבר הפך לנוהל קבוע…

 

היום הארוחה (לשמחתי!) הוקדשה כל כך לפרגון בשבילי. לבלוג שלי.

וכל מה שאכלנו בארוחה היו מתכונים מכל שלוש התקופות של הבלוג שלי. מתכונים שחזרו לביקור אי שם מ2013, קפצו משנה שעברה, וכמה שממש הכנתי לפני יומיים שלושה.

תודה, על האהבה והתמיכה, כבר 30 שנה

היה מרגש.

סלט אסייאתי קליל של מלפפון, גזר, קולורבי והרבה טעם טוב

לקערה מקלפים עם קולפן בנחישות וחריצות: 5 מלפפונים (עד שממש מגיעים לחלק המיימי), 5 גזרים (כמה שאפשר עם הקולפן), וקולרובי אחד.

חותכים קצוץ צרור אחד שלם של כוסברה, 2 ס”מ של שורש ג’ינג’ר ופלפל חריף, גם אדום גם ירוק. קצת מכל אחד.

מתבלים בקצת למלח, כף שמן שומשום, ומיץ משני לימונים.

טעים טעים.

לסלט הטעים הזה, הצטרפו היום בארוחה עוד 13 מנות, כולן (כולל כולן!) מהבלוג שלי מכל השנים.

מצרפת לכם כאן את כל התמונות והמתכונים של המנות מהארוחה היום בערב….

סביצה-בלוג 2013

או כמה שתמר קוראת לזה- שזיפה

סלט סלרי- מושלם, בלוג 2016

סלט שעועית לימה, בלוג 2017

מסאלה דוסה, בלוג 2017

דגים מצופים, בלוג  2013

עוף ממולא, בלוג 2013

ירקות ירוקים בקארי ביתי, 2016

ובגזרת הקינוחים!!

טאאאאא דאםםםםםםם

אבטיח לימון ונענע, 2017

קראמבל שזיפים, 2013 

טראפלס שוקולד טחינה, 2017 , הפוסט הנצפה ביותר שלי, דרך אגב.

כדורי קוקוס, 2017 

לוטוס, מריר, קפה, 2017

 

תודה על ערב מקסים של הרבה אהבה ותודה. הלוואי שנמשיך להפגש, בתדירות הזאת, כמה שיותר.

אתם ממש כמו משפחה בשבילי.

אוהבת

שאו ברכה!

היום בלוג מדרים, אבל לא לפלורנטין, מדרים באמת

באר שבע- here I come

חכי לי. כמה יש לי לספר לך באר שבע. כמה.

 

נעמיש