מס’ ימים מתחילת המסע: 13

מס’ ימים עד לסיום: 17

מס’ מתכון מתוך ה-30: 13

יום שישי האהוב עליי בשבוע (מי שעוקב יודע) נפתח היום בביקור בנמל תל אביב, בשוק האיכרים בדוכן של אורי וטליה, שהם גם חברים שלי וגם וקודם כל, אורי הוא האח הגדול של ניצן, כן כן ניצן. ניצן מהסלמון על קרם דלעת, אשתו של תם מהחמוצים של תם. ויש להם כבר כמה שנים דוכן מגניב ביותר של מלפפונים, פלפלונים, חסה סלנובה, חצילים, צנוניות, דלעות מכלללל הסוגים ובעיקררר בעיקר, עגבניות מדהימות. מכל המינים, והגדלים והסוגים.

ניצ תמיד מפרגנת לי. היא לדוגמא לקחה אותי לעשות את הקניות של הבלוג, בסופר האהוב עליי, ותמיד כשחם או כשקר ואני מציעה לבוא באוטובוס אליה, היא כבר מחכה לי מתחת לבית שלי עם האוטו לאסוף אותי. והיום? בכלל. אספר מאוחר יותר מה עשתה לי היום…

אנחנו חברות ממש מתקופת הצבא, ומאז לא נפרדות. עברנו כל כך הרבה ביחד, ואת הדבר המרגש הבא עתידות לעבור ממש בקרוב, כשתיוולד הילדה הראשונה שלה ושל תם. בעלה שיחייה. אני אהיה הדודה הכי טובה, . לא אקנה מתנה ואל תקנו גם לי כשלי תהיה. עשינו עסק?

התכנון היה להגיע לשוק ולראות מה קורה , מה מצב הרוח, ומה השפע, ואז להחליט על המנה של היום (שבדרך כלל זה לא מאפיין אותי, כי אני אוהבת לדעת מראש. ככה. בשביל הארגון. והתכנון. לצמצם חוסר וודאות כמו שאפשר). הגענו אל אורי לדוכן, והוא ישר הציע סלט קפרזה קליל, עם עגבניות מהמון סוגים (9 סוגים שונים במספר…), כדור מוצרלה ובזיליקום. אז אחרי שהסביר לי על הסוגים, וארגן לי קופסה של תפזורת עגבניות בצבעים , ריחות וטעמים משגעים, עברנו לקנות בזיליקום וגבינה לסלט…

אורי מכיר את כולם בשוק, ולהסתובב איתו שם זה כמו עם סלב, לאחד לוחץ יד, לשניה עוזר להרים את השקיות, לשלישית מוריד את הכובע בתנועה של שלום וכבוד, ולשאר האנשים פשוט עושה רעש כמו שהוא רגיל. תשמע, אתה מקצוען אמיתי. פשוט תענוג להיות לידך ואולי יום אחד עוד אגיע לעבוד אצלך כמו שאתה מנסה שנים רבות לשכנע אותי…

המשכנו לקפה קר קליל מול הים, ואז הביתה למנוחה קלה.

ידעתי שאני צריכה לנוח ולהספיק את כל מה שרציתי עד 16 שאז קבענו שאגיע אל ניצן ותם לכבוד הסלט, כי בערב אנחנו יוצאים לאירוע חגיגות יום ההולדת שלי יחד עם אהרון (שהוא חבר אדיר של תם וניצן שהכרתי לפני כמה שנים ומאז אנחנו משתדלים לבלות ארבעתנו אפילו שהוא גר קצת רחוק…)

הבלוג הצפין קלות לכיכר המדינה, ותקתק יחד עם ניצן סלט קפרזה תשעה סוגים מהממים של עגבניות, גדולות, קטנות, עגולות, ארוכות, חמוצות, מתוקות…

ב1900 אהרון הגיע, ויצאנו לדרך, לא לפני שכיסו לי את העיניים בכיסוי שבאמת לא רואים דרכו כלום, בדרכנו אל חגיגית יום ההולדת שלי…כל הדרך ניסיתי לנחש לאן ולמה וכמה, ומה זאת הרוח הזאת, ואחרי כמה פניות כבר לא הבנתי איפה אנחנו, ופשוט רציתי לדעת כבר לאן כי הסקרנות הרגה את החתול. אנחנו יורדים מהאוטו, ותם וניצן מובילים אותי בשתי הידיים, לכיסא בר גבוה. ואומרים לי להוריד את הכיסוי. אני (אחרי כמה שניות של הלם בעיניים) מורידה את הכיסוי ורואה מלא טבחים (מהממים) מולי, וטאבון ענק בו נאפות מיליון פוקצ’ות, ומחבתות עפות באוויר.

אז רק אגיד ואציין, ששלושת החברים הטובים האלה, פינקו אותי בערב מדהים, עם אוכל משוגע. ולקחו אותי למקום שרציתי לבקר בו כל כך הרבה זמן.

צריך לדעת עם מי לאכול. ואתם- היום הייתם הפרטנרים המושלמים.

 

אני יודעת שלהרבה אנשים נראה שאני כל פעם צריכה לגוון ולחדש ולפעמים רואים את התמונה של המתכון היומי ואומרים, “מה? זהו? זה מעפן”. אז אני רק מזכירה לכם שלא התחייבתי לחדש לכם כל יום. התחייבתי למסע של 30 ימים, שבהם בא לי לבשל, לאפות ולאכול את הדברים שבא לי, עד 30 שקלים. בינתיים, עומדת במשימה. חבל על הזמן. עפה על עצמי בגבוה.

זאת הפעם השנייה שהסלט מופיע בבלוג הזה, הוא גם הופיע בערב האיטלקי שהיה בשנה שעברה בבית של רם, מוזמנים לקרוא. אבל היום עם כל הסוגים, היה כל כך מיוחד וטעים. הכי טוב תפזורת. בכלל בחיים . תערבבו. אל תשארו במוכר.

היה לי חשוב היום לתת לחומרי הגלם את הכבוד שלהם. בלי לגעת יותר מידי, בלי לעבד, ככה טבעי, מלח ושמן זית. והטעם האלוהי.

פשוט. ככה הכי טוב. כבר אמרתי. המוכר והאהוב.

וביני לבין עצמי, הרגשתי שהצלחתי.

סלט קפרזה- כזה שנותן כבוד לעגבניות

חותכים כמה עגבניות  (הכי טעים מכמה סוגים) אנחנו השתמשנו ב-9 סוגים, רק משתחצנת.

עוטפים בשמן זית ככה שכל העגבניות יהיו מצופות ומלוטפות…. מוסיפים לפחות עשרה עלי בזיליקום טריים קצוצים או חתוכים, וכדור מוצרלה

(אם אין לכם בעיה של תקציב תוסיפו יותר וגם צנוברים  קלויים אם בא לכם….)

מפזרים מלח גס,שיהיה ככה בנדיבות…בשביל הטעם

אנחנו עשינו טוסטונים שמן זית ובלסמי, והיה פשוט מוש. בדיוק הטעם שהשתלב…

מתאים בול לסגירת פינות קלה של אחר הצהריים, או לסלט ליד בארוחה איטלקית קלאסית….

נפגש מחר  ביום האחרון בהחלט לחגיגות היומולדת שלי עם כל המשפחה העיראקית אצל ההורים בצור יגאל.

שם אבשל (או יותר נכון אעשה פעולה אחרת) עם אמילי, הבת דודה המשובחת שלי. זאת שהכינה איתי בבלוג הקודם את הלזניה האישית.

לילה טוב אהובים. שאו ברכה.

שבת של שקט, שלווה, רוגע.

כזאת שמלווה את המחשבות, שניה לפני הכניסה לשבוע חדש ומלא.

נעמיש של העגבניות