הבלוג של naamanani

סקס, סמים ונבטים

אני בהודו, עוברת את אחד המסעות של חיי. לוקח לי בערך 102 דקות להעלות תמונה וגם אז היא עולה הפוך ומסרבת להתיישר אז כך נשאיר אותה. אני בת 36, יש הטוענים שאני נראית בת 26 ואני טוענת שלפעמים אני מתנהגת כמו בת 16. זהו המסע שלי לאישה... +עוד

אני בהודו, עוברת את אחד המסעות של חיי. לוקח לי בערך 102 דקות להעלות תמונה וגם אז היא עולה הפוך ומסרבת להתיישר אז כך נשאיר אותה. אני בת 36, יש הטוענים שאני נראית בת 26 ואני טוענת שלפעמים אני מתנהגת כמו בת 16. זהו המסע שלי לאישה האמיתית שבי.

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מיוני 2015

שלושים ושש. אני מנסה לגלגל את המספר הזה מספר פעמים בראש שלי ולא מצליחה להבין, לעכל או להכיל אותו. אני מבינה שאני לא מבוגרת אבל זה פשוט לא מסתדר לי המספר הזה, לא הכמות שלו או הגודל שלו ואפילו לא הצליל שלו, אני שואלת את עצמי מה בין המספר הזה וביני ואיך קרה שאני חיה על פני כדור הארץ, בגלגול הזה, כבר 36 שנים ולא הרגשתי את זה. אני גם מנסה לדמיין בראשי אישה בת 36 והיא נראית לי מעט מבוגרת עם גוף עגלגל ופנים עייפות, נשואה ולפחות עם שני ילדים וגם במקרה הזה אני מבינה שמדובר במערכות שלמות של אמונות שהוטבעו בי על ידי חברה שאני באופן תמידי מנסה לא להשתייך לה ובכל זאת, האימג׳ הזה מטריד אותי ונוגע בנקודות שלוחצות בחזה.
אני מודה הפעם בפה מלא ובפעם הראשונה בחיי, המספר הזה, אמנם רק מספר אבל עדיין מלחיץ אותי ואף מבאס בגלל כל כך הרבה סיבות ולא רק בגלל מה שאתם חושבים. ולא, לא מלחיץ אותי כי הדבר הזה שכולם קוראים לו ״שעון ביולוגי״ מתקתק כי אני באמת ובתמים לא שומעת שום תקתוק ואין בי שום רצון להביא עכשיו ילד, הרצון הזה מתעורר רק כאשר אני חוזרת להרגל ישן ומאוס הנקרא ״בואי-נרצה-אנשים-אחרים-ונעמוד-בציפיות-שלהם-ושל-החברה-כולה״. בינתיים, לא רצון ולא נעליים.
אבל, ומדובר באבל עם כמה סימני קריאה, כבר מזמן הגעתי למסקנה שהעובדה שלא הבאתי מתוכי זאטוט זב חוטם לא אומרת שאני לא אמא, ועוד איך אני אמא והבת שלי, גבירותיי ורבותיי, עושה לי בית ספר!
הבת שלי היא מגוונת, היא מגיעה בכמה גילאים ובכמה צורות וצבעים כמו הבובות המודולריות האלה שמוכרים היום בחנויות, כל פעם היא נראית שונה אבל הטון והדיבור בדיוק אותו הדבר. פעם היא מגיעה כילדה בת חמש מתוקה כל כך מתוקה, שיער עד הכתפיים גולש כמו חוטי משי ופוני כמעט ומסתיר את העיניים הבישניות שגם הן מסתירות דבר אחד או שניים שהשתיקה יפה להן. לפעמים היא בת עשר ואז היא נראית קצת כמו בן, שיער קצוץ במראה הפטרייה שהיה הצעקה האחרונה בסוף שנות ה-80 (גם הביטוי ״הצעקה האחרונה״ היה הצעקה האחרונה בשנות ה-80) וסוודרים שגדולים עליה במידה אבל הגיעו מהחנויות השוות ביותר של לונדון אז למי אכפת ותודה לאל שזה מסיט את תשומת הלב מאותם דברים שמוסתרים מאחורי העיניים.
כשהיא באה בגילאי העשרה אני הכי נטרפת, כמה עבודה וואי וואי וואי והיא קשה איתי, צועקת עליי כל הזמן ובוחנת את הגבולות שלי בלי סוף, גם את שלה – פרחה צנומה עם ״סאן אין״ בשיער גולש עד הטוסיק, שחור מסביב לעיניים, ג׳ינס משופשף וחולצה משובצת קשורה הרבה מעל לפופיק. לפעמים, אותה בת עשרה מגיעה בתלבושת גותית משהו, מנסה להעביר מסר של התמרדות שלעיתים הוא שקט ונמצא בעיקר מתחת לפני השטח וכשהוא צף ועולה למעלה הוא סוער וגועש ורועש וצועק ובועט והוא אפילו קצת אלים ודי מפחיד. אני מפחדת ממנה לפעמים.

היחידה שיש לי באייפד מפעם.

היחידה שיש לי באייפד מפעם.


הבת שלי על כל צורותיה רוצה להישאר ילדה, היא מבקשת להישאר קטנה כי היא טוענת שאם ירשו לה לא להתבגר או לגדול, אם רק תהיה לה הזדמנות להישאר ילדה, אולי אז תוכל לתקן את הכל ולהיות הילדה המושלמת. אולי אז יגיעו לאוזניה מילים כמו ״אני אוהב אותך״ או ״אני גאה בך״ או שאולי היא לא תצטרך לפחד תמיד מכל דבר שהיא עושה כי אף פעם לא תגיע הסופה וגם כשהיא תטעה יהיה זה שיעור מצויין ללמוד איך לעשות את זה בפעם הבאה ולא שיעור להפסיק לעשות טעויות כי על טעויות משלמים. מבחינתה, הילדה המושלמת היא זו שמחייכת תמיד וכולם כולם אוהבים, אין אף אחד ששונא אותה או רוצה לפגוע בה או להזיק לה. בילדה המושלמת כולם גאים וכולם רוצים להעניק לה אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה נקייה וטהורה שמלטפת את הגוף ברכות נעימה ומשאירה את השרירים רפויים ונטולי מתח.
הילדה המושלמת ראויה לאהבה.
הילדה הזו, בכל הצורות והצבעים, נוצרת בתוכה רגש כל כך חזק הרוצה לתקן את ההיסטוריה שהיא מצליחה לעלות על כל תדר ולרכב על כל גל של אנרגיה כאילו היתה גולש אוסטרלי בעיצומו של תחרות הפאייפליין בחופים הצפוניים של איי הוואי ולהשתלט על האמא שלה עד כדי כך שקולי לא נשמע וגופי קורס תחת כובד הגל.
אבל לא וויתרתי לה, סיפרתי לה בכל יום ובכל לילה כמה שהיא נהדרת ונפלאה, כמה שהיא מוכשרת ומוצלחת וטובת לב, אני מספרת לה כל יום שהיא חכמה ויפה ודואגת להדגיש שהיא ראויה לכל כך הרבה אהבה. אחרי הכל, רק אהבה יכולה ללמד אהבה וזה בדיוק מה שאני רוצה ללמד את הבת שלי – לאהוב. לפתוח את הלב רחב רחב ולהכניס לשם כאלו שעומדים בפתח וזקוקים לה, כאלו שידם אינן משיגות את מה שהיא כל כך בורכה בו. אהבה.
והיא מקשיבה לי.
לאט לאט, בזהירות השייכת רק לאלו שיודעים כיצד לא לסמוך, היא משחררת אחיזה ומספרת לי שמתחת לשכבות עבות של חיוכים שכל כך טרחתי לבנות לה בשיעורי האהבה שנתתי לה, מסתתרות להן שכבות של כעס עצום, שנאה שורפת, אשמה גדולה, מבוכה, בושה ובעיקר הרבה מאוד פחד.
אני מנסה להסביר לה שהפחד הוא אך צורה נוספת לכעס, האחד מגיע בצורתו החמה ומרתיח את כל גופה והשני בצורתו הקרה ומקפיא אותה עד למצב שאינה יכולה להגיב. משותקת. אני מספרת לה שכל השכבות האלו עליהן היא מדברת עשויות כולן מאותה אנרגיה כבדה שהודחקה כלפיי מטה לחלקים הכי נמוכים ועמוקים של הגוף ולכן לאמא שלה כל כך כואב הגב התחתון ואם היא יכולה, בבקשה, לשחרר מזה קצת כי גם לאמא שלה כבר קשה לסחוב אנרגיה כל כך כבדה. אמא שלה מתבגרת וכבר כמעט מבוגרת והמשא הזה הוא כבר לא לגילה ואם רק תוכל לשחרר מעט, אם רק תוכל לעזור לי במלאכת ניקיון הבית כמו כל הבנות של כולן, רק אז אוכל להראות לה דרך חדשה שאינה מוסתרת בצבעי הסוואה.
אני מספרת לה שהבית שלנו, שלי ושלה, הגוף הזה שלנו כבר לא יכול להכיל את כל האנרגיה הזו כי היא חוסמת את שערי הבית ונועלת חדרים שלמים בטירה המפוארת הזו שכבר מזמן הפכה למבצר שומם ומעלה אבק ושאם היא רק תיתן לי הזדמנות, אוכל להראות לה איך המקדש הזה היה נראה ומתפקד פעם, בימים בהם שכנה בו מלוכה. בימים בהם היו רק שומרים בשער ולא מנעולים ושלשלאות כבדי משקל ואור גדול היה נכנס מבעד לחלונות ומציף את כל החדרים באנרגיה נעימה וזורמת שאיפשרה לאותו מקדש כמעט לנוע במימדים מקבילים.
אני בעיקר מנסה ללמד אותה שהיא לא צריכה להיות מושלמת ושאף אחד לא באמת דורש את זה ממנה, זו רק דרישה פנימית שלה שמונעת מתוך האנרגיה הקרה הזו של הפחד. אני מספרת לה שכשהיא מרגישה ששופטים אותה או מבקשים ממנה להיות מושלמת זה לפעמים בגלל שאותו אדם מרגיש גם הוא אצלו את האנרגיה החמה או הקרה ושתשתדל לא לשפוט אותו בחזרה ולפעמים זה בגלל שהיא מעבירה אל אותו אדם את האנרגיה הזו. ככה זה, הכל קורה בגלים שהיא כל כך אוהבת לרכב עליהם.
לאחרונה, אני ממש מתעקשת לספר לה שבין כל החוויות האלו שיצרו אצלה מסות כבדות של אנרגיה היו גם את אלו שיצרו אנרגיות קלילות וזורמות שנראות כמעט כמו ספירלות יפות של קשת בענן ושהיא בקלות יכולה להמיר את אותה אנרגיה כבדה לאנרגיה קלה כיוון שהרבה מהאקטים שנעשו מולה היו אקטים של אהבה שהיא לא ידעה לתרגם אבל זו היתה השפה היחידה שאותם אנשים דיברו בה. שתזכור שהיא ברת מזל על שזכתה ללמוד ולהכיר כל כך הרבה שפות אחרות שהיא משכילה להשתמש בהם היום.
והיא מתחילה להקשיב לי. בעזרתם של כוחות היקום והכל יכול, בעזרתו של הלב המתרחב שלה ובעזרתו של המקדש שלנו שמלמדים את שתינו שיעורים אינסוף, היא מתחילה להקשיב לי.
ואין אמא גאה יותר ממני.

עוד מהבלוג של naamanani

איך ולמה מצאתי את עצמי בהודו?

אם מישהו היה אומר לי לפני שעליתי על טיסה שהמסע שלי להודו יראה ככה, הייתי צוחקת לו בפנים ושולחת אותו לעשות איזה שאכטה קטנה כדי לפתוח את הראש ולהבין לאיזה מסע אני יוצאת. אבל בזמן שאני הייתי צוחקת עליו, אלוהים היה מסתכל עליי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פאנצ׳ה וואט???

הבטחתי ולכן אקיים. אני כאן היום כדי לספר לכם על העינוי המופלא הזה בין אלפי השנים שנקרא Panchakarma. וכשאני אומרת עינוי אני אכן מתכוונת לכך, אפילו חדרי הטיפולים של היוגה וילה נראים כמו חדרים במרתפי עינויים של האינקוויזיציה עם...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מישהו לקח לי את השרוואל

מאתגר לסכם תקופה בהודו, כבר שבועיים שאני בארץ ומחול החשיבה על סיכום החוויות מתנהל בכבדות ובעיקשות נגד הזרם. הבוקר אמר לי חבר טוב, כולם מדברים על הודו וכמה שטוב שם אבל אף אחד לא אומר לנו מה לעזאזל לעשות כשחוזרים. הוא צודק....

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה