הבלוג של naamanani

סקס, סמים ונבטים

אני בהודו, עוברת את אחד המסעות של חיי. לוקח לי בערך 102 דקות להעלות תמונה וגם אז היא עולה הפוך ומסרבת להתיישר אז כך נשאיר אותה. אני בת 36, יש הטוענים שאני נראית בת 26 ואני טוענת שלפעמים אני מתנהגת כמו בת 16. זהו המסע שלי לאישה... +עוד

אני בהודו, עוברת את אחד המסעות של חיי. לוקח לי בערך 102 דקות להעלות תמונה וגם אז היא עולה הפוך ומסרבת להתיישר אז כך נשאיר אותה. אני בת 36, יש הטוענים שאני נראית בת 26 ואני טוענת שלפעמים אני מתנהגת כמו בת 16. זהו המסע שלי לאישה האמיתית שבי.

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מיוני 2015

25/07/2015

שבת, הפעם הרבה לפני עלות השחר, עדיין חשוך בחוץ וכולם חוץ מקישור מלך עולם ישנים. באותה שעה, קישור מלך עולם עומד במטבח, חצאית כרוכה סביב מותניו, ותבשיל שיבולת שועל ללא חלב מתבשל לו על הכיריים בשביל נני. או נאמי כפי שקישור מלך עולם מבטא.
הגעתי לאזור המטבח בארבע וחצי בבוקר כדי לאכול את הסעודה האחרונה שלי, ביוגה וילה לא יתנו לילדה-אישה שסובלת מאוכל אישיוז לצאת מתחומי הוילה בלי משהו חם בבטן להרגיע את הדרך החוצה לעולם. זה הרגיש כאילו אמא שלי שלחה אותי לצבא.
לשולחן הוגשו 3 קעריות, 2 מהיפות המוזהבות בהן מוגש האוכל הטוב של היוגה וילה ואחת קערה לבנה, הקערה הארורה של האוכל המיוחד אותו אתה מקבל לפני/במהלך/אחרי טיפול שדורש פעילות קיבה כלשהי. אף פעם לא הבנתי למה דווקא את האוכל המיוחד לא מגישים בקערה מיוחדת ויפה, זה כאילו שסבל צריך לחוות עד הסוף אחרת לא סבלת מספיק ואם לא סבלת מספיק, איך תדע שבאמת סבלת? או איך תדע אושר, יאמרו אחרים.
״מיקי מאוס״ חשבתי לעצמי, ״קישור הכין לי מיקי מאוס לסעודה האחרונה״.

הסעודה האחרונה.

הסעודה האחרונה.


הרבה התעסקתי באוכל בשהות שלי בוילה, בכלל – אוכל מלווה את כל החיים שלי בשפע של צורות ונתפס אצלי גם כאקט מנחם של אהבה וגם כאקט מתעלל של שנאה. למעשה, הכי נקשרתי לקישור מלך עולם כי הוא מנהל את המטבח והוא לחלוטין כמו האמא של הוילה, איש קטן וחייכן עם עיניים זוהרות שמשתמש בשתי מילים עיקריות: האפי וביוטיפול.
אני יכולה להגיד בפה מלא ששלושת הארוחות שהוגשו לי בוילה היו, מידי יום, ההיי לייט של היום שלי ומה שתמיד חיכיתי לו. גם אם לא הייתי רעבה. מכירים את זה שבארץ אתה חי מסופ״ש לסופ״ש או ממשכורת למשכורת או מחופשה לחופשה? אז בוילה חייתי מארוחה לארוחה. הכי גרוע שיש כשאת מנסה לתרגל מודעות לכאן ועכשיו.
ארוחה שגרתית בוילה.

ארוחה שגרתית בוילה.


במצב אידיאלי, כיוון שאף אחד לא הכריח אותי או עשה לי מסדר בוקר, התעוררתי בוילה בשעה חמש אחרי שהרופא הנחה אותי להישאר מספר דקות במיטה ולתרגל חשיבה חיובית ונשימה עמוקה, מיד לאחר מכן נשלחתי להתקלח כי ״מים מחיים את הגוף״ ולכן כדאי להתחיל את היום במקלחת ובניקוי השיניים, האוזניים והלשון. בשעה חמש ארבעים וחמש התייצבתי בחדר הפוג׳ה כדי להשתתף בטקס תפילה לאלוהים ולכוחות היקום. חדר הפוג׳ה הוא מעין מיני מקדש עשוי כולו מעץ ומעוטר בשלל צבעים, צורות ופרצופים מהמיתולוגיה ההינדית כמו שיווה או גאנש וכמובן מנדלות וכלים מוזהבים עליהם מונחים פרחים או נרות. הרבה מאוד אש יש במסורת ההינדית ואני מאוד אוהבת את זה, האש היא חלק בלתי נפרד ממני וחלק מהתהליך שאני עוברת כרגע דורש ממני למתן קצת את האש שבי. את טקס הפוג׳ה מנהל מאסטר היוגה או הרבי ההינדי או כל אחד שיודע לשנן מנטרות בשפה ההינדית ולמעשה הטקס עצמו נועד לזמן לחדר את הנוכחות האלוהית ביחד עם האש, המים, האוויר והאדמה בכדי שאלו יוכלו ללוות אתכם במהלך היום, לשמור עליכם, להסיר מכם פחדים ומכשולים, לעורר תשוקות אמת, להנחות אתכם במהלך הדרך ולהעניק לכם שריון והגנה מפני חולות רעות. בתום הטקס כולם עוברים לחדר ליד והוא חדר היוגה, גם החדר הזה עשוי כולו מעץ ותמונה גדולה בו של אחת הדמויות המיתולוגיות וכמובן גם מקדשון קטנטון כדי שיהיה איפה לשים את הנר. סוניל, מאסטר היוגה, הוא ללא ספק מורה היוגה הטוב ביותר שנתקלתי בו וגם את זה אני יודעת להעריך רק עכשיו כי בשעתו, תרגמתי את הרצון שלו לעזור לי ולהיות המאסטר שלי כמשהו מציק וכמו אח גדול ומעצבן. היום אני מתגעגעת אליו מאוד.

שיעור יוגה מתקיים פעמיים ביום, בוקר ואחר צהריים, למשך שעה וחצי בה מעבר לתנוחות היוגה המוכרות לומדים גם ״פראנאיאמה״ שאלו טכניקות נשימה שנועדו ליצור אנרגיה חדשה בגוף, אנרגיה שבונה תאים חדשים ולמעשה חיים חדשים בתוך הגוף עצמו. באמצע היום ישנו שיעור יוגה נוסף הנקרא ״יוגה נידרה״ ובעיקרון מדובר בשעה בה שוכבים על הגב ועוברים מדיטציה בדמיון מודרך, אומרים ששעת יוגה נידרה היא שוות ערך לארבע שעות שינה במידה והתמסרת לחלוטין. בוילה, תמצאו מלא מטופלים שהתמסרו לחלוטין כיוון שבזמן שאתם תדמיינו את עצמכם יוצאים מגופכם ועולים כלפיי השמיים ילוו אתכם קולות הנחירות של הודי משופם בעל כרס בירה מתנדנדת, של ילדה בת 12 שלא מבינה על מה המהומה ושל אמנית בלגית שהתעייפה מלחפש דרכים לכלכל עצמה. מייד אחרי שלושת שיעורי היוגה, הללויה יש ארוחה!
עכשיו קלטו את הדבר הבא: כל גרגר קטן, כל צמח וכל תבלין ואפילו סוכר, כל (!!) דבר שיוגש לכם בצלחות היפות של הוילה גדל באחת משלוש החוות האורגניות של המקום, האוכל הזה כל כך נקי ובריא שבכל ביס שהכנסתי לפה שמעתי את זעקות הפחד והאימה ואפילו צעקת ״הצילו״ אחת של החיידקים בגוף שלי והרגשתי את הבריחה ההמונית שלהם דרך חורים שונים ומשונים של הגוף.

לשותי החלב, גם הפרות אורגניות ומטופלות באהבה גדולה.

לשותי החלב, גם הפרות אורגניות ומטופלות באהבה גדולה.


כן, האוכל ביוגה וילה מוגש יפה, נעשה באהבה גדולה לאנשים בכלל ולגוף האדם בפרט ונותן לך משמעות אחרת לגמרי למושג ״מזין״. לצערי, הוא גם מזכיר לך כמה שהעולם הירוק הזה בתוך תחומי הוילה שונה מהעולם שלי וחודשיים נוספים בהודו מחוץ לשערי הסטריליזציה הזו יתנו אותותיהם.
הלו״ז היומי שלי בוילה נע בין ארוחות, טקסי פוג׳ה ושיעורי יוגה, שיחות רוחניות עם סוניל מאסטר יוגה, טיפולים נוראיים וטיפולים כיפיים במיוחד. שתי המטפלות שלי, שילה ואניטה, טיפלו בי במסירות שאין לתאר והעניקו לי כל כך הרבה אהבה שרק מלרשום את השמות שלהן עולות לי דמעות בעיניים. כשאניטה רשמה לי את מספר הטלפון שלה היא הוסיפה שתי מילים ליד השם שלה “Don’t forget”, איך אוכל לשכוח אישה שטיפלה בי כאילו הייתי הילדה שלה. בהודו, לפחות ממה שהספקתי לראות עד כה, לא כל כך מחבקים אחד את השני ואני מחבקת סדרתית ידועה רק מחפשת שיחבקו אותי ואת מי לחבק. אניטה ושילה היו החיבוק שלי בוילה ועל זה לא אשכח אותן לעולם.
שילה ואניטה מיד לאחר הטיפול האחרון שלי

שילה ואניטה מיד לאחר הטיפול האחרון שלי


לא ניתן לסכם את השהות שלי בוילה מבלי לדבר על האישה שהובילה את כל הסיפור הזה ונקראת ד״ר אנו. אישה צעירה, אולי בסוף שנות העשרים שלה, יפייפיה עם עיניים נוצצות יותר משל קישור ונראית קצת כמו שמש אפריקאית, אם זה נשמע הגיוני למישהו מכם. ד״ר אנו היא זו שנתנה משמעות לכל צעד בתהליך שעברתי תוך שהיא מסבירה לי את כל מה שעומד מאחורי הדברים ומנחה אותי כיצד להכין את עצמי לכל שלב בטיפול. היא גם זו שלקראת הסוף הבינה שהילדה שבי יודעת לצעוק חזק יותר מכולם ושכדאי לא להגביל או לאסור עליי דברים אחרת תתקבל התוצאה ההפוכה מהתוצאה הרצויה.
האמת, אם הייתי מתחילה את הבלוג הזה מהתחלה כנראה שהייתי בוחרת לכתוב כל פוסט על דמות אחרת מהוילה: קישור מלך עולם, סוניל מאסטר יוגה, ד״ר אנו שמש אפריקאית, אניטה ושילה המאמות שלי, אביג׳יד האיש והאגדה, ביג׳ינה נסיכת השוקולד, וינות הנהג המופנם, אניס הילד התזזיתי, שרי וניקל המלצרים לומדי העברית ועוד רבים וטובים ששימשו לי משפחה באחד התהליכים המאתגרים שעברתי.
במהלך השבוע הראשון שלי בוילה הציעו לי להישאר חודש נוסף מעבר לחודש שהזמנתי, לא ניסו למכור לי חודש נוסף נתנו לי חודש נוסף בביתם של הצוות רק כדי שאוכל להבריא לחלוטין ואני סירבתי. אני חושבת שהצוות הכל כך מקצועי של הוילה זיהה את הילדה העקשנית שבי, את שלל ההתמכרויות שלי ואת האופי המתעלל שבי כבר בימים הראשונים ופחד שלא אוכל לעמוד באתגר רק חודש אחרי שאתחיל אותו. הם צדקו.
ביום האחרון שלי בוילה ישבתי בחדרה של ד״ר אנו ובכיתי כשהיא מולי מחייכת את החיוך צחור השיניים שלה ושואלת אותי בנדנוד ראש הודי למה אני בוכה במקום להסתכל על איזו אישה מדהימה אני. סיפרתי לה שאני מפחדת, מפחדת שלאישה שבי לא תהיה השליטה המלאה למרות שאני יודעת שאני יוצאת מהוילה חזקה יותר. לא סיפרתי לה שאני מפחדת כי כבר לא יהיה מי שישמור עלי מהעולם הזה שמחוץ לוילה או מהדמות הזאת שיש בתוכי ואני כבר לא יודעת מי היא אבל זה כאילו היא מבקשת להרוס אותי. לא סיפרתי לה שהיוגה וילה היה בשבילי מרכז גמילה וששם בחוץ, הכל קיים ורק מחכה לי.
לא סיפרתי לה שאני מכורה להתמכרויות.
יוצאת לדרך בליווי ברכתו ותפילתו של קישור

יוצאת לדרך בליווי ברכתו ותפילתו של קישור


יום שבת, חמש בבוקר קישור מלווה אותי לרכב שיקח אותי להאמפי, היעד הבא שלי, מחזיק באשכול בננות ננסיות עטופות בנייר עיתון. יום שבת, חמש בבוקר ואני יוצאת לדרך חדשה-ישנה יודעת ולא יודעת מה טמון בגורלי.
יום שבת, שבע בערב ואני כבר מחזיקה סיגריה מגולגלת ללא ניקוטין מתובלת בצמח הזה שבוב מארלי כל כך אוהב. שבועיים וחצי אחזתי בסיגריה הזו, פעם אחת לצידה של בירה קרה, עד שנאלצתי לסגור את עצמי במרכז גמילה מסוג אחר.

עוד מהבלוג של naamanani

איך ולמה מצאתי את עצמי בהודו?

אם מישהו היה אומר לי לפני שעליתי על טיסה שהמסע שלי להודו יראה ככה, הייתי צוחקת לו בפנים ושולחת אותו לעשות איזה שאכטה קטנה כדי לפתוח את הראש ולהבין לאיזה מסע אני יוצאת. אבל בזמן שאני הייתי צוחקת עליו, אלוהים היה מסתכל עליי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פאנצ׳ה וואט???

הבטחתי ולכן אקיים. אני כאן היום כדי לספר לכם על העינוי המופלא הזה בין אלפי השנים שנקרא Panchakarma. וכשאני אומרת עינוי אני אכן מתכוונת לכך, אפילו חדרי הטיפולים של היוגה וילה נראים כמו חדרים במרתפי עינויים של האינקוויזיציה עם...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מישהו לקח לי את השרוואל

מאתגר לסכם תקופה בהודו, כבר שבועיים שאני בארץ ומחול החשיבה על סיכום החוויות מתנהל בכבדות ובעיקשות נגד הזרם. הבוקר אמר לי חבר טוב, כולם מדברים על הודו וכמה שטוב שם אבל אף אחד לא אומר לנו מה לעזאזל לעשות כשחוזרים. הוא צודק....

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה