הבלוג של naamanani

סקס, סמים ונבטים

אני בהודו, עוברת את אחד המסעות של חיי. לוקח לי בערך 102 דקות להעלות תמונה וגם אז היא עולה הפוך ומסרבת להתיישר אז כך נשאיר אותה. אני בת 36, יש הטוענים שאני נראית בת 26 ואני טוענת שלפעמים אני מתנהגת כמו בת 16. זהו המסע שלי לאישה... +עוד

אני בהודו, עוברת את אחד המסעות של חיי. לוקח לי בערך 102 דקות להעלות תמונה וגם אז היא עולה הפוך ומסרבת להתיישר אז כך נשאיר אותה. אני בת 36, יש הטוענים שאני נראית בת 26 ואני טוענת שלפעמים אני מתנהגת כמו בת 16. זהו המסע שלי לאישה האמיתית שבי.

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מיוני 2015

שש בערב ביום בו הייתי אמורה לעזוב את האמפי ואני יושבת על מדשאה זרועה עצי בונסאי ענקיים בחצר ארמון המלכה, מוקפת בחומות כסופות שעליהן התוכים הירוקים האלה כמו מהגינות האחוריות של תל אביב. הם, ושאר עופות הגן מנגנים לי סרנדה מושלמת בדיוקה וכל כך נעימה לאוזניים. ולשאר חלקי הגוף.
היום אילצתי את עצמי לכתוב. היום ואתמול וגם שלשום ורבעום ובכל אחד מימות השבוע. פתאום, אחרי כמה ימים של ״על השחלה שלי כל העולם, אני חיה עכשיו באגדה והדבר היחיד שנשאר לי זה לחכות למלך שלי בחומות הארמון כדי שלא יחפש אותי יותר מידי״ טייפ אוב סרט קיינד אוף ט׳ינג, פתאום חשבתי על אנשים שאולי התחייבתי כלפיהם באיזו שהיא צורה כשפתחתי את הבלוג הזה. זו מחשבה די מפחידה שתדעו לכם. לא חשבתי אם מישהו אולי מחכה לקרוא משהו שאני כותבת, אולי כי לא חשבתי שמישהו יחכה אבל גם הייתי לגמרי מרוכזת בעצמי ובמה שבא לי עכשיו, שהכי יעשה לי טוב וכיף וסבבה והרגשה של שאנטי שאנטי בום בולנאט אום.
אבל, יכול להיות סיכוי קטן קטנטוש קטנצ׳יק בלתי מורגש שהצלחתי לנגוע במישהו כל כך שהוא מחכה שאני אכתוב? אמאלה אחריות. ומה אם לא אכתוב? אני מאכזבת אותו אוי ואבוי לי כמה צרות בשביל בנאדם אחד שרק רוצה לקום בבוקר ולהיות שמח וטוב לו וגם כמה זה מעיק עליי.
מנסה ללחוץ החוצה יצירה שרוצה לזרום בקלות ובאהבה.

המקדשים בהאמפי מעוררים בי את כל החושים.

המקדשים בהאמפי מעוררים בי את כל החושים.


כבר היתה לי תכנית בראש, אני אצא מהיוגה וילה ואספר לכם על כל התובנות החכמות שלמדתי על עצמי, אבל את מי זה מעניין בכלל. זה שוב קורה, מפקפקת בעצמי ותוהה למה לעזאזל שלמישהו יהיה אכפת אם פרסמתי או לא פרסמתי פוסט, אם העליתי תמונה או סיפרתי על הדבר האחרון שאכלתי או איך מריחות הנפיחות שלי חודש אחרי ניקוי רעלים מפנק. לא משהו בכלל. אגב.
אבל איכשהו, רוצה לצאת ממני התבטאות החוצה והיא רוצה לצאת בכל דרך אפשרית וזה קורה כל כך מהר שאני מרגישה פתאום מן צורך להתנצל שאני מציפה אתכם. או נעלמת. אבל תבינו, אני כבר מוצפת ולהיעלם אני ממש רגילה.
כשמשהו מוצף, לא ניתן להכניס שום דבר חדש פנימה אז אני נותנת לכל מה שרוצה להישפך ממני פשוט לצאת, בדיוק כמו שהוא רוצה ובזמן שהוא רוצה ובטוח בצורה ובקצב שלו כי אני לא עושה את זה כדי שתוכלו להשוות את חומציות הנפיחות שלי לשלכם. בדיוק כמו הנפיחות שלי, זה פשוט רוצה לצאת החוצה לרוב בלי התראה מוקדמת.
נעמה נני לוי אני קוראת אותך לסדר!

נעמה נני לוי אני קוראת אותך לסדר!


רגע אחד בא לי לכתוב ובשני בא לי לצייר מנדלות על רצפת הרחובות ובשלישי בא לי לצלם את עצמי בכל מיני פוזות שמעוררות בי הערצה לגוף שלי או לחיים שלי או ליקום שלי שמביא לי אותה בכל כך הרבה הפתעות וקסמים שבאמת באמת, באופן שגורם לי לחשוש שאני לוקה באחת ממחלות הנפש באנציקלופדית #שקרכלשהו, אני מרגישה שאני ילדה שנכנסה לתוך ספר ענק מימדים והכל שם בדיוק כמו באגדות, קורה בדיוק כמו שאתה רוצה ובצורה מעוררת צחקוק ילדים ובדיוק כמו באגדות, יש נסיך ונסיכה וסוס לבן (במקרה שלי אני בהודו אז מדובר בפרה לבנה. נשבעת.) יש סיפור של מלחמה וכאב וקרב גדול על לבבות פועמים, יש תקווה ויש הרבה מאוד אהבה. כזו שנוזלת מהאזניים. ואני, כמו שהייתי וכמו שאהיה, כשהלב אוהב מישהו אז גם הראש וגם הגוף אוהב אותו ולכן מדובר בקריסת מערכות כללית. לא רוצה לתפקד רק רוצה להיות איתו. או לחשוב על להיות איתו.
בלתי אפשרי לברוח מהגברים של הודו, תני להם שנייה להצטלם איתך והם נעלמים.

בלתי אפשרי לברוח מהגברים של הודו, תני להם שנייה להצטלם איתך והם נעלמים.


וכן ידידיי, כמעט ורק בזה התעסקתי מאז שכף רגלי נחתה בהאמפי הקסומה (זה וגאנג׳ה) וכמו שאלון אולמן אומר ״טורפדו ראש ברזל״!! חבשתי על הראש את כובע החץ מפוקסת לחלוטין במשימה שאין לחזור ממנה ללא ניצחון וכל חלק בי נתון למשימה זו ולמשימה זו בלבד. לראשונה בחיי, הרגשתי שאני יודעת את האדם שלי ואני מוכנה לעשות הכל בשביל לא לאבד אותו ולזכות להיות נוכחת לצידו.
וואוווו איזה כיף זה לשחרר!! רציתי לשמור את זה לעצמי, אני לא אספר לאף אחד עד שאת הקרב הזה אני אנצח, אם אנשים ידעו יכניסו בי ספק, יקראו לי משוגעת ופסיכית, אחת שאכלה איזה מאשרום ונשארה רוכבת על טריפ ישירות לגיהנום. חברה יפה שלי, איילה במלוא הדרה, סיפרה פעם שהדבר הזה שכולם אומרים שצריך לעשות – לשחרר – קורה כשאתה אומר את הדברים. אז הנה, אני אומרת בצעקה הכי גדולה שאני יכולה – אני רוצה אותו והוא מתעלם ממני לחלוטין. אוף!
ואז אני חושבת על לשחרר מכיוון אחר. אולי בכלל לשחרר אותו, לתת לו ללכת ולהתרכז בהודו ובי ובמה שבאתי כאן לעשות, להפסיק להתעסק באינטרנט הזה ולעשות גלגלונים באוויר כדי להעלות איזה תמונה שלאף אחד לא אכפת ממנה. בטח שלא לו. משונה, דווקא כשאני צריכה להעביר מסרים סמויים ושאינם סמויים לאיש שלי, דווקא אז הייקום נחלץ לעזרתי ומחבר את השרתים ישירות לשלטר של גן עדן. אולי אני צריכה לצאת כבר מהראש הזה שלי שכל הזמן מחפש קסם, וסיפורים על ילדות יפות שהחיים כיערו אותן עם השנים ופתאום החיים כמו בקסם משתנים להם לחלוטין.
מוכנה להישבע היא היתה סבתא שלי בגלגול קודם, לא הפסיקה להאכיל אותייי

מוכנה להישבע היא היתה סבתא שלי בגלגול קודם, לא הפסיקה להאכיל אותייי


אז היום אני מתרגלת חזרה למציאות. את השאכטה זנחתי. לא. לא חזרתי לעשן ואפילו הבאתי איתי מהארץ טבק ירוק כדי שאוכל לעשן איזה ג׳וינט בלי לחזור לניקוטין (דחילק אני בהודו נו, תשאירו שיפוטיות-ביקורתיות בצד תודה.) אבל אני כמו שאני, ילדה-אישה שלומדת גבולות, הייתי חייבת לעשן את השאכטה הזו מבוקר ועד ערב כל יום במשך שבוע. אחרי ניקוי רעלים וגוף צח וזך, שאכטה אחת של חומר משובח מהודו וכנראה שהרבה מהכימיקלים הישנים עולים למעלה וחוזרים לביקור (גם זו דרך לנקות אותם, לא?!?) ת׳אמת?!? היה לי בנזונה של טריפ ואני והאדם שלי היינו שנינו מלך ומלכת האום של איזו מדינה אסיאתית שאת שמה אני לא זוכרת. נשבעת שהרגשתי את האנרגיה של היקום במלוא העוצמה, השמש חיבקה אותי נון סטופ והחייתה עוד ועוד את הנשיות שבי, הירח זרח עליי בכל לילה והעביר לי מסרים נוטפי זימה והרוח – וואו כמה שהרוח יודעת לדבר. פעם קראתי ספר שבחלקו הגיבור עובר לגור ליד נהר וכשאתה קורא אותו אתה רק רוצה להעביר את מקום מושבך לנחל חצבני ולבנות שם ביקתה כדי להקשיב לנהר מדבר, כבר קרוב לשנתיים שבא לי נהר שיכול לדבר איתי.מצמוד ליוגה וילה היה לי נהר וכאן בהאמפי יש לי את הנהר הכי יפה בעולם ועדיין, זו הרוח שמדברת איתי ומספרת לי כל כך הרבה סיפורים. משונה, כילדה תמיד טענתי שהרוח מעצבנת אותי ועושה לי תמיד עיניים דומעות, איפושהוא בהוואי התאהבתי בחמימות שלה וכאן בהודו אני שומעת אותה והיא מדברת איתי כל הזמן ובעיקר מאשרת את שהלב מרגיש.
מה קורה איתי עכשיו ובאיזו מציאות-סרט אני נמצאת כרגע זו שאלה גדולה עליי מידי, אולי אוכל לענות עליה ביום מן הימים כשאלמד לתת לעצמי שלי לדבר באמת מבלי לתת לשכל לדחוף את עצמו לשיחה (חוצפן) ורק להקשיב לפעימות הלב. מה שאני כן יכולה להבטיח זה שאני לא יודעת מתי ומה אכתוב או עד כמה יהיה פעיל הבלוג שלי, אני מקווה שתמיד יהיה בי מה ואיך לכתוב אבל זה תלוי בהוא שם למעלה ובראש ובראשונה בעצמי – אם אדע לשמור על עצמי, להישאר נקייה ולהוקיר תודה, הוא ימשיך לשלוח לי שפע כדי להעביר אליכם.
שעת בוקר מוקדמת, כולם מתרחצים בנהר כולל לאקשמי הפילה.

שעת בוקר מוקדמת, כולם מתרחצים בנהר כולל לאקשמי הפילה.


אולי אספר לכם בפוסט הבא איך הסתיימה החוויה שלי ביוגה וילה ומה היא הביאה איתה (המון המון המון), בעיקר הייתי רוצה לספר לכם על האוכל ביוגה וילה ואיזה מסע מפרך זה היה. אותה חברה יפה שלי, אותה איילה, קראה למסע שלי ״לאכול, להתפלל, לאהוב״. ובכן, החודש הראשון בהחלט היה בסימן אוכל, האמפי משובצת באינספור מקדשים מה שמביא אותי להמון רגעים של מדיטציה או פנייה נרגשת למנכ״ל היקום. ״לאהוב״ – זה החלק היותר מסובך.
שאו ברכה של כל מה שבא לכם. נשתמע.

עוד מהבלוג של naamanani

איך ולמה מצאתי את עצמי בהודו?

אם מישהו היה אומר לי לפני שעליתי על טיסה שהמסע שלי להודו יראה ככה, הייתי צוחקת לו בפנים ושולחת אותו לעשות איזה שאכטה קטנה כדי לפתוח את הראש ולהבין לאיזה מסע אני יוצאת. אבל בזמן שאני הייתי צוחקת עליו, אלוהים היה מסתכל עליי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פאנצ׳ה וואט???

הבטחתי ולכן אקיים. אני כאן היום כדי לספר לכם על העינוי המופלא הזה בין אלפי השנים שנקרא Panchakarma. וכשאני אומרת עינוי אני אכן מתכוונת לכך, אפילו חדרי הטיפולים של היוגה וילה נראים כמו חדרים במרתפי עינויים של האינקוויזיציה עם...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מישהו לקח לי את השרוואל

מאתגר לסכם תקופה בהודו, כבר שבועיים שאני בארץ ומחול החשיבה על סיכום החוויות מתנהל בכבדות ובעיקשות נגד הזרם. הבוקר אמר לי חבר טוב, כולם מדברים על הודו וכמה שטוב שם אבל אף אחד לא אומר לנו מה לעזאזל לעשות כשחוזרים. הוא צודק....

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה