הבלוג של נעמה כהן

המילים ואני

אישה, סופרת, פובליציסטית ואחת כזו שלא יודעת לסתום

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מספטמבר 2011

במציאות של ימינו, עלינו הנשים, להרים את קולנו ולהאבק על מקומנו. זהו עידן בו תבניות ומסגרות עתידות להתפרק ולהישבר ולהיבנות אחרת. אנחנו לא “המין החלש”, אנחנו לא כאן כדי להיות תמך למין הגברי, אנחנו לא כאן כתפאורה. זה גם המשחק שלנו ועלינו להמשיך ולצעוק את זה.

22/02/2016

אחד מתפקידיי הראשונים בשירות הקבע בצה”ל היה משמעותי ורחב היקף. בתחילת כהונתי הייתה לי מפקדת, אישה חזקה, עניינית, רהוטה ומקצועית ששמה הלך לפניה. כשהיא קיבלה אותי לתפקיד היא איחלה לי בהצלחה, אמרה שנדרשות לי שתי ביצים להתמודד עם מה שהוא מביא ושהתפקיד גדול אבל בתחושתה לא גדול עליי. במשך הזמן היא הפכה למנטורית ואני לסוג של בת טיפוחים, יד ביד הלכנו לדיונים ואז שיחררה ושלחה אותי לבד, כנראה ואולי בטוח כי היא סמכה עליי שאצליח להתמודד בשולחן רמי הדרג.
כשהגיע מפקד האגף החדש, אחת ההחלטות הראשונות שהוא ביצע הייתה להוריד אותי מדיוני מפתח. כששאלתי מנין הגיעה ההחלטה הזו ומהם השיקולים הוא טען שהוא מעוניין להוריד אותי מקו האש כי זה מזיק לי.
מדוע מזיק? תהיתי ביני לבין עצמי, במסגרת תפקידי ניתנה לי הסמכות להשתתף ולהוביל דיונים בתחום העיסוק שלי, הובהר לי והרגשתי על בשרי שהמלצותיי והחלטותיי לא התקבלו יפה אצל כל יושבי השולחן וזה היה בסדר מצידי ואף רצוי, קונצנזוס מעולם לא דיבר אליי ומעולם לא היווה עבורי קנה מידה או תו תקן לטיב ולאיכות.
אז כאישה צעירה בתחילת קריירת הקבע שלה, החלטתי לקחת את דבריו ולאמצם אליי ולתרצם כאילו ומדובר בדאגה אבהית אמיתית או פיקודית אמיתית, או משהו, שקר כלשהו. אז לא הבנתי שהוא לא היה בנוי לחלוק את אור הזרקורים איתי, אישה צעירה ומוכשרת שהגיעה לתפקיד מפתח חשוב בתחילת הקריירה הצבאית שלה והייתה הכוכבת הצעירה של האגף. כוכבו לא יכל לזרוח ליד כוכבי, כך הוא חשב.
זהו היה הניסיון הראשון שלי מול גבר שאחת מהחלטותיו הראשונות בתפקידו החדש הייתה לתחום ולצמצם את מרחבה של האישה שהייתה תחת פיקודו. לא הרגשתי שהוא מעצים או מטפח אותי, בדיוק להיפך, הוא ניסה לרדד ולעמעם את מי שאני. הוא היה צריך להיות כוכב בודד תחת האור הזרקורים, הכוכב הראשי על הבמה ואני? אני הייתי צריכה להחזיק בענפי התמר ולעשות לו רוח.
לפני כמה שנים דודה שלי שוחחה איתי על כך שאין לי חבר (אז עוד הייתי בקטע של חבר ולא חברה) ואיך שזה נעוץ בעובדה שאני אישה מאיימת; ” את עצמאית כלכלית, יש לך דיעות על הכל ואת לא מפחדת להשמיע אותן, את עושה מה שבא לך, את חכמה מאוד, גבר נרתע מכל זה”.
ומה אישה צעירה אמורה להסיק מזה? תהיתי, שעליי להנמיך את עצמי? לצמצם את עצמי? לשתוק יותר? להנהן יותר? לדבר פחות?
למי מכן ייעצו “לעדן” את עצמה קצת? שזו הצורה התקינה פוליטית להגיד לך “תקטיני את עצמך בובה, אם את רוצה למצוא גבר ועל אחת כמה וכמה להשאיר אותו”.
אנחנו חיים בתרבות פטריאכלית בה גברים לא יודעים לנהל ולהתנהל עם נשים חזקות. נשים שאינן עלמות במצוקה ואינן זקוקות או צריכות או רוצות גבר שיושיע אותן על סוס לבן או טרנזיט.
זוהי תרבות פטריאכלית בה אין מקום שווה לנשים ועליהן לבחור להיות או חווה או לילית; אם ורעיה או אישה עצמאית וקרייריסטית ואלו מכן שיקומו ויאמרו שהן גם וגם, תעצרו לשנייה ותתהו על קנקנו של המחיר שאתן משלמות והאם הגבר שלצידכן משלם אותו גם כן, תתהו האם נקודת הפתיחה שלכן שווה לשלו והאם הציפיות מכן הן אותן הציפיות ממנו.
“אבל את אישה, את צריכה, את אמא, את חייבת להבין, אין כמו אמא”.
אישה הבוחרת להיות גם וגם משלמת מחיר, שגבר אינו משלם.נקודה.
אישה הבוחרת לפתח קריירה עצמאית ולשים בהמתנה את הקמת המשפחה זוכה לקבל ביקורות ולרצח אופי ; “משהו לא בסדר איתה” , “אישה ממורמרת”.
לגבר לעומתה ימצאו את כל הסיבות הנכונות; “אתם יודעים, הוא בשיא הקריירה, הוא בדיוק התחיל תפקיד חדש, הוא חייב להשקיע שעות בעבודה”.

זוהי תרבות בה אישה צריכה להיות הכל מהכל, גם אמא, גם מפרנסת, גם חתיכה, גם נקייה משערות, גם בשלנית, גם מניקה וגם פאם פטאל פתיינית ומינית.
לא פעם עולות האשמות, מצד נשים וגברים, כנגד הפמיניזם במצבן של הנשים, שהפמיניסטיות הרסו את הנשים והנשיות. טעות, הפמניסטיות נלחמו על כך שלנשים תהיה את זכות הבחירה, שהן יחליטו מה הן רוצות להיות, ושתפקידן וייעודן לא אמורים להיות מוכתבים מראש מעצם היותן נשים.
צריך להודות לנשים האוונגרדיות, האמיצות והנונקונפרמיסטיות הללו, ששרפו חזיות בשם כולן וכיום, בזכותן, מרחב האפשרויות לנשים גדול ומגוון בהרבה ממה שהיה לפני עשר שנים, עשרים שנה, שלושים שנה ועדיין, יש לנו עוד דרך ארוכה; מספר המנהלות הבכירות במשק נמוך בהרבה ממספר המנהלים הבכירים, שלא לדבר על תפקידי ניהול זוטרים ורמת ביניים. וכמובן סוגיית האפליה בשכר, שמצדיקה פוסט משל עצמה.
זוהי תרבות המחפיצה נשים, תרבות בה קל מאוד להטריד נשים מינית, כי איך שלא נסתכל על זה, אנחנו, אחיותיי, עדיין “המין החלש” וברגע שיש המשגה מוטעית ושגויה מעין זו, לבעל הכח והחוזק, לכאורה וכביכול!!, יש הזכות לעשות בנו כרצונו, או כך לפחות הוא חושב.
אנחנו צריכות להמשיך ולהילחם, להמשיך ולשבור את התבניות שהושרשו בנו מימי קדם, הן לא רלוונטיות יותר, הן לא משרתות יותר, אנחנו חייבות לצאת מהקיבוע ולהבין את בסיס הבחירה האישית והאחריות האישית שלנו להמשיך את המאבק על ידי שזירתו בשגרת החיים ועל ידי יציאה מהקיבעונות המחשבתיים.

את, אישה חזקה, עצמאית וייחודית בדרכך ולך הבחירה החופשית להחליט על גופך, על נפשך ועל חייך.
ואל תתני לאף אחד אחר להגיד לך אחרת!

עוד מהבלוג של נעמה כהן

בשביל הבחירה

"אבל למה? למה החיים חייבים לסחוב אותי על הגחון? למה הם מפזרים שברי זכוכית על האדמה, מפילים וסוחבים אותי קשורה ומדממת? למה?" אני בטוחה שלהוריי לא היה פשוט לשמוע את תיאור התופת הזה בעודי בוכה  וקורסת תחת הקושי העצום שחוויתי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

פיק אנד רול / נעמה כהן

"נו ראית את המשחק?" אני שואלת את ש' "כן" הוא משיב בלקוניות "ומה אתה חושב?" "נו, את יודעת, היה משחק בסדר"   כילדה נחשפתי לראשונה לכדורסל נשים דרך דודתי שהייתה שחקנית מוכשרת ומוכרת. כל המשפחה וכל העיר העריצה אותה. יחד הלכנו...

מכאן והלאה-סיפור על נסיעה

כבר שלושה חודשים שהראייה שלי חדה מתמיד. אני מתבוננת בעצמי ולא מפחדת להגיד שאני מפחדת. פחד ארור. משתק אותי בכל פעם שאני רוצה לשבור את את הקירות ולראות את העולם הממתין לי בחוץ. עד לפני שלושה חודשים (ואולי קצת יותר) חיי היו...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה