הבלוג של נעמה כהן

המילים ואני

אישה, סופרת, פובליציסטית ואחת כזו שלא יודעת לסתום

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מספטמבר 2011

במהלך חודשי הקיץ ניצבות שחקניות ליגת העל בכדורסל נשים בפני דילמות רבות עת סיימו את העונה הנוכחית ופניהן למול העונה הבאה. תהליך הרכבת הקבוצות מלווה בתחושות רבות אך בעיקר בתחושת תסכול ובהרגשה שהן כאן רק ככלים במשחק. חודשי הקיץ של נשות הליגה- טור ביקורת

18/07/2014

באחד הפרקים של תוכנית הטלויזיה “רמזור”,  חפר מוצא את עצמו במלחמה מול מקרר הנקניקים, ההצבעה שלו על גבי הזכוכית אינה מתיישרת עם ההבנה של המוכרת וכך הוא עובר מלחמת תסכול : את זה? לא, את זה? לא!, את זה? לא!!!
דקה אחרי שעונה אחת נגמרת וחמש דקות לפני שאחת אחרת מתחילה נמצאות שחקניות ליגת העל בכדורסל נשים בתוך ויטרינות ומחכות שמישהו יבחר בהן, אותו מקרר בשר אם תרצו.
חודשיים של חששות ותהיות, באיזו קבוצה ישחקו, מי יהיה המאמן, מה הסיכוי שישחקו בקבוצה כזו או אחרת וכמה דקות משחק יקבלו הן רק חלק מהשאלות הרצות בראשן. חודשיים של תהיות, משאים ומתנים, ושכבה ניהולית בוטה השוכחת לפרקים שמדובר בנשות מקצוע קרייריסטיות אך גם בבנות אדם.
ממש כמו בעולם הגדול, גם בנישה הקטנטנה של כדורסל הנשים שם המשחק הוא אינטרסים.
קודים חברתיים המבוססים על כבוד והערכה נמחקים כמעט לגמרי אל מול התקציב, האובססיה לניצחון ולתארים ובעיקר ההיבריס- אותה גאווה טרגית. אם כי לא מדובר בגאוות יחידה אלא באגו המנופח של מנהלי הקבוצות.
בואו נפסיק להיות יומרניים ונודה על האמת, אדם הבוחר בקריירה כזו יודע שמחכה לו תקופת פגרה אפופה בחוסר וודאות, תקופה בה נטרפים הקלפים ובסופה נחתם חוזה. אבל האם התהליך הזה חייב להיות מקושט בחוסר כבוד בוטה? בחוסר הערכה? ובתחושה שהן כאן רק כדי לשעשע אותנו ולשרת את האינטרסים של נותני החסות, של בעלי הקבוצות ושל התקציב?
משחק זר
השחקניות הישראליות נמצאות במלחמת קיום מתמדת מול השחקניות הזרות; מלחמה על דקות משחק, מלחמה על המקום בקבוצה, מלחמה סמויה על השכר. שחקנית זרה עולה הרבה יותר כסף ומשום מה במקום להשקיע את הכסף הזה בהתמקצעות של השחקניות הישראליות תמיד יעדיפו לייבא אחת מחו”ל. אז כן, יש משהו בבליל הזה בין השחקניות הישראליות לשחקניות הזרות על המגרש שלעיתים מניב ביצועים נפלאים, אבל כאשר זה בא על חשבון השחקניות הישראליות זה כבר מגרד בפדחת ויש לתת פה את הדעת ואפילו למחות.
לא ייתכן שיש לנו כל-כך הרבה שחקניות ישראליות מצויינות אשר לא מקבלות את ההזדמנות שלהן לזרוח ולהוכיח את עצמן על המגרש. והנה הכרוניקה מכניסה הילוך, הביצה והתרנגולת; לא נותנים הזדמנות לשחקנית, היא לא מתמקצעת, היא לא “נחשבת” ומביאים זרה במקומה.
בהרכב של כל קבוצה יש מקומות מסומנים לזרות, לעיתים יותר ממה שצריך וברוב הפעמים על חשבונן של שחקניות ישראליות.
אם נדבר במספרים, נכון לעונה הקודמת היו שתי שחקניות ישראליות אשר שיחקו בקבוצות בחו”ל, בעוד אצלנו מספר הזרות בליגה עלה על עשר. ובואו נפסיק להיתמם ולחשוב שמתאזרחות וזרות זה לא אותו הדבר.
ההכנה לקראת העונה מייצרת תהודה בין כל הנוגעים בדבר; מנהלי הקבוצות, הספונסרים, השחקניות והמאמנים.
זהו תאטרון בובות, כאשר יש את הבובות ויש את המושכים בחוטים.
גם השחקניות המובילות של הליגה, אשר ביססו את מעמדן, אשר נחשבות לחוד החנית מוצאות את עצמן עומדות באותה הוטרינה, בתוך אותו מקרר בשרים אולי פשוט על מדף אחר.
בשם המועדון נעשה ונצליח. האומנם?
שחקניות רבות אשר שוחחתי עימן ציינו שהיו מעוניינות להשתייך למועדון, להתפתח בחסותו ולהובילו להישגים כמו גם את עצמן. חוששתני שעוד לא נתקלתי בשחקנית אחת שהצליחה לעשות זאת.
עת באים להרכיב קבוצה הכל מותר והחוקים, גם כאלה שאינם כתובים, נפרצים ומחוללים. כך אפשר להפר חוזים אשר נחתמו מבעוד מועד, כך אפשר  לנהל שיח לא מקצועי ולא מכובד, כך אפשר לנהל משא ומתן מתחת לרדאר.
התחושה הרווחת היא שאין הערכה לשחקניות הנותנות את עצמן על המגרש ומחוצה לו, המשחקות בשם האהבה למשחק ולמועדון, אותן “שחקניות נשמה” אם תרצו.
אני תוהה מדוע עליהן להרגיש כך ולמה אי אפשר לנהוג בהן אחרת כאשר ברור לכולנו שבלעדיהן הליגה לא מתקיימת, כאשר ברור לכולנו שהן הכוכבות האמיתיות, שהן אלה המביאות את הקסם למגרשים, שהן אלה הסוחפות אחריהן אוהדים נאמנים המוקסמים ומעריצים אותן ואתם יודעים מה? יש על מה.
הכצעקתה?
מדוע אם כך הן מרגישות כעומדות במקרר בשרים ומחכות שמישהו יבחר בהן?
מדוע אף אחד ואף אחת לא מקים צעקה, מדוע אין בקרה מטעם המנהלת או האיגוד על איך שהדברים מתבצעים? וחמור מזה, מדוע אין בקרה מטעם משרד התרבות והספורט?
תמיד תהיינה שמועות, תמיד תהיה העברת מסרים מתחת לרדאר הודות למערכות יחסים אישיות הנרקמות עם הזמן, אבל כל תהליך הרכבת הקבוצות וניהול המשא ומתן בין קבוצה לשחקנית (בין אם יש סוכן או לא) צריך וחייב להיות תחת פיקוח. רק אם יעגנו את התהליך בנהלים סדורים וראויים, כפי שכל ארגון המכבד את עצמו עושה, רק אז נוכל לכנותו ארגון מקצועי והוגן.
דוגמה לנוהל כזה היא קביעת תאריך אחרון להחתמת מאמנים. תתפלאו אנחנו אוטוטו נושקים לאוגוסט ועדיין יש קבוצות שלא החתימו מאמן.
דקה אחרי שעונה אחת מסתיימת וחמש דקות לפני שהאחרת מתחילה, נמצאות שחקניות הכדורסל של ליגת העל במערבולת של חוסר ודאות; באיזה קבוצה יחתמו, מי יאמן אותן, מה יהיה מקומן בקבוצה ומה יהיה השכר שלהן, אבל בעיקר הן ניצבות מול תחושות קשות של חוסר הערכה וזלזול, תחושות שהן בובות על חוט בידיהם של בעלי האינטרסים ושהן אופציה ב’ מול נבחרת השחקניות הזרות.
זוהי תקופה לא פשוטה עבורן כאשר הן נמשכות מצד לצד, מייצגות את הדרישות שלהן אל מול בעלי האינטרסים המשחקים ב-”למי יש גדול יותר” אבל בעיקר שוכחים שזה רק ספורט ובלי השחקניות הם ישארו לבד על הפרקט, הם ושלטי החסות.

עוד מהבלוג של נעמה כהן

בשביל הבחירה

"אבל למה? למה החיים חייבים לסחוב אותי על הגחון? למה הם מפזרים שברי זכוכית על האדמה, מפילים וסוחבים אותי קשורה ומדממת? למה?" אני בטוחה שלהוריי לא היה פשוט לשמוע את תיאור התופת הזה בעודי בוכה  וקורסת תחת הקושי העצום שחוויתי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

פיק אנד רול / נעמה כהן

"נו ראית את המשחק?" אני שואלת את ש' "כן" הוא משיב בלקוניות "ומה אתה חושב?" "נו, את יודעת, היה משחק בסדר"   כילדה נחשפתי לראשונה לכדורסל נשים דרך דודתי שהייתה שחקנית מוכשרת ומוכרת. כל המשפחה וכל העיר העריצה אותה. יחד הלכנו...

WHO RUN THE WORLD

אחד מתפקידיי הראשונים בשירות הקבע בצה"ל היה משמעותי ורחב היקף. בתחילת כהונתי הייתה לי מפקדת, אישה חזקה, עניינית, רהוטה ומקצועית ששמה הלך לפניה. כשהיא קיבלה אותי לתפקיד היא איחלה לי בהצלחה, אמרה שנדרשות לי שתי ביצים...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה