הבלוג של mystories

mystories

עדכונים:

פוסטים: 1

החל ממאי 2019

כשהייתי בתיכון נשלח אלי צו ראשון, מאוד התרגשתי וניגשתי למיונים במלוא המוטיבציה. נבחנתי להיות מורה חיילת ומדריכה בחברה להגנת הטבע אך בהמשך הגיעו אלינו נציגים משנת שירות כלשהי. משהו בזה משך אותי והחלטתי לדחות את הגיוס בשנה ולשרת בשנת שירות בה התנדבתי עם ילדים ונוער בבתי ספר ומתנ”סים בעיירת פיתוח. אציין שזאת הייתה שנה לא פשוטה נפשית בשבילי, גם בגלל קשיים שעלו בשנת שירות עצמה וגם בגלל קשיים אישיים בגלל דברים שקרו בבית ובגלל הפרעות אכילה שלקיתי בהן.

בתיכון היו לי חברים טובים (היום אנחנו כבר לא ממש בקשר) שהיו נגד הגיוס לצה”ל בגלל הכיבוש וכל אחד מהם יצא מהצבא בדרך שלו. לצערי חברים אלה השפיעו עלי ובכלל העלו בפני את האופציה של לא להתגייס מעצם חוסר התגייסותם מיוזמתם. לאחר שנת השירות פחדתי להמשיך למסגרת הצבאית והעדפתי להימנע מכך – משמע להשתמט משירות. למה אתם שואלים? בזמנו חששתי שהמסגרת תשפיע עלי לרעה ושמצבי הנפשי ימשיך להתדרדר. ובנוסף, בחטיבה עברתי חרם ובריונות חברתית וחששתי מאוד שאסבול מזה גם במסגרת הצבאית וששוב ארגיש חסרת אונים אל מול העוולה הזאת. אבל האמת היא שזה לא ממש משנה, התוצאה הסופית היא שלא התגייסתי לצה”ל. עם השנים וככל שהתבגרתי תחושת ההחמצה, הפספוס, רגשות האשמה וחיזוק תחושת חוסר השייכות למדינה בגלל חוסר הגיוס התגברו. התחושה שאני לא כמו כולם (או לפחות כמו הרוב).

לפני כמה חודשים התעניינתי באופציה של התנדבות לצה”ל אבל נאמר לי שההתנדבות היא עד גיל 27 וגילי כיום הוא מעבר לכך ולכן הדבר כבר לא אפשרי.

לא לעשות צבא במדינת ישראל שבה הגיוס הינו חובה ושחיילים מקריבים את חייהם בשביל האזרחים זה דבר שקשה לקבל, גם לי למרות שלא עשיתי צבא. זה מעשה מאוד אגואיסטי. אני כותבת כחלק מההתמודדות עם רגשות האשם שלי ומהרצון שלי כן לתרום למדינה ולכן במטרה לשכנע כאלה שנמצאים באותה סיטואציה בה אני הייתי בגיל 19 וחושבים שלא להתגייס לשקול את זה שנית. אולי אצליח לעזור למישהו לא לעשות את אותה הטעות שאני מרגישה שעשיתי. ואם כן אז הררי הטוקבקים השליליים הצפויים היו שווים רק בשביל זה. אילו הייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור זהו הדבר הראשון שהייתי משנה, אני מקנאה בבנות שמשרתות. (בנוסף, בגיל 19 הופנתי לאתר של “פרופיל חדש”, האתר הזה מסוכן ביותר מכיוון שהוא מהווה שטיפת מוח נגד גיוס לצה”ל וכשמישהו נמצא בסיטואציה רגישה נפשית כמוני מאוד קל להשפיע עליו – קלי ההשפעה היזהרו משטיפות מוח כאלו ואחרות) ממה שהבנתי במהלך השנים, למי שיש קשיים (נפשיים ואחרים) יכול למצוא פתרון כמו לשרת יומיות או לקבל כל מיני פטורים והקלות, זה כמובן עדיף על פני לא לשרת כלל.

וכך אמשיך מיום ליום עם הסוד הנורא הזה (שמקשה עלי להתקרב לאנשים כי אני חוששת שהם יגלו אותו) כך שכל פעם שנושא הצבא עולה בחברה אני מרגישה מבוכה, אי נוחות וחרדה חברתית. שלא לדבר על יום הזיכרון.. כנראה שזה העונש שלי. או יותר נכון, המחיר אותו עלי לשלם למשך שארית חיי כאזרחית במדינת ישראל.

מדינת ישראל סליחה, אני מצטערת. לא הבנתי את גודל ומשמעות המעשה עד הסוף כשהייתי בת 19. הנני מתביישת ונכלמת.

עוד מהבלוג של mystories

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה