דלתות מסתובבות: חנויות, זיכרונות וחוויות

 סגירת מעגל

קשה להאמין שבערך משנת 2009 לא הייתי בעיר שנמצאת במרחק נסיעה של פחות מ 20 דק’ מהקריות. לא בתוך העיר ממש בכל אופן, עקפתי אותה מסביב לא מעט ובהזדמנויות שונות כשנסעתי לטייל או כשהתחנה המרכזית, היוותה תחנת עצירה בדרך ליעד כלשהו.

“את קולטת כמה זמן לא הייתי בעכו?” ספק חשבתי בקול רם ספק שאלתי את חברתי דלית.

“נראה לי מעל שש שנים, שבע אפילו. הפעם אחרונה שהייתי, היתה לא הרבה אחרי האשפוז בעקבות הניתוח כריתת שד שהיה ממש לפני פסח. ממש לפני ערב החג..”

לפני 7 שנים, בתקופה הזו ממש, ריחות של פריחות אביב, מציות (מצה בריי) פוטנציאליות וקניידלך בסיר היו באוויר. והאמת שחוץ מביקור בגנים הבאיים היפיפיים וגיחה לנמל לאחר מכן לפני כשנתיים, זה הזכרון המוחשי שיש לי מטיול בעיר. אז זה היה במטרה לנגב חומוס עם פיתה, ולהתענג על הלחם שנייה לפני שנפרדים מהחמץ. והנה, שנים רבות אח”כ, בתאריך כמעט דומה (שבועיים יותר או פחות) אלו ימים בהם האווירה היא שונה לגמרי: אותה אווירה של חג ממשמש ובא, אבל להבדיל, מדובר הפעם בחגיגות עדלאידע, תחפושות ושפע ממתקים במשלוחי מנות. רגע לפני שכל הטוב המרובה הזה ישתלט על הלו”ז, שמורכב כולו מחמשת ימי חולין בלבד, קפצנו חברתי הטובה דלית ואני, לעכו, למנה של פסק זמן להסתובב בקניון עזריאלי, לפני שיתחיל לו עוד שבוע עמוס בעבודה, הקדשה להרכבת התחפושת היצירתית שלי, שרק אלוהים יודע אם מישהו אחר יבין אותה חוץ ממני, וכמובן הרכבת משלוחי מנות. סגירה כמעט מושלמת של מעגל.

לא קפה, קפוא

לפני הכל, כיוון שסחבקית החליטה שהכי טוב להתרענן ולטייל אחרי יום עבודה (משום מה) ולהשכיח צינון נודניק הזדקקתי למשהו שירים את רמות הסוכר בדם.

“נשב לקפה לפני שנסתובב, כן?” דלית שאלה בחיוך, מכירה היטב את חברתה אוהבת הקפה המושבעת (מה זה אוהבת, די מכורה, בקטנה)

“דווקא בא לי פרוזן יוגורט את יודעת?

“את רצינית? יש לך חום או משהו שאת חושבת על זה?? ממתי א ת אומרת לא לקפה?!

“מאז ה 48 שעות האחרונות שכאב הגרון מרגיש כמו חצץ והגוף שלי וודאי עשוי מ 90% תה צמחים. בנקודה זו. בא לי משהו קפוא ומתוק, כן אני יודעת, זה מוזר גם לי, לכי תביני, אני במוד של פרוזן. Let it go..”

המשימה הושלמה – החשק סופק ובעיקר מנת הסוכר, בזכות יוגורט מ – JUICY BAR עם תוספות שממבט מלמעלה, יש חשק לקפוץ פנימה אל כל הטוב המזין הזה. באמת ששילבתי בחכמה.

כעבור חצי שעה פלוס שני “בריין פריז” Brain Freeze – (תזכורת לעצמי, להוריד קצת קצב כשמדובר על קפואים. אז מה אם זה ממש טעים) הגיעה השעה לעשות את מה שלשמו הגענו. כי ברומא התנהגי כרומאית – כשאת בקניון את לא יכולה לשבת על הספסל למשך זמן ולא לנצל את המגרש.

תמיד יש פעם ראשונה

מתי לאחרונה הציעו לצחצח את הנעל שעל רגליכם? האמת שלי אף פעם, אז יש פעם ראשונה לכל דבר וגם זה נכלל, מסתבר. זה התחיל בשלט בפתח סניף אלדו קומבו (בשל הדגש שבא על אקססורייז רבים בנוסף לנעליים) המכריז על כפכפי אצבע במבצע שקנה אותי ממבט ראשון. שעון הקיץ המיוחל ממתין בסיבוב לקראת הסופ”ש – אז למה לא להיערך כבר מעכשיו? אולי באופן קוסמי זה ייגרש את החורף שהגיע לעוד סיבוב אחרון – ובתקווה גדולה שדי. אחת המוכרות שאלה אותנו אם אנחנו מכירות את משחת הסיליקון שומן שמבריקה את הנעליים, ענינו בפה אחד ש “לא” ומפה לשם היא שלפה את המשחה ומבריקון ושככה יהיה לי טוב הבריקה לי את המגף בצ’יק! חברה שלי דלית התלהבה וגם המגפיים שלה קבלו ברק מחודש במילותיה האלמותיות של ננסי סינטרה: “ boots are made for walking These”

סיכום סיבוב שני: 2 זוגות כפכפי אצבע מתוקים לי ומשחה מבריקה כדי לשחזר את ההצלחה עבורה.

בין עבודות

ואם כבר אופנה, אז השינויים התכופים בנוף התעסוקתי שלי, שזה אומר בתכלס – מעבודה זמנית אחת לאחרת, וחלונות של זמן פנוי שכולי תקווה לתעל לתזוזה אפקטיבית ביותר (ספורט) מצריכים ארון מגוון החל מבגדים מחוייטים לראיונות, בגדי קז’ואל לעבודה וכלה בקצת בגדי ספורט שיעשו טוב על הנשמה, בזמן שמכלה אותה בריצה ועלייה במדרגות 7 קומות. חנויות בגדים מגוונות כמובן שלא חסר והשוס הוא התמקדות בחברות הלבשה ישראליות, כגון קסטרו, קרייזי ליין, הוניגמן, עונות, גולברי, פוקס והודיס בחזית הבייסיק ועוד ועוד. גם את הילדים לא שכחו, ולמי מכם שזה רלוונטי – המצאה נחמדה של הוניגמן שחיברה סניף ילדים לזה של הנשים לחוויה מהנה ופרקטית.

לראות את האור

הגענו בשעות אחה”צ שזה במונחי חורף השעה שאוטוטו כבר חושך. השעות היפות הללו שאני מנסה למצות וליהנות מכל דקה שלהן לפני שהן לובשות גוון כהה יותר. כשאת בתוך קניון בד”כ זה לא הגיוני לנסות ליהנות מהחוץ, אבל בעודנו עוברות בין קומה אחת לשנייה, העין שלי תפסה את התקרה ואיך לומר – קצת סירבה לעזוב (אם כי רצוי כשאת במדרגות נעות בפרט ובהליכה בין אנשים בכלל, להתפקס על מבט קדימה).

“תקשיבי, את זוכרת ב”פולר האוס” את טומי התינוק מביט למעלה כל הזמן וגורם לסטפני טאנר לעשות את אותו הדבר?” “- בטח!”, “תסתכלי למעלה, בטוח היה מהפנט אותו”. – “בטוח שאני שמה את זה בתור סקרין סייבר”

“תנו לשמש יד” מתוך המחזמר שיער מכירים את השיר? יש מצב שהוא נתן את ההשראה לעיצוב הייחודי שמאפשר כניסה של קרני שמש פנימה והארה של הקניון, כך כשגם כשאת בין 4 קירות, אפשר גם ליהנות מהחוץ.

 כל אחת והמתוקים שלה

כעבור שעתיים לערך של שוטטות, ישבנו לקפה בגרג, כלומר היא ישבה לקפה ואני גמעתי אותו בעיניי, כשמולי נוף חלומי מחלון הראווה של הרמוניה לבית, ובדמיוני אני כבר מרהטת את הדירה שתהיה לי ביום מן הימים עם השלטים המתוקים, ההדומים דמויי מדפי ספרים, השידות רטרו סטייל. כזה בדיוק אני רוצה, כלומר אחד מכל אחד בחלון ראווה. ובזמן שאני בהיתי ודמיינתי כמות נכבדת של חפצים לבית שיהיה לי יום אחד, דלית בהתה בוויטרינת הקינוחים. כל אחת והמתוק שלה.

 לקנות מהלב

באנו כדי להתרענן ולבלות ועדיין, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמחכה לשתינו שבוע של הכנת משלוחי מנות, החלטנו לנצל את הסיבוב ולרכוש פה ושם דברים נחמדים שיעשו טוב על הלב וטעים בנשמה. לא רחוק מאיתנו היה דוכן של “ערכותי”, משלוחי מנות מכל מיני סוגים, צורות וטעמים שהכינו בעבודת יד, אנשים המתמודדים עם אתגרים נפשיים. יש שם היצע מקסים של זרים מתוקים, שוקולדים בעבודת יד, צנצנות ובקבוקי זכוכית מלאים בסוכריות ג’לי, עדשים ונשיקות לבנות, מקושטים בסרטים. מארזים שהם תאווה לבטן ולעיניים והרכישה היא גם תרומה לשילוב אנשים עם צרכים מיוחדים. בקניה הזו שני הצדדים מרוויחים.

הגענו במטרה אחת ויצאנו עם משהו אחר טיפה, לא סתם אומרים שהקניות הספונטניות הכי מוצלחות.

זה לא אומר כמובן שאני מוותרת על שתי וויש ליסט חלומיות שממתינות לי במייל. אחזור לעוד סיבוב, חמושה ונכונה עם תמונות של בגדים ונעליים בידי (כלומר בנייד שאחזיק ביד) הרי תמיד ממליצים להגיע לקניות עם רשימה.

***

 לאתר קניון עכו – לחצו כאן