הבלוג של Lihi Nachmias

My Life in Words

מצויידת בתואר ראשון בתקשורת, תעודה של סטייליסטית אופנה ותואר בלתי רשמי של מכורת טלוויזיה ומתרגשת ממוזיקה טובה. קוראת ספרים שאפשר להחזיק ביד ולהתכרבל איתם. בסופו של יום אוהבת לכתוב על כל מה שכתוב עד לכאן :)

עדכונים:

פוסטים: 67

עוקבים: 13

החל ממרץ 2013

חוויה מסדנא שהיא באמת צ’ופר לחיים. על השילוב שחוויתי בין מדע, רוחניות ומה שבינהם. כי החיים הם באמת רצף של קבלת החלטות, ולפעמים צריך לגלות מהם הכלים הנכונים והבחירות שיעשו לנו טוב על הלב וחיוך להמשך היום.

22/11/2015

shutterstock_339766475                                                                                                          צילום: Shutterstock

ביום רביעי שעבר (18/11) החלטתי לעשות משהו טוב בשביל עצמי: על אף הכבדות והעייפות ששוררות אצלי דרך קבע לאחרונה, החלטתי בתום חמש שעות שינה, לגרור את עצמי מהמיטה בשש וחצי בבוקר, להתארגן לנסיעה לתל אביב להשתתפות בסדנא במסגרת הצ’ופר של סלונה. שכנועים עצמיים חיוביים של כדאיות ושאולי אופתע לטובה, שיהיה חוויה ושאולי אפיק מזה משהו, ליוו אותי
כל הנסיעה. הם נלחמו על מקומם בעוז אל מול תשישות, חוסר חשק וחשש שלא אשתלב בין נשות הקריירה האחרות. מחשבות שעודדו מצדם, חזרה למיטה והתכרבלות תחת השמיכה.
עם הכניסה לחדר הישיבות שמחתי שבחרתי להקשיב לצד ששכנע לחשוב על הצד החיובי. ולימור המנחה, היא לא היתה צריכה אפילו להגיד כלום, רק שלום חם ומחוייך.

בתמונה: עוגיות מקרונ'ס צבעוניות, עוגיות בריאות ונרות ריחניים מאירים.  אווירה מזמינה :)

בתמונה: עוגיות מקרונ’ס צבעוניות, עוגיות בריאות ונרות ריחניים מאירים. אווירה מזמינה :)

את היום התחלנו בהאזנה לשיר החדש המקסים של אניה בוקשטיין “הכל עוד לפניי”. חמש דקות נטו התעמקות בשיר: האזנה למוזיקה ומה המילים אומרות לנו.
וכאן הטיפ הראשון שאני חולקת אתכם, שקרוב לוודאי שכבר שמעתם, אבל הנה זה שחור על גבי לבן: מחקרים מוכיחים, שהאזנה לשיר 5 דקות לפחות,  מבלי להתעסק בדברים אחרים מסביב, משפרת תהליכי קבלת החלטות, משום שיש לזה אפקט מרגיע ומפקס (אז בבקשה קרן, תמשיכי עם פינת השיר היומי בעמוד שלך. את יודעת, זה עושה לנו רק טוב! :)).

אז בשביל להיכנס לאווירה, השיר של אניה. קחו לכם את הדק’ הללו, גם כי המילים כל כך חזקות ומדויקות.

embedded by Embedded Video

לא מעט “אם” ו”אולי” יש שם בשיר,  נכון?. ההאזנה הזו לשיר הזכירה לי – (איך לא) – משפט ששמעתי בסרט “מכתבים לג’ולייט” שראיתי כמה פעמים; מתוך הדיאלוגים הרבים שהיו, אחד נחרט בזיכרוני. הוא נכתב במכתב תשובה למישהי, שמתלבטת בנוגע לבחירה בין שני מסלולי חיים, שאחד מהם קשור לאהבה גדולה לבחור שרק פגשה:  ‘מה’ ו- ‘אם’ הן שתי מילים לא מזיקות, כשהן כל אחת בנפרד. חברי אותן יחד ויש להן את הכוח לרדוף אותך כל חייך – ‘מה אם?’, ‘מה אם?’, ‘מה אם?’.. אז הנה לכם החלטה: פחות עם ה’מה’, ‘אם’ ו-’אולי’ ויותר להתמקד ב “סימן שמשהו גדול קרב אלי”.

לאחר שכל אחת שיתפה את תחושותיה מהשיר, שיננו מיקום לחדר אחר. משולחן מרובע ארוך ורחב לשולחן עגול וקטן יותר, שהתאים לשינוי הילוך ולחיבור אינטימי של ממש, שעתיד להתרחש ביננו המשתתפות. אבירות השולחן העגול של ממש.
לימור ויטמן המדריכה, דברה  על מתח המתמיד בין התדר הנשי – להיות אשת איש, להיות בזוגיות לבין התדר ההישרדותי – של חיפוש המקום שלנו בחיים, בקריירה, בעשייה, בעולם, הרצון להגשים.  היא דברה ודברה ואני (ואני חושבת שגם המשתתפות האחרות) גמעתי כל מילה כמעט. חוויות שלה משינוי ממסלול נוח, בטוח ומפנק לתחומים אחרים, בטוחים פחות שעניינו אותה. יחד עם הדעות השונות של “הנשמות הטובות” סביבה.  היא תיבלה את סיפורי ההשראה וההתמודדות  באמצעות הומור והמשפט המעצים הכה-מגניב שכולנו לקחנו עמנו “עפו עלי ב 100 קמ”ש!”
ניתן גם להשתמש בהטיה בגוף ראשון (“עפתי על עצמי..”) אותו אפקט. מבטיחה.

♦ ♦ ♦
פעילות נוספת שבאה לאחר מכן, היתה קריאה בקלפים:
“מול כולן היא פתחה לך בקלפים?” אימא שלי פתחה עיניים, כשסיפרתי לה בהתלהבות על החלק הזה בסדנא.
“לא רק לי, לכולנו. וזה לא מה שאת חושבת – זה יותר טוב”.
היו שתי חפיסות קלפים על השולחן וכל אחת היתה צריכה לקחת קלף – אחת בדמויות של נשים מהתנ”ך והשנייה “קוסמית” יותר; החפיסה של מרלין, היא קראה לזה. כמובן, ברגע ששמעתי את השם הזה, האנטנות המכוונות לאגדות שלי קפצו החוצה “מרלין הקוסם עם החרב אקסקליבר!” ובכן, בערך. העיקרון היפה בקלפים, הוא שלא אנחנו בוחרות את הקלף, הקלף בוחר אותנו.
אוקיי, אני אזרום עם הרעיון הזה.  וכאן החלק המרשים באמת: כי לא היה כאן קסם, אם כי בהחלט רגע של “טה-דה!” בשבילי:

IMG_20151118_115434

הקלף הראשון היה קלף להיפגש עם העצב שבי. נו באמת! לא מספיק היה בשנים האחרונות. מה, הדברים הללו פשוט נדבקים אלי.
“אני לא רוצה להיות עצובה יותר, כבר ידעתי מה זה. אני לא אוהבת להיות עצובה ו.. ובכן, להגיע למצב של בריכה” הסברתי לה. ובמילים אחרות: גם אם לא רציתי, הוא הכריח אותי להיפגש ולדבר איתו, החוצפן. לימור לא התרגשה מהברזים שנפתחו בזרם חלש, והסבירה דבר פשוט: “זה לא החלק של הבכי והעצב והדכאון, זה ההשלמה שהם חלק מאיתנו, האירועים והמצבים הקשים, מאתגרים, טראומתיים וכו’. להשלים עם זה שהם שם ולהמשיך הלאה.” היא מכירה אותי בפחות מ 3 שעות, וקראה אותי כאילו דברנו שנים.
אח”כ היתה  כאמור עוד חבילה לקחת ממנה. יצא לי קלף, איך לומר – לא התחברתי אליו. זו היתה חוה, אשת איש.  לא, לא.. מה זה לא! זימרה לי הסינגלית הדעתנית הפנימית בשירת סולו זועקת.
“לימור, תקשיבי. זה מה זה לא אני..  אני יודעת שזה בניגוד לחוקי הקלפים, או משהו כזה, אבל – אפשר לקחת קלף אחר? בבקשה.”
היא חייכה. בחיי, היא עלתה עלי. אז אסירת תודה ובהקלה רבה, החזרתי את חוה ולקחתי את בת פרעה. זו ששולחת יד להזדמנויות.
יכולה להישבע, משהו בתוכי נדלק באותו רגע.  היא הבינה, מעבר לזה אפילו – היא ראתה: אני שלמה ומרוצה. כי אני באמת כזו כשאני רוצה:  קולטת  הזדמנות, מבינה שזה מתחבר אלי ולוקחת אות ה , גם אם באימפולסיביות, לכאורה. גם אם רק יותר מאוחר מבינה, שכן עשיתי את הצעד הנכון וניצלתי את ההזדמנות.  הנה, זכיתי בסדנא המיוחדת הזו.
“את יודעת למה נתתי לך הזדמנות שנייה לקחת קלף?” היא אמרה, “כי את צריכה את האמונה בניסים. שהם קורים. והנה, זו ההוכחה שלך”.

לאחר מכן היא הסבירה לי את משמעות הקלף, שאיתו היה, ועודנו קשה לי – כמה סיבולי לקבל: אני צריכה להניח לרעיון של למצוא את עצמי מבחינה אישית וקריירה, קודם וכן לתת מקום לחיפוש ומציאת בן זוג. כי אחרי שזה יגיע – גם העבודה והמציאה של עצמי, שאיתו אהיה שלמה יגיע. כל מי שמכירה אותי, יודעת שתידרש פה עבודה, כיוון שאני האחרונה שרואה את עצמה כאשת איש לפני שהיא רואה את עצמה, סגורה על עצמי בכל מובן.   חכמות ומנוסות ממני מסביב לשולחן (אבירות השולחן העגול, זוכרים?) חיזקו ואמרו, שאין קשר בין השניים והכי חשוב – זה לא מבטל אותי.
להיפך ,אם אאפשר – זה יכול לקדם אותי.  ובכן כמו שאמרתי – יצריך עבודה. אבל לפחות גם אם במקום מסויים בראשי, אני יודעת שיש צעד שיכול לשנות דברים עבורי. וזה משהו.

♦♦♦
 החלק האחרון וגם חביב – מדיטציה קצרה ומענה לשאלון אינטואטיבי.
היה כל כך שלו ורגוע ומאיר עיניים (אחרי שאת פוקחת אותם), שאני שוקלת בחיוב להכניס את ההרגל הזה ליום יום, גם לכמה דקות ספורות.
בתום הסדנא הלכתי הביתה, כמו שהיא אמרה שיקרה – עם תחושה טובה של מוכוונות, של הבנה ואפילו פחות כבדה ויותר קלה ושלווה במובן מסוים.

זוכרים שכשהיינו ילדים שאלו אותנו לא פעם מה אנחנו רוצים להיות? עד כדי כך שכבר עסקנו בשאלה לבד בשלב מסויים, עוד לפני ששאלו. כבר היינו מוכנים בשלוף עם התשובה, יחד עם האקססורי הנלווה בהתאם, אם היה?.  לא אלאה אתכם במה שרציתי להיות ומה הזיכרון שלי מתחפושת מהילדות ועל איך הכל מתקשר. רק אגיד לכם שזה מתקשר ומתחבר ועוד איך.
כמו פאזל, כמו הקוביה הזו בטטריס שנופלת למקום הנכון ו”מיישרת” את השאר. אז ככה הסדנא של לימור ויטמן –  The Power Of Choice כחלק מהיום, כחלק מהחיים שלא ידעתם אפילו שאתם צריכים.

♦♦♦
לימור וינטמן – הדרכה מטיבה לחיים


עוד מהבלוג של Lihi Nachmias

תצוגה מקדימה

דלתות מסתובבות: חנויות, זיכרונות וחוויות

   סגירת מעגל קשה להאמין שבערך משנת 2009 לא הייתי בעיר שנמצאת במרחק נסיעה של פחות מ 20 דק' מהקריות. לא בתוך העיר ממש בכל אופן, עקפתי אותה מסביב לא מעט ובהזדמנויות שונות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

הגלאם של גילמור: האימא והבת הכי מגניבות על המסך חוזרות

איימי שרמן- פלדינו היא לבטח אחת הנשים האהובות ביותר בשבוע האחרון ונט-פליקס הוא  המקום החם להיות בו. הרשת אישרה שהיא תפיק את מיני סדרת ההמשך לבנות גילמור, שהיתה להיט רציני משנת 2000-2007. לטובת מי שלא בעניינים, תזכורת קלה:...

תצוגה מקדימה

החיים על פי בילי

ערב של כיף היה לי בשני בערב השבוע.  ערב בנות של ממש, עם שתי חברותי הטובות ובת דודתי בהשקת המחזמר בתאטרון חיפה. ההנאה החלה כבר בפינוק של ההתחלה, עם מזנון קינוחים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה