הבלוג של Lihi Nachmias

My Life in Words

מצויידת בתואר ראשון בתקשורת, תעודה של סטייליסטית אופנה ותואר בלתי רשמי של מכורת טלוויזיה ומתרגשת ממוזיקה טובה. קוראת ספרים שאפשר להחזיק ביד ולהתכרבל איתם. בסופו של יום אוהבת לכתוב על כל מה שכתוב עד לכאן :)

עדכונים:

פוסטים: 67

החל ממרץ 2013

אישה הודית צעירה שעומדת להתחתן עם בחיר לבה, מגלה לאחר פטירתו של סבה, שהמשפחה שלה היא לא מה שספרו לה מילדות. על אפם של בני משפחתה לעתיד וסבתה היא מחליטה לחצות את העולם, כדי לגלות מי היא באמת, לפני שתיקח על עצמה זהות נוספת לשארית חייה..

19/09/2015

הרדוף

 

“העולם משתנה, ג’ויו. גם בעיני זה לא מוצא חן. אבל כיום דברים כאלה חשובים הרבה פחות.”
 - “הם עדיין חשובים מאד!” (עמ’ 294) 

נערת ההרדוף הוא סיפורה של קורובי רוי, אישה צעירה שהתייתמה מאימה – אנורדה, בלידה וגדלה אצל סבא וסבתא שלה (מצד אימא) סרוג’יני ובימאל. בצל אירוסיה לרג’אט בואוס, גבר צעיר ממשפחה מבוססת, סבא שלה נפטר.  פטירתו שוברת את לבן של קורובי וסבתה, וזמן קצר לאחר מכן גם את מחסום שתיקתה של סרוג’יני:  היא מגלה לה סוד ששמרה כל השנים הללו בהם בעלה היה חי  -  לא רק שאבא של קורובי לא מת, אלא הוא חי בהחלט ובועט – בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – ארה”ב.   הידיעה המטלטלת מחברת אותה לחלום שחלמה על אימא שלה, והיא מבינה שהיה טמון בו מסר – לחצות לצד השני של העולם ולפגוש את אבא שלה. הגילוי המסעיר, מביא אותה להחלטה לצאת למסע לגלות מי הוא אבא שלה, ובעקבות כך לשים את החתונה “על ממתינה”: היא חייבת להבין מי היא, לפני שקושרת את חייה עם גבר אחר ומשפחתו.  היא עושה זאת למורת רוחם של חמה וחמותה לעתיד, . אחד הרגעים בהם הערכתי והערצתי את העקשנות שלה.

נערת ההרדוף , מאת הסופרת  צ’יטרה בנרג’י דיוואקרוני (אחד מספריה הוא “אדונית התבלינים” הידוע שעובד לסרט) פותח חלון לעולם מסורתי, למשפחות השומרות מכל משמר על שמן הטוב ומעמדן בחברה. היא מציירת בצורה משכנעת מאד (עד להרגיז) את ההתנהגות השמרנית והפרימיטיבית המתרכזת  בראש משפחת רוי – בימאל. התנהגות שחושפת בדיעבד שקרים, הונאות ושאר הסתרות שנחשפות בהמשך.  במקביל לחיפוש  של קורובי בארה”ב בסיועו של חוקר טוב לב, העלילה מתמקדת גם במשפחתו של רג’אט והעסק המשפחתי, שעתיד להתרסק . זאת בעקבות המצב הכלכלי והירידה בהכנסות הגלריה המשפחתית ביו-יורק, בשל אירועי ה 11 בספטמבר. נ וסף על הצרות מבית, כגון,  כלה מרדנית, גלריה על סף פשיטת רגל, אקסית תככנית ונהג אישי שחולם על חיי מותרות ותנאי העסקה טובים יותר; הם נתקלים בסכסוך עבודה קשה בין העובדים על רקע עדתי וגזעני. סכסוך שהופך לא מעט יוצרות ועולמות.

הספר הוא 318 עמ’ בסה”כ, אך רק ב 100 ומשהו העמ’ האחרונים, ב-6 הפרקים האחרונים לערך (מתוך 17 פרקים) העלילה מתחילה לסחוף יותר, להיות יותר מעניינת כי כל הדברים הנ”ל ועוד כמה, מתחילים לקרות לדמויות.  אירועים לא פשוטים, לא קלים, מפחידים ומרתיעים. מאלו שמובילים לנקודת שבירה, שאין ממנה חזרה למצב הקודם. בוודאי לא כאותם אנשים שהיו לפני שנקלעו אליה.
צריך סבלנות. אם זה אחד הלקחים שהסופרת רצתה ללמד, הוא עובר בקושי וחבל, כי לכל אחד מהאירועים הנפיצים יש פוטנציאל ומגיעים אליהם אחרי פרקי זמן לא מבוטלים.

העלילה נעה בין גוף שלישי המספרת על הדמויות הנוספות, לבין גוף ראשון – נקודת מבטה של קורובי. אישית, המעברים הללו גרעו מההנאה שלי המספר והעלילה יכלה לעבור טוב יותר והספר היה מוצלח יותר, אם דיוואקרוני, הסופרת היתה נצמדת לגוף ראשון מנק’ מבטה של קורובי, שבסופו של דבר זהו המסע שלה, בו היא מחפשת את אביה הביולוגי ומגלה מי היא באמת.
לא רק מהבחינה המובנת של קשר דם, אלא כמו בכל סיפור מסע – הגילוי האמיתי והמשמעותי גם על עצמה ועל היכולות שלה לעמוד באכזבות, תקלות והשפלות. כמו גם המקומות שהיא מוכנה להביא את עצמה והגבולות שלה, בשביל להגיע לאמת. מבלי לאבד את עצמה ואת משפחתה על הדרך.   ולבסוף, כמה מילים על הסוף:  לדעתי נסחף יותר מדי למחוזות הקיטש, שלא היו מביישים קומדיה של שייקספיר. לא היה מזיק “לתבל” אותו בסיטואציה מעניינת  של מפגש בין מזרח למערב, תרתי משמע.

  פינת הפסקול:
“.. בעיה – לא התנגן לי שיר בראש כשקראתי את הספר. זה כמעט תמיד קורה לי.. גם אחרי שמסיימת לקרוא. פה זה לא קרה. גם לא בסוף. כתבתי בייאוש  ובעייפות, לחברתי דלית.
איזה שיר יכול להתאים בכלל למקרה כזה?  חשבתי לעצמי בשקט, מסע בעקבות סיפור משפחתי מסתורי. כזה שאת נוסעת וחוצה יבשות עבורו, בשביל ללמוד על משפחה אחת,  בזמן שאת משאירה אחרת מאחור. ועוד איזו! אחת שמרנית ומסורתית, שעירבוב שלה עם ארה”ב החופשייה והליברלית, זה כמו לערבב שמן ומים ולצפות לניסים ונפלאות.  מי שהיא בסופו של דבר, זו הזהות שלה. יש בה מזה ומזה. וזה מה שיש.  אז פניתי ל-D.J 
גוגל וכתבתי I am whoi  am songs.

 “יש! מצאתי! ועוד גלוריה גיינור, לא פחות!” (*תקראו ותבינו, או שתדלגו לסוף. יש פה סב-טקסט יפה שלא כדאי להחמיץ). כתבתי לה בהתרגשות וגאווה. 
השיר “I am What I am”, בביצועה של גלוריה – I will survive – גיינור, מוכר בעיקר כשיר שנחשף לראשונה בטקס פרסי הטוני  מתוך המחזמר שהפך לסרט – כלוב העליזים.
אין קשר כלל מבחינה עלילתית. מלבד הרעיון של חתונה בעתיד, שהולכת לחבר בין שתי משפחות שונות בתכלית בכל מובן “שערורייתי” אפשרי.
תקשיבו לשיר ותקראו את המילים, השיר הזה הוא כמו מניפסט לזהות עצמית, באשר היא.

embedded by Embedded Video

“לשחק אותה על המסך” 
“לשחק אותה על המסך” היא פינת פיילוט חדשה, שחשבתי עליה לאחרונה.  בנוסף למנהג הקבוע שלי, להצמיד שיר נושא לספר, החלטתי לקדם “פטיש” קבוע שאני נוהגת להשתעשע בו:
לשחק במלהקת. כמעט כל ספר שקראתי, לא נגמר מבלי שאלהק בראשי את הדמויות ואתן להן פנים וקול. כשמצרפים את זה לשיר אחד או יותר שמתחבר לספר, כל ספר הופך אצלי לפוטנציאל לעיבוד לסרט בקולנוע או בטלוויזיה. אלוהים יודע שהוליווד אוהבת מאד לעבד ספרים לסרטים. בעצם, למה ללכת רחוק כל כך, גם yes  יודעים הכי טוב – בכל שנה, הם מקדישים חודש לסרטים מבוססים על ספרים.  אז במעמד חגיגי זה, הצעות לשתי שחקניות שיכולות לגלם את קורובי רוי, ולהעביר את דמותה המתלבטת והמחפשת אל המסך.

מי: פרידה פינטו
מאיפה היא מוכרת? הפריצה היתה בנער החידות מ-מובאיי (2008) בתפקיד לטיקה, מושא אהבתו של ג’מאל (דב פאטל), לימים הפכו השניים לזוג גם בחיים. עוד סרטים הוליוודיים כגון, תפגשי זר גבוה ומסתורי(2010), כוכב הקופים: המרד (2011), בני אלמוות (2011).
מדוע? הימור בטוח על שחקנית יפה וכשרונית. פנים עדינות ויפות בשילוב משחק עוצמתי מצויין, שייתן את העומק שצריך ברגעים הדרמתיים והלא צפויים בארה”ב ובשיבה הביתה.
ובעיקר תעשה חסד עם קורובי בכל רגע נתון.

Freida Pinto: 'Trishna' Photo Call at London Film FestivalCredit: Gareth Cattermole, Dave hogan; Photos: Getty

Freida Pinto: ‘Trishna’ Photo Call at London Film FestivalCredit: Gareth Cattermole, Dave hogan; Photos: Getty

 

 

 

 

 

 

 

מי? אארטי מאן
מאיפה היא מוכרת? בעיקר כ-פריה, אחותו של ראג’ קות’רפלי מהמפץ הגדול (2010-2011); תפקיד אורח כמריה מונרו, עו”ד מתמחה שגרמה ללואיס ליט לסגוד לה ב- Suits ועוד כמה תפקידי אורח בסדרות.
מדוע? למרות גילה  הבוגר יותר (37) תמיד אפשר להוריד כ-10 שנים בעבודת איפור איכותית, שעדיין תשמר את הפנים והמבט של “אני יודעת מה אני רוצה מהחיים”. חוץ מזה, היא ילידת ארה”ב במקור, דבר שמעניק ערך מעניין ואירוני לדמות. והיא שחקנית לא רעה בכלל.

Aarti Maan - IMdb

Aarti Maan – IMdb


עוד מהבלוג של Lihi Nachmias

תצוגה מקדימה

דלתות מסתובבות: חנויות, זיכרונות וחוויות

   סגירת מעגל קשה להאמין שבערך משנת 2009 לא הייתי בעיר שנמצאת במרחק נסיעה של פחות מ 20 דק' מהקריות. לא בתוך העיר ממש בכל אופן, עקפתי אותה מסביב לא מעט ובהזדמנויות שונות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הגלאם של גילמור: האימא והבת הכי מגניבות על המסך חוזרות

איימי שרמן- פלדינו היא לבטח אחת הנשים האהובות ביותר בשבוע האחרון ונט-פליקס הוא  המקום החם להיות בו. הרשת אישרה שהיא תפיק את מיני סדרת ההמשך לבנות גילמור, שהיתה להיט רציני משנת 2000-2007. לטובת מי שלא בעניינים, תזכורת קלה:...

תצוגה מקדימה

החיים על פי בילי

ערב של כיף היה לי בשני בערב השבוע.  ערב בנות של ממש, עם שתי חברותי הטובות ובת דודתי בהשקת המחזמר בתאטרון חיפה. ההנאה החלה כבר בפינוק של ההתחלה, עם מזנון קינוחים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה