הבלוג של Lihi Nachmias

My Life in Words

מצויידת בתואר ראשון בתקשורת, תעודה של סטייליסטית אופנה ותואר בלתי רשמי של מכורת טלוויזיה ומתרגשת ממוזיקה טובה. קוראת ספרים שאפשר להחזיק ביד ולהתכרבל איתם. בסופו של יום אוהבת לכתוב על כל מה שכתוב עד לכאן :)

עדכונים:

פוסטים: 67

החל ממרץ 2013

סיקור “אשמת הכוכבים” על שני צעירים שמתאהבים בצל מחלת הסרטן. מוגש מזווית קצת אחרת – של מי שחלתה ושרדה כדי לספר ולהמליץ על הספר.

26/06/2014

 

tumblr_mydouiYnl31sfevmio2_500

הסיפור שלי עם “אשמת הכוכבים” של ג’ון גרין, התחיל בעקבות  - יותר נכון ובשלב זה אני כבר יכולה להגיד בזכות – אחת החברות הכי טובות שלי, דלית שהקשרה אלי יום אחד כשנסעה ברכבת וספרה לי על הספר ושלדעתה אני ממש אוהב וכשהיא תסיים היא תשאיל לי אותו.
זמן מה לאחר שלקחתי ממנה את הספר, בחודש מרץ אחד, קריר ובהיר חזרתי הביתה ברכבת מחוף הכרמל.  ישבתי ליד מישהו שקרא ספר והקשיב למוזיקה.  השיחה התנהלה בערך ככה: “קוראת באנגלית, איזה יופי. אכפת לך שאשאל על מה הוא? אני מחפש המלצות לספרים, רצוי פילוסופיים כאלה..”.
אני: “כן, אני אוהבת לקרוא באנגלית. אבל הספר הזה רחוק מלהיות פילוסופי. זה כמו סרט בנות אבל בספר. רומן רומנטי כזה, מצחיק. אבל, אני מכירה טובים בז’אנר הקיומי שכן תאהב” (והזכרתי כמה ספרים להמלצה..).
הוא: (חייך וכתב את השמות בנייד שלו)”אחלה, תודה. אני אבדוק אותם.  ויש לי משהו גם בשבילך, לפי מה שאת מספרת – והוא התכופף להוציא ספר מהתיק – הספר הזה יכול למצוא חן בעיניך. והוא גם באנגלית.  על אשמת הכוכבים, שמעת? ספר מצויין של ג’ון גרין”.
אני:” בטח ששמעתי, חברה השאילה לי אותו בצירוף המלצה חמה. איזה צירוף מקרים, כנראה שזה אומר שאני צריכה כבר לקרוא אותו..”. זה הרגע כמובן, שבו גיבורת הרגע וכותבת שורות אלה, מחייכת חיוך גדול. גם אז וגם עכשיו כשהיא נזכרת בסיטואציה.  ברור שגם ללא המפגש הזה, הייתי קוראת את הספר ושלא תטעו, זה לא גרם לי לנטוש את הספר הנוכחי ולקחת מיד את אשמת הכוכבים. אבל בכל זאת, יודעים מה אומרים, כששניים כבר אומרים את אותו דבר.. זה גורם לחשוב.

את הספר קראתי בעברית. כתוב בצד האחורי של הכריכה שהוא תורגם לעוד עשרות ואין ספק שהוא יתורגם לעוד כמה נוספים. הוא עד כדי כך טוב וגאוני.  העלילה מספרת את הסיפור של שני בני נוער: הייזל לנקסטר (16) ואוגוסטוס “גאס” ווטרס (17), שניהם חולי סרטן, כל אחד במחלקתו שלו – אצל הייזל זה התחיל בבלוטת התריס עם גרורות בריאות. היא סוחבת איתה מיכל חמצן נייד וצינורית שמורכבת על הנחיריים ואצל גאס, סרטן העצמות”העניק”  את המזכרת של רגל מלאכותית.   היופי בספר הוא שעל אף שמדובר בסרטן, לא מדובר בספר כבד כלל, אלא שלצד הרגעים הנוגעים והעצובים, האווירה והשפה השולטת לרוב הינה צינית, בעלת הומור חינני ביותר וראייה אינטלגנטית מאד של העולם על החיים, מוות, אהבה ומה שבניהם.

הספר מצא את הכתובת הנכונה להעריך הומור וציניות, בחסות המחלה המפורסמת וידועה לשמצה, מאחת שיודעת ומבינה את העולם הזה מבפנים. בגיל 26, באמצע שנה ב’ ללימודי תואר (השנה הכי קשה מבחינה אקדמית, רק שתדעו) גיליתי גוש בשד. בלי להלאות בפרטים, עד סוף שנה ג’ זו היתה שנה קשה ומאתגרת לכל דבר: ניתוחים, שניים במספר, 4 טיפולי כימו-רעל בצבעים זרחניים (בז’אנר הרפואי הם נקראים קורסים. מישהו כנראה גילה לרופאים, שיש אמרה מפורסמת שנקראת ללמוד באוני’ של החיים, אז תפסו על זה טרמפ) הקרנות במשך חודש ועוד תרופה אחת, הרצפטין, שעבורה נסעתי במשך שנה כל שבוע לבי”ח (או שזה היה כל חודש.. כנראה שהשכחה היא סימן טוב בקטע הזה).

אז כמה דוגמאות יפות, מצחיקות וגאוניות מהספר, ולצידן הגרסה האמיתית:
* צ’ופר סרטן. גרסת הייזל: זה כל כך נכון שזה גאוני. הדברים הקטנים והגדולים, הפריבילגיות שזוכים להם בתוקף היותך חולה. “כל הדברים הקטנים שילדים רגילים לא
מקבלים וילדים חולי סרטן כן: כדור-סל בחתימת כוכב ספורט, התעלמות מאיחור בהגשת שיעורי בית, רישיון נהיגה שלא באמת מגיע לך וכולי” (עמ’ 27). בספר הם זוכים לצ’ופר הרבה יותר רציני, אבל לטובת מי שלא קראו עדיין, אוותר על הספוילר.
גרסת ליהי: בדומה להייזל, גם כאן, ההטבות שאת זוכה להן מתוקף היותך חלק בסטטיסטיקה. הקלות שמן הסתם לא היית מקבלת, רק כי את פשוט סטודנטית מבריקה או משהו.. . המכללה בכלל והחוג בפרט היו מקסימים ובאו לקראתי. זה כלל הקלות בהגשת מטלות, בנוכחות ועוד. הפגם בתכנית: בפועל, בחלק מהמקרים אם לא ברובם, התעקשתי לעשות הכל מהכל, לקחת את העבודות לבי”ח ולקבל על הראש מהיועצת/מרצה/מורה לחיים מקסימה שגילתה את זה.  גם בבית קבלתי צ’ופרים, פינוקים והכנה של אוכל אהוב.  אגב, לקבל על הראש על הניסיון להיות סופרוומן – אם תחשבו על זה רגע, בשלב זה של החיים שכולנו מנסות להיות כאלו, לקבל את החותמת שאת לא חייבת להיות  - זה צ’ופר.

* ואלה שמות. גרסת הייזל:  כדי שהוא לא סתם ישב שם ויוציא אוויר, המכשיר דוחס אוויר של הייזל זכה לשם המלכותי, פיליפ.
גרסת ליהי: לפני שנפרדתי לשלום מהגידול בגודל כדור טניס, גיליתי שהוא בעצם סוג של בבושקה עם עוד אחד קטן בפנים. אז קראתי להם ביג ופיץ. פוטנציאלית, זה שם שיכול ללוות סיבוב הופעות  לילדים.

* קבוצת התמיכה -  גרסת הייזל - אימא שלה, בעצת המטפל, התעקשה שתלך לקבוצת התמיכה כדי לטפל ב”דיכאון המשתק ולגמרי קליני” שלה. האירוניה המשעשעת בספר באה לידי ביטוי בכך שהפגישות עצמן מתוארות כ”מדכאות כמו הגיהינום” והייזל מעבירה את הזמן בנשיפות תקשורתיות עם אייזיק, אחד המשתתפים.
גרסת ליהי – הוצעו לי על ידי מס’ עובדות סוציאליות. בדיעבד, יכול להיות שלא הייתי דיכאונית מספיק, או שהציניות שלי אובחנה כמקרה חמור שלה. כך או כך, ויתרתי על העניין. באותה תקופה חשבתי: למה להיות בקב’ כשאפשר ליהנות מהפרטיות של שיחה אחת על אחת..?.

* הספר – גרסת הייזל - ג’ון גרין הבריק והמציא סופר הולנדי שכתב ספר בדיוני “מכאוב מלכותי” שהייזל מכורה אליו, קוראת אותו אינספור פעמים וגם כתבה מכתבים לסופר פטר ואן-האוטן. הספר גם הוא, מספר על ילדה חולת סרטן. היא משאילה לאוגוסטוס את הספר. הפילוסופיה שלו מלווה את הייזל ותלווה אתכם לאורך כל הספר, כמו גם האישיות של ואן האוטן.
גרסת ליהי – לא היה לי ספר ספציפי שהייתי מכורה אליו. את מקומו, לקח סמינריון שכתבתי עם שירן, אחת החברות הכי טובות שלי. הסמינריון עסק בפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית (קיומית) בשילוב עם ספרי מיץ’ אלבום; וכלל קריאת כתבים של פילוסופים רציניים וכבדים כגון, ניטשה, פרנקל, מרקוזה, היידיגר ועוד.  אפשר לומר שהסרטן שלי נתן הזדמנות כדי לפשפש בכתבים ולתהות על החיים ועל המוות. בנוסף, אפשר לומר שהחיים זה עניין של גישה ומשחקי מילים.  כך, לקחתי רעיונות ומשפטים מהארי פוטר ומצאתי שימוש לרעיונות למחשבה כמו שהייזל עושה עם אנה של “מכאוב מלכותי”.  דוגמא בקטנה: הצלקת שלו שכואבת שנגרמה מניסיון רצח מצד זה-שאין-להזכיר-את שמו + תסביך ה”נבחר”. בתכלס, גם לי יש צלקת, אני סוג של “נבחרת” מתוך אחת מ 4 (אחת מ 9 כבר לא רלוונטי לצערנו)  והשם השני של סרטן זו “המחלה” שאין להזכיר את שמה.  שכחתי לציין, בחלוקת הטקסטים שיש לקרוא למחקר, “קבלתי” עלי את ה’אדם מחפש משמעות’,  זה הלם את הסטטוס.

אחד המבקרים מגדיר את הספר כ”קומדיה קודרת ומדוייקת להפליא”. אני מתחברת אליה כי היא מתארת את זה במדוייק!. היופי של “אשמת הכוכבים” נע בין הקלילות וההומור שבדיאלוגים,  לרגעים המרגשים והעצובים עד כדי גוש בגרון ומפל של דמעות. כמו כן ישנם משפטים שנאמרים, שהם מן מוסר השכל או סתם מסקנה, שהם כמו אסימון שנופל או משפט שרואים אותו פתאום באור אחר.  גרין לא פוסח על הצד של ההורים של הייזל וגאס, כל משפחה וההתמודדות שלה, על הרצון וההתעקשות של כל דמות בדרכה שלה לחיות את החיים ולמצות אותם, על זוגיות שעומדת במבחן ולצד זה הרצון להישאר ולתמוך עד הסוף. כל סוף שהוא.  אהבתי את הספר ואני ממליצה כי במקום מסויים, עם או בלי רקע של מחלת הסרטן אפשר להזדהות עם הדמויות בכל גיל ולראות בספר הזה כמו מראה שניצבת מולכם.  מעבר לכל ואולי הכי חשוב בעצם, היא העובדה שמדובר בסיפור אהבה מקסים שהוא אותנטי, שנכתב דווקא בשיא המחלה ולא שנים לאחר מכן. ג’ון גרין מראה שאהבה יכולה ומסוגלת לפרוח דווקא אז, כשהאחד צולע והשנייה נפוחה מסטרואידים.  אז תקראו את הספר ותספרו לי איך זה היה בשבילכם.  אוקיי? אוקיי.

TFiOS-EW-still-2

 

עוד מהבלוג של Lihi Nachmias

Thumbnail

דלתות מסתובבות: חנויות, זיכרונות וחוויות

   סגירת מעגל קשה להאמין שבערך משנת 2009 לא הייתי בעיר שנמצאת במרחק נסיעה של פחות מ 20 דק' מהקריות. לא בתוך העיר ממש בכל אופן, עקפתי אותה מסביב לא מעט ובהזדמנויות שונות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

הגלאם של גילמור: האימא והבת הכי מגניבות על המסך חוזרות

איימי שרמן- פלדינו היא לבטח אחת הנשים האהובות ביותר בשבוע האחרון ונט-פליקס הוא  המקום החם להיות בו. הרשת אישרה שהיא תפיק את מיני סדרת ההמשך לבנות גילמור, שהיתה להיט רציני משנת 2000-2007. לטובת מי שלא בעניינים, תזכורת קלה:...

Thumbnail

החיים על פי בילי

ערב של כיף היה לי בשני בערב השבוע.  ערב בנות של ממש, עם שתי חברותי הטובות ובת דודתי בהשקת המחזמר בתאטרון חיפה. ההנאה החלה כבר בפינוק של ההתחלה, עם מזנון קינוחים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים