הבלוג של Lihi Nachmias

My Life in Words

מצויידת בתואר ראשון בתקשורת, תעודה של סטייליסטית אופנה ותואר בלתי רשמי של מכורת טלוויזיה ומתרגשת ממוזיקה טובה. קוראת ספרים שאפשר להחזיק ביד ולהתכרבל איתם. בסופו של יום אוהבת לכתוב על כל מה שכתוב עד לכאן :)

עדכונים:

פוסטים: 67

החל ממרץ 2013

Out with the old (habits) In with the NEW, זה הנושא שניתן לנו על מנת לסכם את 2016 שאוטוטו נגמרת ולפני ש 2017 נכנסת לחיינו. להיפטר ממשהו שאגרתי זמן לא מבוטל במהלך השנה הנוכחית (לפחות) ולהכניס משהו חדש טוב יותר. לא ברור מה מהם יותר קשה לביצוע: להגיד ביי ביי לספקות ולחוסר החלטיות או להכניס פנימה את ההחלטה להיות שלמה עם החלטות ולא להטיל ספק.

26/12/2016

~~~~
     “התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?” שאלה אליס

              “זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע.” – אמר החתול
              “לא אכפת לי כל כך לאן.” אמרה אליס
             ”אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי.” אמר החתול.
              ” – בתנאי שאגיע לאנשהו” הוסיפה אליס כהסבר
             ”בטוח שתגיעי” אמר החתול, “אם רק תתמידי בהליכה”
~~~~~

 

תמונה מתוך האתר - Unsplash

כמה בקרים קפואים טרם כתיבת פוסט זה, קלטתי שסגרתי מעגל.  נשמע מושלם. משהו שנסגר, נחתם והושלם. אבל האמת היא שזה לא דומה לזה בכלל.  במבט לאחור מה שעשיתי היה לחזור ג”ג לנקודה שבה הייתי לפני שנה, ביוקנעם.  הלכתי במעגלים so to speak. הלכתי- חזרתי במשך כשנה וחצי, ריקוד חיזור מוזר שלי עם העיר ותעשיית ההייטק, בניסיון למצוא את המקום שלי ובמקביל ליצור עשייה ובעיקר תחושה של תנועה.  כל אחת מההחלטות נעשתה בלב שלם. בסופו של דבר, אחרי התלבטויות והתחבטויות. אני לא אומרת שלא צריך להתלבט בחיים. חשוב להציב שאלות ולשקול ולא לפעול באימפולסיביות בלי להקדיש מחשבה לפני זה,  אבל המטרה שלשמה התכנסנו, נושאת משפט גדול יותר שמתחיל ב “יש לי התלבטות” או לחילופין ספקות בנוגע להחלטה כזו או אחרת – לעשות צעד או לא, להחלטה לדבר או לא, לשתף או לשמור בבטן ועל כולם מרחף ספק קטן ועקשן בעצמי ולכל אחד מהם שניים או שלושה תרחישים,  והם חוזרים על עצמם לא מעט בתדירות שמתחילה להימאס עלי; כמו שירים שנטחנים יותר מדי ברדיו הפנימי וצריכים לצאת מהפלייליסט.   אם יחזרו בעוד שנה שנתיים, אולי כבר אסתכל עליהם בזווית אחרת לגמרי. כמו ששומעים שיר ומגלים אותו מחדש במשמעות אחרת.

חוסר החלטיות #1
הנה לכם אירוניה משובחת : אחרי מס’ דק’ של בהייה במסך פיצחתי את הבעיה של הפוסט הזה: אני יכולה לכתוב דברים חזקים, נפלאים וכו’ וכו’ וכו’..  אבל הפחד שלי,  האמיתי נובע מ- איך לא – הספק שלי בעצמי שלא אוכל בפועל לעמוד מאחורי מילים היפות הללו. חלקן מתפוצצות מהחלטות מפוצצות  במשמעות וחלקן פשוטות כל כך עד כדי כאב ששום דבר לא זז. מרוב הססנות וירייה לכל הכיוונים, לא רואים דרך.

אזור נוחות.  קל מאד  להישאר באזור נוחות, חמים ונעים.. נוח.  למי יש חשק להוציא רגל ממקום חם ונעים אל אזור לא נודע, לא ברור ולא בטוח עד כמה הוא בטוח.
לצנוח מטמפרטורה חמימה, למצב פושר במקרה הטוב, או קר עד קפוא במקרה הרע. וזה יקרה לבד, שום דבר לא מבטיח שיהיו זרועות לתפוס אותי בצד השני, יד מושתת שתחזיק ותתן לחיצה קלה של אישור של “את בסדר, תמשיכי”.  מצד שני, זה כמו לעמוד על רציף ולראות את הרכבות/מטרוניות חולפות כי התמהמת יותר מדי.

                                                                                          כרזה מתוך אתר Pinterst

חוסר החלטיות #2
“מה תרצה להיות כשתהיה גדול” מכירים את הפרסומת החמודה של מפעל הפיס, שרצה בימים אלו על המסך? מגיל 3 עד 101, לכולם יש חלומות ורצונות.
הם ברי ביצוע ברובם, חלקם  משעשעים ויישארו לפורים כמה כובשים ומרגשים, אבל מה שתפס את תשומת הלב שלי,  הם המבוגרים יותר, שעדיין עם חלומות לעשות ולהגשים ובראש כולם,  מאיר בגיל 101, שעדיין לא החליט :).   אני מקווה שגם כשאהיה “פישרית” בת 80 כהגדרת אחד הוותיקים בן ה 97,  לא ייגמר לי הסטוק של החלומות והרצון ללמוד עוד משהו קטן. אבל עד אז, ממש ארצה להיסגר על כיוון סוף סוף.   בלי לתהות ולהרגיש האם זו עוד תחנת ביניים-רענון זמנית עד שאגיע למקום שבו אמורה להיות. גיוון זה נהדר ואני בעד. למדתי בחלוף השנים, ויעידו על כך השורות הרבות בקורות החיים שלי, שזה מכניס עניין: ידע כישורים ודרייב שלא ידעתי שיש בי. חוויות, הכרויות עם אנשים חדשים ודבר או שניים לפחות שלמדתי על עצמי, לטוב ולרע.

השלם גדול מסך ספקותיו
אחד המנהגים שחוויתי מעבודה כיועצת מכירה ברשת אופנה בינ”ל גדולה, היה המנהג הכמעט יום יומי של שינוי המראה של המח’ בכל מובן אפשרי. בכל פעם שהגיעה קולקציה חדשה, היינו מזיזים ומשנים מיקומים של ביגוד,אקססוריז, מדפים ומתלים. נניח לרגע בצד את ההיבט המשעשע של תחושת דה ז’ה וו מבלבלת כגון, ‘הייתי באזור הזה של המח’ איך לא שמתי לב שזה פה/כבר סדרתי את הערימה הזו’, הרי שהסיכום שנה הזה הוא ממש כמו SALE סוף עונה המלווה בטקס הקבוע של לברור מהארונות מה נשאר ומה לא נלבש יותר על מנת לפנות מקום לדברים חדשים מחמיאים יותר.
אז אם לתעל את הסטייליסטית שבי – אני אמורה לדעת מה מרגיש לי הכי נכון כשמסתכלת במראה ולהיות שלמה עם מה שאני יוצאת איתו מהבית, מה ילווה אותי וישרת אותי לאורך כל היום, עד לרגע שאחזור למיטה בלילה.  והנה הקטע הטריקי – בלבוש לעצמך או לבית, ברגע שמשהו לא יושב בעין ולא מתאים, אפשר להוציא ולהחליף.
להבדיל, ברגע שמדובר בהחלטה גדולה ומשמעותית יותר – כמו מעבר דירה קרוב לעבודה, מציאת זוגיות.. יותר מורכב.
אמנם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אבל לפעמים כדי לקחת כמה צעדים אחורה כדי להסתכל על התמונה בכללותה ולהעריך אותה ככה כמו שהיא, על כל החלקים
המרכיבים אותה.  ואם היא מוצאת חן? אז כנראה שקדימה, לפעמים צריך להעמיד סימן קריאה אחד, או פשוט נקודה. בלי סמני שאלה.

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של Lihi Nachmias

תצוגה מקדימה

דלתות מסתובבות: חנויות, זיכרונות וחוויות

   סגירת מעגל קשה להאמין שבערך משנת 2009 לא הייתי בעיר שנמצאת במרחק נסיעה של פחות מ 20 דק' מהקריות. לא בתוך העיר ממש בכל אופן, עקפתי אותה מסביב לא מעט ובהזדמנויות שונות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הגלאם של גילמור: האימא והבת הכי מגניבות על המסך חוזרות

איימי שרמן- פלדינו היא לבטח אחת הנשים האהובות ביותר בשבוע האחרון ונט-פליקס הוא  המקום החם להיות בו. הרשת אישרה שהיא תפיק את מיני סדרת ההמשך לבנות גילמור, שהיתה להיט רציני משנת 2000-2007. לטובת מי שלא בעניינים, תזכורת קלה:...

תצוגה מקדימה

החיים על פי בילי

ערב של כיף היה לי בשני בערב השבוע.  ערב בנות של ממש, עם שתי חברותי הטובות ובת דודתי בהשקת המחזמר בתאטרון חיפה. ההנאה החלה כבר בפינוק של ההתחלה, עם מזנון קינוחים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה