הבלוג של Lihi Nachmias

My Life in Words

מצויידת בתואר ראשון בתקשורת, תעודה של סטייליסטית אופנה ותואר בלתי רשמי של מכורת טלוויזיה ומתרגשת ממוזיקה טובה. קוראת ספרים שאפשר להחזיק ביד ולהתכרבל איתם. בסופו של יום אוהבת לכתוב על כל מה שכתוב עד לכאן :)

עדכונים:

פוסטים: 67

החל ממרץ 2013

נושא מעמד האישה הוא כמו הסיפור שאינו נגמר: תמיד יש עוד פרק שצריך לכתוב, תמיד יש הסתבכות בעלילה שמחכה מעבר לפינה, יש לא מעט מאבקים ולא תמיד מגיעה ההתרה לאחר מכן.. בשבוע שעבר עלתה סדרת כתבות בערוץ 10 “נשות ברזל”, שסקרה כיצד התפיסה הסטריאוטיפית מתחילה כבר מגיל הגן ואיפה אנחנו עומדות היום – ביחס לאז.

27/07/2016

איור: ג'יי. הוורד מילר

ברזל 1 . (Iron) יסוד כימי מתכתי – סמלו הכימי Fe ומספרו האטומי 26.  (עם תחילית כמו במילה באנגלית Female, קלטתן?) 
2. חוזק, קושי. 
3. עשוי מברזל, מתכתי. ”שער ברזל.”
4. חזק מאוד, לא שביר.
~~~

כבר זמן מה, שהנושאים הנוגעים למעמדה של האישה ואני מנהלים מגעים: הם שם, במדיה – בפרסומות, במאמרים,  בכתבות, בחדשות.. מעוררים מחשבה, השראה למשמע על אישה אחת שעושה ימים כלילות כדי להגן ולשמור במסגרת תפקידה, על אישה אחרת שלא פוחדת לומר את שעל לבה ומביאה אותה בהסברה חותכת ומבריקה בשביל המדינה.  ולפעמים הם גם באים בצורה של התרסה ומחליטים להרגיז, בצורת השפלה בפרסומת חסרת מעוף ומחשבה או סתם על חוסר צדק והתנהגות מבזה; ואני בקצה השני של המסך – על הספה מול הטלוויזיה או מול הנייד, לוחצת על כפתור הווליום והם בתגובה לוחצים על כל הכפתורים הנכונים אצלי: הכעס ,העצבים, האכזבה או השמחה וההתרגשות.   הם משתנים לפי התכנים אבל תמיד עם מכנה משותף, זה שזז בפנים ונע בתוך עצמו ורק רוצה לצאת לאור – להעלות, לדבר, לשאול, לחקור. ואולי, אולי גם לקבל תשובות ולשנות. בתחילת השבוע שעבר (17.7.16) עלתה בערוץ 10 סדרת כתבות של רומי נוימרק הנוגעת בנושא הכה רגיש ונפיץ כמו שהוא נפוץ – שוויון בין המינים. במהלך ארבעה פרקים עסקה נוימרק בהיבטים השונים של המאבק התמידי והוותיק,  שנוחל הצלחות לצד כישלונות על המעמד שלנו, הנשים בחברה, על הטיפוס לצמרת וטיפוח הקריירה עד שנתקלות באיזה ענף סורר שמאיים לשבור את המוטיבציה והביטחון וגם על הנגיעה במראה החיצוני שנכנס משום מה כפקטור לכך שייקחו אותנו ברצינות.

משחקת כדורגל (צילום מסך)

 

 הסטיגמה בחיתוליה – הבנים על הבנות

 

האמת, זה די חמוד לראות את זה בהתחלה: ילדים בגילאי הגן נשאלו מה הבת הנסיכה עושה בזמן שהבן האביר הלוחם נלחם בדרקון “מחכה בארמון כי היא פוחדת”. אולי.  יכול להיות שמה שנפל ברצפת העריכה באיזה סרט נתון, או ספר אגדות הוא שהגבר פשוט קבע עובדה ויצא להילחם, אולי סינן איזה “אני על זה” מבלי לחשוב שאולי יש לה טיפ לתת לו שייקצר את זמן המאבק מול איזו מפלצת נתונה.. אבל את זה כבר אי אפשר לשנות. כל אותם סרטי דיסני קלאסיים, דוגמת סינדרלה, היפייפיה הנרדמת, בת הים הקטנה וכו’ כבר נעשו – המסר כבר נחקק, עכשיו לכו תעבדו קשה ותלמדו את הבנות לא לאבד את הראש, את הקול (תרתי משמע) את האישיות, את המעמד והרקע לטובת גבר כי אתן חושבות שהוא לא יבין או לא יאהב אתכן כמו שאתן. בסרט הראשון, מציגה ד”ר שירי רזניק את המחקר שלה על ייצוג והנצחת סטריאוטיפים בסרטים. זה מעניין ממש, עד לרמת הס”מ בהיקפים, אם כי לדעתי קצת מוגזם וכוללני ברעיון ששמן = רוע. מה עם קרואלה דה וויל מ 101 דלמטים, האם החורגת של שלגיה, מלכת הלבבות והמלכה הרכה מהמערב? הן כולן רזות. אולי התכוונה להגיד שכיעור שווה רוע, במקרה הזה הייתי אומרת – כן, קצת יותר “הגיוני” במובנים של דיסני.

נסיכה מזן חדש (צילום מסך)

 

אז מזל שמרידה נכסה לתמונה והחלה כיאה לשמה – למרוד במוסכמות.  בראש ובראשונה – הכל מתחיל מהראש: שיער מתולתל שמסרב להסתדר, אח”ב בגישה העקשנית, התחביב לחץ וקשת, התיאבון הבריא והעובדה שהיא בסוף מצילה את המצב. אנני מכירה את המחקר של רזניק, מעניין ומרתק ככל שיהיה ויכול להיות שגם צודק אבל אני תוהה אם היא זוכרת את פלונטר שמציג את רפונזל כאחת שלא נשארת חייבת לגבר שהציל אותה, מולאן, ואפילו פיונה משרק. זוכרים את הגב’ הירוקה מהביצה? כי אני זוכרת שבלי קשר לשמלה השמלה, דווקא היא זו לובשת את המכנסיים בבית. אז נשארו פה ושם מודלים מעניינים, רק צריך לנבור ולהדגיש, כי הפוטנציאל כבר שם – לבנות בגן אין בעיה לרוץ אחרי הכדור ולשחק כדורגל והבנים רצו דווקא להישאר בארגז החול. “לפעמים, עושים מה שעושים” הסביר אחד הבנים. וזה בסדר לגמרי, כי בגרסה יותר בוגרת אי שם בשכונת הדר יוסף יש נערה בת 12 שגם רוצה לשחק. אז מאיפה לעזאזל הגיע לשם המשפט שצעקו לעברה “תעשי לי ילד”??

 

לצפייה בפרק הראשון

 

~~~~

אישה מכונאית (צילום מסך)

 

 פרק שני: בנוגע ללב וגם – על מזגנים ורכבים

בפרק הקודם זה היה נשים תחביבים וייצוגים. בפרק השני זה התחיל עם שני נושאים המדוברים ואולי גם המשעשעים הנוגעים להבדלים בין גברים לנשים – כלי רכב ומזגנים. אישית אין לי רכב, אבל כן יש לי רשיון שדואגת שיישאר בתוקף עד שאוכל לממן לעצמי אחד כזה. בנתיים, יש אחת חכמה דקלה גבאי-דויטש שהחליטה להרים את הכפפה ולהקים אתר “אוטולה” שיהפוך את תחזוק הרכב לנשים למשהו הרבה יותר ידידותי ופחות מפחיד. האם זה מה שיפחית – שלא לדבר על יעלים – את מה שגברים חושבים על נשים ורכבים? לא בטוח אבל נקווה שכן, בעיקר בגזרה בה מפחדות הנשים שיעבדו עליהן במוסך.

לאישה קשה במוסך (צילום מסך)

 

לפחות כאן, כשנגיע עם בטחון למוסך לא יחשבו שאפשר לרמות אותנו וכשנצא משם , נגחך כל הדרך בחזרה לאוטו כשנחשוב על קטורזה בפרסומת או על לוטו-גוצים קטנים מתנקמים במוסכניק. ולנושא בוער אחר – נושא המזגן, נשים מטמפ’ 24 גברים מטמפ’ 20.. הפרק התייחס גם לסוגייה המשעשעת הזו של קר לי-חם לי שמובילים למשחקים וריבים על הטמפ’. משעשע ושכיח, אבל אין סיבה שזה יפריע ויפגע במעמד שלנו כנשים.  אז נכון, מי שתכנן את המזגן וחשב על העוצמה היה גבר ומי שתכנן את האופניים גם היה גבר, גם זה לא חדש. אז קר לנו טיפה יותר, אז מה? נוכל להתמודד עם זה גם בחדר הישיבות של הדריקטוריון.. ברוך בורא הקרדיגן והג’קט המחוייט. לצד זה, היתה התייחסות הרבה יותר מדאיגה מבחינת מחקר רפואי והדגש שניתן על נסיינים גברים לעומת נשים – מה שיוצר מצב, בו לאישה יש סימפטומים טיפה שונים לדבר שכיח כמו אירוע לב, אבל לרוע המזל לא יודעים לאבחן את זה כמו שצריך כי למדו על גברים.. כנ”ל לגבי תרופות. למה אתם שואלים? כי מישהו שם יצא מנקודת הנחה שניסויים כאלו עלולים לפגוע בפוריות האישה או שפשוט לא יהיה לה זמן להקדיש  לזה, כי יש לזה ילדים על הראש.   נשמע מגוחך, לא? ולזה כנראה  יותר זמן לשנות, והזמן כאן לצערנו הוא לא התרופה הטובה ביותר, אם כי להקדים תרופה, לפני שתהפוך למכה אמיתית וסכנה בריאותית לעוד נשים.

 

לצפייה בפרק השני

 

~~~

איך מתלבשת שרמוטה? (צילום מסך)

 

 פרק שלישי: הבגד (לא) עושה את האישה

הפרק השלישי נגע ממש בתחום הלבוש והמראה החיצוני. החל מצעדת השרמוטות שנלחמות בתרבות האונס, דיירת בדיור ציבורי שנלחמת כדי שיהיה לה ולילד קורת גג מעל הראש ומשלמת על זה שלא  היתה מעוניינת בחיזורים של אחד הפקחים,וכלה  בלימור לבנת שסיפרה איך היתה צריכה לטשטש את הנשיות שלה מתחת לבגדים רחבים ועם תספורת קצרה, על מנת שייקחו אותה ברצינות. זה להזכיר לא קרה לפני הרבה זמן, לקראת סוף שנות ה 80 של המאה הקודמת, לא ההיא מלפני 200 שנה. אני תמיד בעד להגיע מתוקתקת לעבודה- להיראות טוב, להריח טוב ולהרגיש טוב. לא בשבילם – בשבילנו בשביל ההרגשה, ובאמת שאין סיבה לקבל הערות לא ראויות, אם בחרנו להגיע עם שמלת מידי על עקבים. אנחנו עדיין אותה אחת שהגיע אתמול עם המכנסיים המחוייטות , הנעליים השטוחות והקול באוקטבה גבוהה. רן גבריאלי סיכם את זה הכי טוב – אנחנו לא אמורות להיות מושא תשוקה של מישהו. באנו כדי לעבוד וקשה, ושייקחו ברצינות ולהגיע להישגים, לא כדי להגיע לראש טבלת ה”נראית הכי שווה לגילה”. אחד הפרקים החשובים ומעוררי מחשבה בסדרת התחקירים לדעתי.

 

לצפייה בפרק השלישי

 

~~~~

איפה בעלך? (צילום מסך)

 

♥ פרק רביעי: יוצאות מגדר הרגיל או: ” לא עשיתי את זה כאישה, אלא כמי שאני”

במהלך לימודי התואר שלי בתקשורת, שמעתי לא מעט את המושג “תקרת הזכוכית” והייתי רואה בעיני רוחי את התקרה השקופה במובן הכי ויזואלי שיש, לפעמים מקומרת ויפה כזו, עם חיתוכים ולפעמים פשוט מרובעת וחלקה כאשר קרני השמש חודרות דרכה ומצליחות לפלח, אבל בשום מקרה אל אף שמה לא ניתן היה לראות את ההשתקפות מהצד השני, ואז הבנתי את הפרדוקס – שנדמה שאין שם כלום וקרן השמש שחודרת מסנוורת והזכוכית מונעת לעבור לצד השני, אפילו השתקפות אין – גם לא לצד השני לקבל הצצה לגרסה של מי שאנחנו יכולות להיות, אם רק נצליח לנפץ אותה.  בפרק הרביעי והאחרון, נוגעת נוימרק בפסגה, בצמרת הפוליטיקה והכלכלה. היא מגיעה למשרדים של בנק ישראל, בו מככבות הנשים ומהוות 47% מכלל הארגון וכ 99% רק בקומה אחת שבה נוכח רק גבר אחד בין עשרות נשים מנהלות ומזכירות. כאשר שומעים על דרך החתחתים והזמן שנמרח עד שמינו את ד”ר קרנית פלוג לנגידת הבנק, אפשר להשתגע מההתנהלות המגוחכת : 111 יום (קצת יותר מחסד ממוצעת במקום עבודה, לשם ההשוואה) עברו עד שהיא קבלה את המינוי, כי לקח להם שם בפורום הגברי ה מ ו ן זמן עד שהפסיקו להתעקש על כך שהתפקיד מחייב שגבר יהיה בראשו.  אמנם מוטב מאוחר, אבל בחייאת – האם מדובר ב”לדפוק את הראש בקיר” בכוונה, בהתעקשות שלא תבייש ילד קטן שמתעקש שדברים יעשו אך ורק בדרך שלו, או שבאמת הם לא חשבו על אופציה אחרת? האם ברירת המחדל בחומרה הזו בראשם אכן היתה תקועה על ראייה שמחייבת רק גבר?. כשנשאלה  כיצד עשתה את זה  כאישה – הגיע למעמד המכובד והבכיר הזה –  היא ענתה שלא חושבת על עצמה במובן המגדרי אלא בפן האישיותי גרידא – זו היא וככה היא הגיעה להישגים. בזכות עצמה, בזכות מי שהיא. המגדר הוא רק הגדרה.

 

הגיעה להישגים בזכות מי שהיא. ד"ר קנית פלוג, נגידת בנק ישראל (צילום: חיים צח)

אז הוא רק הגדרה, וזו מנטרה נהדרת (בלי טיפת ציניות) אבל עדיין, למרות שהתקדמנו לא רע במשך עשור ומשהו – יש עוד מקום לשינוי, ובעיקר יש עוד מקום פנוי עבור נשים בתפקידים בכירים – כמו שהן, מבלי שיצטרכו לשנות פן באישיות, במראה ו/או בהתנהגות מבלי לחשוש מה יחשבו עליהן.  למשל, מסתבר שלימור לבנת נמנעה מלהתראיין עם יריבות פוליטיות מחשש שיתייגו את האינטראקציה הזו כ- Cats Fight (קרב חתולות). לעומת זאת, ישנם גם מקרים שבהם נוכחות נוספת של נשים ועבודה יחד מהווה אחלה צוות ומקפצה של בטחון עצמי, בחדר מלא גברים: קחו לדוגמא את שלושת הכותבות “בגב האומה”:  שלוש נשים מוכשרות ומצחיקות, ששואבות בטחון מהנוכחות האחת של השנייה (כמו שצריך) ובעיקר מקבלות גב מליאור שליין, שמעודד להעסקה של נשים בתחום. גם בפרק הזה,  חוזר המרצה לחקר המגדר רן גבריאלי על הרעיון שאישה לא תיתפס כסמכותית לא משנה כמה היא חכמה ומבריקה, כל עוד הגברים רואים אותה כאובייקט מיני, כמישהי שצריכה להיראות כמו דוגמנית.  זה הזכיר לי את העליהום המשפיל שעשו לקרין גורן הקונדיטורית המוכשרת, כאשר לא חסכו במילים ותיאורים על גזרתה העגלגלה, אבל כן חסכו אותם משני עמיתיה האחרים.   באמת, כמה מקום כבר אפשר לתת לזה כשמדברים על נשים חזקות ומצליחות? חלקנו אולי נראות פחות טוב חלקנו נראות יותר טוב- מצויין אפילו (עניין של טעם וריח) תוך כדי כיתות רגליים וטיפוח קריירה. נתקלתי בלא מעט כאלו במהלך חיי; וזה אחלה וזה כיף להיות גם וגם, וזה בסדר ונעים לקבל מחמאות. אבל לא רק.  במבחן התוצאה, מי שטובה בעבודה – מוערכת , ומה שצריך לקבל את הפוקוס זה לא המראה אלא הרזומה. וכאן, עם כל ההתקדמות המדהימה ומעוררת ההשראה, ליידיז אנד ג’נטלמן – יש לנו עוד עבודה.

לצפייה בפרק הרביעי

עוד מהבלוג של Lihi Nachmias

Thumbnail

דלתות מסתובבות: חנויות, זיכרונות וחוויות

   סגירת מעגל קשה להאמין שבערך משנת 2009 לא הייתי בעיר שנמצאת במרחק נסיעה של פחות מ 20 דק' מהקריות. לא בתוך העיר ממש בכל אופן, עקפתי אותה מסביב לא מעט ובהזדמנויות שונות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
Thumbnail

הגלאם של גילמור: האימא והבת הכי מגניבות על המסך חוזרות

איימי שרמן- פלדינו היא לבטח אחת הנשים האהובות ביותר בשבוע האחרון ונט-פליקס הוא  המקום החם להיות בו. הרשת אישרה שהיא תפיק את מיני סדרת ההמשך לבנות גילמור, שהיתה להיט רציני משנת 2000-2007. לטובת מי שלא בעניינים, תזכורת קלה:...

Thumbnail

החיים על פי בילי

ערב של כיף היה לי בשני בערב השבוע.  ערב בנות של ממש, עם שתי חברותי הטובות ובת דודתי בהשקת המחזמר בתאטרון חיפה. ההנאה החלה כבר בפינוק של ההתחלה, עם מזנון קינוחים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים