עדות

עדות של מי שהצליח לברוח מהמצודה התשיעית. מתוך הספר שכתב אבי פרופ א. צבי בראון ז"ל ופרופ דב לוין ייבדל לחיים ארוכים – תולדותיה של מחתרת

בחורה עם מחשב נייד
המצודה התשיעית, קובנה
המצודה התשיעית, קובנה

נוסח "זכרון דברים"  שנרשם ונחתם על ידי הלוחמי בורחי המצודה:

זכרון דברים קובנה 29 בדצמבר 1943

אנו החתומים מטה, קבוצת כלואי המצודה התשיעית, שברחו משם בליל 25, אור ליום 26 בדצמבר ש"ז : וסלניצקי י"ל [ואסילנקו], דיסקאנט א’, פייטלסון א’, גלבטרונק מ’, קראקינובסקי פ’, דייץ מ’, וילנצ’וק א’, פילובניק ט’, גמפל, אידלסון ש’, ומאנייסקין – חיברנו זכרון דברים זה על העניינים שלהלן :


(1) במשך השנים 1941 – 1942 השתמש הפיקוד הגרמני בשטחה של המצודה התשיעית לביצוע טבח המונים ;

(2) כדי לטשטש פשע זה ארגנה המפקדה הגרמנית על ידי ראש הגסטאפו בקובנה, את פתיחתם של כל הבורות שנקברו בהם קרבנות הטבח וניגשה לשריפת הגוויות ;

(3) לביצוע עבודות אלה הביאה הגסטאפו למצודה בסוף אוקטובר – ראשית נובמבר – 72 איש : 34 שבויי מלחמה סובייטים, 14 פרטיזנים יהודים, 3 רוסים מקומיים, שנתפסו בביצוע מעשה חבלה, 4 נשים- 3 יהודיות ופולנייה אחת – וכן 17 יהודים מגיטו קובנה ;

(4) העבודה אורגנה כך, שלאוכלוסיית הסביבה ולשום איש אחר לא ייוודע דבר ממה שנעשה בשטחה של המצודה התשיעית. בקוטר של 2 ק"מ נתלו מודעות שאסרו להתקרב למצודה, תוך איום במוות בירייה. מקום העבודה, בשטח של 2 -3 הקטאר. תוחם בגדר בד. האנשים שביצעו את העבודה נחרץ גורלם שלא ייצאו חיים מן המצודה. עדות לכך תשמש העובדה, שאחד מיהודי הגיטו שחלה במעי העיוור, נורה ב- 5 בנובמבר ו- 7 שבויי מלחמה – קשישים ונכים – נורו ב- 13 בנובמבר ש"ז. נותרו אפוא בעבודה 64 איש ;


(5) במשך זמן העבודה, מן ה- 1  בנובמבר ועד ה-25 בדצמבר (יום הבריחה) נפתחו 4 וחצי בורות, כל אחד מהם 100 – 120 מטר אורכו, 3 מטר רוחבו ומטר וחצי עומקו, והוציאו מהם למעלה מ- 12,000 גוויות – גברים, נשים וילדים. גוויות אלה הוערמו ערימות ערימות, 300 בכל ערימה, והועלו באש. שרידי המדורות (פחמים ועצמות) נשחקו לאפר במכתשים. האפר עורבב באדמה כדי שלא יישאר ממנו זכר ;

(6) כדי למנוע כל אפשרות של בריחה בזמן העבודה, היו העובדים כבולים בשרשראות. מסביב הוצבו מגדלים ובהם מכונות ירייה. אנשי המשמר היו מזוינים בתת מקלעים ובאקדחים ;

(7) בין 12,000 הגוויות שנשרפו היו כ- 7000 יהודי קובנה ;

(8) מראה הגוויות העיד, כי תחילה היו דוחפים את הקרבנות אל תוך הבורות ואח"כ יורים בהם. הדבר גרם שרבים נקברו חיים – פצועים או בלתי נפגעים לגמרי;

(9) ביום הבריחה נשארו עוד בורות רבים שטרם נפתחו. ראשי הגסטאפו חשבו לסיים את העבודה עד ל- 1 לפברואר 1944…

[אחת עשרה חתימות].
__________
א.צבי בראון ודב לוין, תולדותיה של מחתרת, ירושלים, תשכ"ב, עמ’ 172 – 173.
אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.