נוסח "זכרון דברים" שנרשם ונחתם על ידי הלוחמי בורחי המצודה:
זכרון דברים קובנה 29 בדצמבר 1943
אנו החתומים מטה, קבוצת כלואי המצודה התשיעית, שברחו משם בליל 25, אור ליום 26 בדצמבר ש"ז : וסלניצקי י"ל [ואסילנקו], דיסקאנט א’, פייטלסון א’, גלבטרונק מ’, קראקינובסקי פ’, דייץ מ’, וילנצ’וק א’, פילובניק ט’, גמפל, אידלסון ש’, ומאנייסקין – חיברנו זכרון דברים זה על העניינים שלהלן :
|
(1) במשך השנים 1941 – 1942 השתמש הפיקוד הגרמני בשטחה של המצודה התשיעית לביצוע טבח המונים ; (2) כדי לטשטש פשע זה ארגנה המפקדה הגרמנית על ידי ראש הגסטאפו בקובנה, את פתיחתם של כל הבורות שנקברו בהם קרבנות הטבח וניגשה לשריפת הגוויות ; (3) לביצוע עבודות אלה הביאה הגסטאפו למצודה בסוף אוקטובר – ראשית נובמבר – 72 איש : 34 שבויי מלחמה סובייטים, 14 פרטיזנים יהודים, 3 רוסים מקומיים, שנתפסו בביצוע מעשה חבלה, 4 נשים- 3 יהודיות ופולנייה אחת – וכן 17 יהודים מגיטו קובנה ; (4) העבודה אורגנה כך, שלאוכלוסיית הסביבה ולשום איש אחר לא ייוודע דבר ממה שנעשה בשטחה של המצודה התשיעית. בקוטר של 2 ק"מ נתלו מודעות שאסרו להתקרב למצודה, תוך איום במוות בירייה. מקום העבודה, בשטח של 2 -3 הקטאר. תוחם בגדר בד. האנשים שביצעו את העבודה נחרץ גורלם שלא ייצאו חיים מן המצודה. עדות לכך תשמש העובדה, שאחד מיהודי הגיטו שחלה במעי העיוור, נורה ב- 5 בנובמבר ו- 7 שבויי מלחמה – קשישים ונכים – נורו ב- 13 בנובמבר ש"ז. נותרו אפוא בעבודה 64 איש ;
|
(5) במשך זמן העבודה, מן ה- 1 בנובמבר ועד ה-25 בדצמבר (יום הבריחה) נפתחו 4 וחצי בורות, כל אחד מהם 100 – 120 מטר אורכו, 3 מטר רוחבו ומטר וחצי עומקו, והוציאו מהם למעלה מ- 12,000 גוויות – גברים, נשים וילדים. גוויות אלה הוערמו ערימות ערימות, 300 בכל ערימה, והועלו באש. שרידי המדורות (פחמים ועצמות) נשחקו לאפר במכתשים. האפר עורבב באדמה כדי שלא יישאר ממנו זכר ; (6) כדי למנוע כל אפשרות של בריחה בזמן העבודה, היו העובדים כבולים בשרשראות. מסביב הוצבו מגדלים ובהם מכונות ירייה. אנשי המשמר היו מזוינים בתת מקלעים ובאקדחים ; (7) בין 12,000 הגוויות שנשרפו היו כ- 7000 יהודי קובנה ; (8) מראה הגוויות העיד, כי תחילה היו דוחפים את הקרבנות אל תוך הבורות ואח"כ יורים בהם. הדבר גרם שרבים נקברו חיים – פצועים או בלתי נפגעים לגמרי; (9) ביום הבריחה נשארו עוד בורות רבים שטרם נפתחו. ראשי הגסטאפו חשבו לסיים את העבודה עד ל- 1 לפברואר 1944… |
[אחת עשרה חתימות]. |
__________ |
א.צבי בראון ודב לוין, תולדותיה של מחתרת, ירושלים, תשכ"ב, עמ’ 172 – 173. |