אתמול ביקר פה מלאך המוות. הוא סייר בין החדרים. הציץ לחדרה של אמא שלי. ריחף מעליה. היא לא רצתה. ראיתי שהוא מתלבט. בסוף הלך. אמר לעצמו: "פעם אחרת. לא הלילה" הרגשתי את נוכחותו כמו צל. סמיכות כהה.
אוהבת חיים אמא. נאחזת בהם. אישה טובה וחזקה. קיבלתי ממנה מתנה – אהבת חיים ואהבת אדם.
בני חלוף אנחנו. אורחים לרגע.
למדתי מאמא לחיות את הרגע. לראות את החלק המלא של הכוס.
לחשוב עכשיו. לא אתמול. לא מחר – עכשיו. להיות כאן. לא שם.
במסע שלי, למדתי לשחרר. לא להיאחז. מה שבא – ברוך הבא. מה שהולך – שיילך לדרכו.
לקבל בשמחה. לשחרר בהשלמה.
הכל בר חלוף.
אנחנו, היקרים לנו, החפצים שלנו, הכל זמני. הזכרונות יימחקו עם לכתנו.
הרגע הוא נצחי. הוא אמיתי. הוא כאן.
הרגע הוא חיי