מלאך המוות

זמני ונצחי

בחורה עם מחשב נייד

אתמול ביקר פה מלאך המוות. הוא סייר בין החדרים. הציץ לחדרה של אמא שלי. ריחף מעליה. היא לא רצתה. ראיתי שהוא מתלבט. בסוף הלך. אמר לעצמו: "פעם אחרת. לא הלילה" הרגשתי את נוכחותו כמו צל. סמיכות כהה.

מלאך המוות
מלאך המוות

אוהבת חיים אמא. נאחזת בהם. אישה טובה וחזקה. קיבלתי ממנה מתנה – אהבת חיים ואהבת אדם.

בני חלוף אנחנו. אורחים לרגע.

למדתי מאמא לחיות את הרגע. לראות את החלק המלא של הכוס.

לחשוב עכשיו. לא אתמול. לא מחר – עכשיו.  להיות כאן. לא שם.

במסע שלי, למדתי לשחרר. לא להיאחז. מה שבא – ברוך הבא. מה שהולך – שיילך לדרכו.

לקבל בשמחה. לשחרר בהשלמה.

הכל בר חלוף.

אנחנו, היקרים לנו, החפצים שלנו, הכל זמני. הזכרונות יימחקו עם לכתנו.

הרגע הוא נצחי. הוא אמיתי. הוא כאן.

הרגע הוא חיי

אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.