הבלוג של אורית בראון אגמי

מאי בלוג

יועצת תקשורת, בעלים ומנהלת של בראון תקשורת, בלוגרית פעילה ובועטת.

עדכונים:

פוסטים: 177

החל ממאי 2010

אישה רצחה את שכנתה באשדוד. אנשים נרצחים סתם כך ברחוב בלי סיבה ואצלי השכן מתנכל לי מבוקר עד לילה. אלימות כחוויה יומיומית

13/06/2010

* טלי עטר נרצחה באשדוד * היא הותירה שלושה ילדים ותינוק * התינוק יולד בניתוח קיסרי  רגע  לפני שמתה * שכנתה, חשודה בדקירתה * הסיבה: ויכוח על קפה שנשפך * הדוקרת: “לא יודעת מה קרה לי”

אנחנו חיים במדינה אלימה.. זה הולך ומחמיר. אנשים נרצחים ברחובות על עניינים פעוטים ויום-יומיים: ויכוח על חנייה, ויכוח על קפה שנשפך, ויכוח בפאב על בחורה, ואלימות ללא שום סיבה כלפי עובר אורח בגלל הרצון לפרוק זעם ורצח שלו מול עיניה הקרועות של אשתו. אנחנו עדים לאלימות קשה של תלמידים נגד מורים, הורים נגד פעוטות, גברתנים נגד זקנים חסרי ישע.

טרור בשכונה

לפני שאספר לכם על היחס של ביבי לאלימות במדינה שהוא אמור לנהל –  הנה הסיפור האישי שלי:

אני גרה בשכונה טובה ואיכותית ברעננה. יום בהיר אחד’ החליט טיפוס אחד שהבית שלו שייך לרחוב אחר ולשכונה אחרת –  לפתוח פתח לרחוב שלי. כך נקבעה לנו עובדה בשטח. בא לשכונה שכן חדש. על המצח היה כתוב לו  ”אני כאן, ואני הולך למרר לכם את החיים”.

השכן החדש שלי,  לא רק התנחל לי ברחוב ובשכונה, הוא גם גנב לי את הכתובת. לא צחוק. אין לי מושג איך הוא העביר את זה בעירייה, אבל על ביתו פתאום התנוסס מס’ 2/א. בעוד אני מס’ 2. במשרד הפנים דווקא החליטו שאני הפכתי ל 2/א  ונאלצתי לחתת את רגליי למשרדי משרד הפנים בכפר סבא ולעמוד שעות בתור על מנת להחזיר לתעודת הזהות שלי  את כתובתי האבודה.  מאחר ומדובר בצמודי קרקע אין דבר כזה 2/א. זה לא שיכון ואין שתי כניסות. זו היתה המצאה שלו. מאז, אין לי פרטיות. השכן מקבל דוחות בנקאיים שלי, מכתבים אישיים, חשבונות טלפון. רק אלוהים יודע מה בסופו של דבר מגיע אלי.

מאחר שהשכן רק חימם מנועים ואנחנו לא צייצנו בשלב זה, התחיל סיפור חדש:  עלים. האיש אמנם חי בבית עם גינה בשכונה כפרית, אבל הוא אלרגי לטבע. בעיקר לעלים. העלים מהעצים שלי הפריעו לו. הוא בנה לו רחבה לבנה מבהיקה מקרמיקה, שאני אגב חושבת שמתאימה בעיקר למטבחים, אבל מבחינתו זה מתאים לגינה. מאז, כל עלה שנפל שם  גרם לו לקריזה בלתי נשלטת. למרות איומים וקללות, סירבנו בתוקף לכרות את העצים שבגינתנו הקטנה. העצים הללו ותיקים, לדעתי הם מבוגרים מאיתנו ויש להם זכות קיום (זה גם, התברר לנו, נגד תקנות החברה להגנת הטבע לכרות עץ, ככה סתם באמצע החיים) חוץ מזה, אנחנו אוהבים אותם ואת הצל שלהם, העלווה הירוקה והמרגיעה שלהם וחושבים שהם יפים לעין.  מאותו רגע החל מסע טרור. אנחנו לא ויתרנו והשכן היה נחוש לשבור אותנו.

שבת אחת, אני ובן הזוג מכורבלים לנו אחרי שבוע עבודה מתיש. שבע בבוקר: קול תרועה. הרגשתי שזה ממש ליד האוזן. זה הקפיץ אותי על הרגליים. רועדת כולי נעמדתי יחפה במרכז החדר. זה היה מטלטל. נשלפתי באכזריות מאמצע חלום מתוק במיוחד. הרגשתי רעד בקירות ומוסיקה אדירה בתוך הבית שלי. תהיתי, אולי הבן הפעיל בפול ווליום את המערכת, אבל זה נראה לא הגיוני כי בשבת בשבע בבוקר החבר’ה אצלי ישנים חזק, חוץ מזה הם שומעים בדרך כל מוסיקה די בשקט… טרוטת עיניים פתחתי את התריס והנה השכן החדש שלי על גג ביתו מפזז, צורח ומקלל קללות נמרצות וניבולי פה על אברים אינטימיים של נשים, בצירוף איחולי מיתות משונות ועינויים לנו. בוא בעת, בין קללה לפיזוז, הוא הניף אל-על מערכת סאונד אימתנית, שלאחר מכן הוצבה אצלו על גג הבית ממש מול לחלון חדר השינה שלנו. מרמקול ענק בקעה מוסיקה רועשת במיוחד שהרעידה את אמות הסיפים. החל דין ודברים בסלולארי בינו לבין בן הזוג. ללא הועיל. יום שלם היתה לנו מוסיקה. לא שבת ולא מנוחה. מתקפת ווליום שאין לאן לברוח ממנה. מאז, טרור הווליום חוזר בצורות מגוונות – בשלוש בבוקר, בשבע בבוקר, בשבתות וחגים – כיד דמיונו של השכן.

בוקר אחד החלה מתקפה חדשה: עלים יבשים. אני יוצאת לי בבוקר לענייני  משפשפת את עיני ולא מוצאת את האוטו. לאחר מבט שני ושלישי זיהיתי אותו מתחת לערמה גדולה של  עלים, יום אחר החניה שלנו התמלאה עלים יבשים, כך גם קדמת הבית והמדרכה בכניסה – הוא גם הציב גרוטאה של אוטו שאינו בשימוש ברחוב שחונה שם למעלה משנה, כך שלאורחים של דיירי הרחוב בכלל ולאורחים שלנו בפרט- אין איפה לחנות.

כל דבר שיכול להוות מטרד – נעשה. ולאיש יש דמיון פורה בלי עין הרע.

על השכן המעצבן שלי מן הסתם לא תקראו בעיתון, אלא אם כן הוא יתחרפן סופית וישלוף סכין.  זה לא עסק. זו אלימות שלא אמורה להיות לנו ביומיום.

ומי לא בא – ביבי

צר לי לבשר לכם – לא השכן שלי ולא האישה שנשחטה ברחוב בגלל כוס קפה, או נער שנדקר למוות בקטטה בפאב – לא מזיזים לראש הממשלה שלנו. לו יש שמירה 24 שעות ביממה וכך גם לאשתו וילדיו. והוא זחוח דעת.

הוא, רוה”מ,  הוזמן לאחרונה לכנס גדול בנושא: “עיר ללא אלימות” שהתקיים באילת – לכנס הגיעו השר לביטחון  פנים יצחק אהרונוביץ’, שר הרווחה – יצחק הרצוג, שר המשפטים יעקוב נאמן, (תרשמו את השמות – אלה אנשים שבאמת אכפת להם) עוד הגיעו חברי כנסת וראשי רשויות – הם חשבו שנושא האלימות הוא מרכזי באג’נדה שלנו. ומי לא בא? ביבי.

לא רק שהוא לא בא, הוא הבריז ברגע האחרון. כדרכו, זלזל גם בקהל שלו וגם בקופה הציבורית (זה בהמשך למסעות במחלקות ראשונות ודרישה למיטה כפולה בטיסה לו ולרעייתו שתחיה, סוויטות במלונות פאר וכד) כך גם עכשיו:  ברגע האחרון ממש, הוא ביטל. זה אחרי שכולם התכוננו לבואו. ניתן לזה פרסום פומבי (“לראשונה, ישתתף ראש הממשלה בכנס עיר  ללא אלימות”…) השב”כ נקרא למשימה והכין סידורי ביטחון קפדניים כמה ימים לפני האירוע (זמן יקר של אנשי השב”כ, בתי מלון עבורם, נסיעות לאילת, אש”ל וכדו). ומי לא בא – ביבי. הכנס הזה עוסק בתכנית מקיפה של הממשלה לטיפול באלימות בתוך הערים. אלה מקובעי המדיניות שטרחו לרדת לאילת, הצהירו בכך עד כמה הנושא על האג’נדה שלהם – ומי לא בא- ביבי.

התירוץ של ביבי היה “סיבות ביטחוניות”, “התייעצויות סביב המשט” כך נאמר לנו – עם ביטחון הרי קשה להתווכח, זה, למרות שהביטחון האישי שלנו הופך כאן להפקר, אבל לביבי הרי זה בקטנה. אזרח נרצח פה ושם, אישה ששוחטת את התינוק שלה, קשיש שנשדד ברחוב ומכים אותו למוות. בקטנה.

בפועל אגב, ביבי  הלך לו לכנס כלכלי.

המסקנות יקיריי –  לתת למנהיגים האלה שלנו להבין שהגיע הזמן לשים סוף לברדאק שמתחולל פה. הגיע הזמן להעיף מקרבנו גם מהכנסת וגם מהממשלה את כל הגנבים, המועלים, המשחדים, מדושני העונג שחוגגים על הקופה הציבורית וגם חברי הכנסת שמרשים לעצמם להתנפל ולקלל חברי כנסת אחרים. אסור לנו האזרחים לשתוק יותר, עלינו לדרוש מהם ניקיון כפיים, ניקיון שפה והתנהלות ללא רבב.

עוד מהבלוג של אורית בראון אגמי

תצוגה מקדימה

גירושים מאוחרים

גדעון סער, פוליטיקאי, הוא לא יספר לכם מה קורה מאחורי החזות המושלמת של זוג שני ילדים וכלב שחיים יחד באותו בית - כלפי חוץ מדובר באידיליה. אני אספר לכם. סער, שר החינוך שלנו (!), נפרד מאישתו אחרי 20 שנות זוגיות משותפת, אני נפרדתי...

תצוגה מקדימה

מסע מיוסר של ג'ינג'ית

בחורה יפיפיה עם שיער ג'ינג'י לוהט ותספורת חצופה -  ישבה בשולחן לידי בקפה ביאליק. בשלב מסויים,  פנתה אליי האדמונית וביקשה שאשמור לה על התיק,  היא רוצה ללכת לשרותים. שאלתי מה לדעתה מונע ממני לקחת לה את התיק ולהעלם. ענתה...

תצוגה מקדימה

אישה חצי אישה

פירוק אישה על במה. "פרדוקס" בתיאטרון תמונע בהצגה פרדוקס, המועלית בימים אלה בתיאטרון תמונע, מתמודדת המחזאית והבמאית שרון שטרק באומץ ובכשרון רב עם התפר שבין מציאות לדמיון, הזייה למחשבה, ממשות לתעתוע ובשאלות מי הוא האדם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה